טייס חיל אוויר מספר על הפצצת הכור בסוריה

מפקד טייסת התקיפה שהיתה אחראית להפצצת הכור הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007, סיפר לערוץ 7 בראיון מיוחד בבסיס חצרים על ההכנות לתקיפה הכור, התקיפה עצמה והתחושות שהגיעו לאחר סיום המבצע.

"התקיפה תופסת אותי בשלב הלימודים בחיים שלי, סיימתי תפקיד סגן מפקד טייסת בחופשת הסמסטר בסוף הקיץ. בכל החודשים שלפני הייתי בטייסת והתאמנתי למשהו שאני לא יודע מה הוא. בכל כמה שבועות יש אימון משמעותי, חוש הריח אומר שיש משהו שונה הפעם אבל הפרטים לא ידועים לי ולחבריי עד ליום הביצוע", סיפר הטייס.

באחד הבקרים בחודש ספטמבר 2007 נקראו הטייסים אל הבסיס, "אמרו לנו לאן אנחנו הולכים לטוס ובמהלך היום גם מספרים לנו את מהות המטרה.

"רוב הזמן של ההכנות אנחנו לא יודעים את מהות המטרה ובעיקר מתעסקים בפרטים טכניים של איך לבצע משימה שהיא בטווחים האלה ואיך לבצע אותה בצורה ששרצינו לבצע. בעצם בשעות הספורות לפני התקיפה מספרים לנו על מהות המטרה וחושפים בפנינו את התצלום האווירי שמראה את נתוני המטרה''.

הפצצת כור גרעיני שונה מהפצצת מטרה אחרת?

''הפעולה הטכנית היא פעולת תקיפה, רצף של תרגולות והכנות שצריך לבצע לפני ובמהלך התקיפה, בסוף ההבנה שיש משהו אחר היא מלווה אותך ואתה מבין שזו משימה שיש לה הזדמנות אחת לקרות והיא חייבת לקרות עכשיו, אין מישהו אחר שיבצע את זה, אתה הגעת ואתה צריך לבצע ולכן אתה יושב עם המידע הזה ומכניס אותו למערכת השיקולים שלך"

מה קרה בחצות וחצי בלילה בסוריה?

''בגדול קרה כל מה שתכננו, הגענו בהפתעה ביצענו את צורת התקיפה שתכננו ועשינו את העבודה בצורה שנתבקשנו לעשות''.

''מדובר בתקיפה מאוד מדויקת, מאוד משמעותית, שלא השאירה לספק אם המתקן הזה ימשיך לעבוד אחרי זה. היה גם רצון לעשות את זה בצורה מאוד מדוייקת ומשמעותית וגם יחסית שקטה בשביל שגם אנחנו וגם הצד השני נוכל להמשיך בחיי היום יום שלנו לאחר מכן ושלא תהיה מלחמה".

הייתה תוכנית שכללה תקיפה אווירית נרחבת, והתוכנית שבסופו של דבר יצאה לפועל היתה תקיפה מצומצמת ונקודתית שתאפשר לשתי המדינות לא להידרדר למלחמה.

"ההתעסקות של חיל האוויר היתה בשני צירים: ציר התקיפה והביצוע עצמו, והשני היה מוכנות לאם וכאשר תפתח מלחמה יום למחרת. גם חיל האוויר וגם צה"ל התכוננן למלחמה ביום שאחרי התקיפה. הימים אמרו את דברם והחלופה המצומצמת הצליחה, גם בביצוע המבצעי וגם ביום שאחרי".

"בחודשים שלפני התקיפה התאמנו לכל מיני חלקים בביצוע המשימה והפעם הראשונה שאנחנו מחברים את כל החלקים האלה לכדי אימון זה ערב לפני המבצע. ביצענו מודל שמאוד דומה בטווחים עד כדי הטלת חימוש דומה במטווחי חיל האוויר ובעצם ביום שלאחר מכן אנחנו מנסים לעשות בדיוק אותו דבר רק לכיוון הנכון. וכך התבצע".

"אנחנו כל הזמן בודקים שאנחנו לא סוטים מהתכנון וממה שחשבנו לעשות. כמובן שפה ושם יש דברים שונים, אנחנו טסים למקום שונה מאימון ואנחנו הרבה יותר מחודדים וחושבים על הדברים שיכולים להשתבש. בסופו של דבר אנחנו מאוד ממוקדים בפרטים החדים שיביאו אותנו לביצוע המשימה".

הטייס מספר על הדרך שבה שמרו הוא וחבריו את המידע המרתק שהיה אסור עד כה לפרסום, "אנחנו נפגשים פעם בשנה, חברי התקיפה, בעיתוי הסמלי הזה ומדברים. זו דרך לפרוק את המידע הזה שאנחנו הולכים איתו ביום יום. לא חושבים על זה כל יום וכל היום, פעם בשנה אנחנו נזכרים, מביאים איזו זווית של סיפור שמישהו נזכר או מישהו שמע ממקום אחר, לפעמים מביאים דוברים שמספרים לנו סיפורים מהצד שלהם שקשורים ובסוד העניין.

"עשר שנים אחרי אנחנו מבינים כמה ההחלטה האמיצה של הדרג המדיני הייתה נכונה. זו כמובן היתה חציית קו אדום ואנחנו נוהגים להגיד שנשק גרעיני אצל אויבנו זה דבר שאנחנו לא מוכנים לראות, כמו שידענו בשנת 1981 מול עיראק להשמיד כור גרעיני אז גם בשנת 2007 ידענו לעשות.

''לפני עשר שנים אולי זה היה קצת פחות ברור אבל מקבלי ההחלטות לקחו החלטה אמיצה והנה, היום עשר שנים אחרי זה יכל להיות בידיים אחרות לגמרי, אפילו בידיים של אסד, כבר ראינו את היכולת שלו להשתמש בנשק להשמדה המונית אז אני חושב שההחלטה הזאת מקבלת משנה תוקף".

אחרי המבצע סיפרת משהו להורים, לאישה, לילדים?

''אני לא מספר. גם כי אסור וגם כי בבית לפעמים פחות אוהבים לשמוע, לא כי אני לא מעניין, אלא כי ככה יש פחות דאגות. אבל אני מאמין שהיאשה עושה אחד ועוד אחד ומבינה. הילדים עוד קטנים".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו