ראש ממשלה זהיר. רה"מ בנימין נתניהו
ראש ממשלה זהיר. רה"מ בנימין נתניהוצילום: קובי גדעון. פלאש 90

1

נטילת האחריות הישראלית על הפצצת הכור הגרעיני בסוריה לפני עשר שנים מאפשרת לגולל בהרחבה את סיפור המבצע המוצלח וההכנות שקדמו אליו.

הציבור בישראל יכול להתרשם מהעוצמה הצבאית של צה"ל, להתפעל מהיכולות של חיל האוויר וזרועות המודיעין, ולשבח את קבלת ההחלטות הנכונה של הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט. אולמרט גילה תבונה ואחריות לאומית גם בעצם ההחלטה הגורלית להשמיד את הכור במתקפה צבאית, וגם בנכונות לוותר במשך עשר שנים ארוכות על לקיחת אחריות פומבית למעשה. מתוך דאגה לביטחון המדינה ואזרחיה, ומתוך הבנה שהעמימות תאפשר לאסד לעבור לסדר היום ולא להגיב, אולמרט התאפק ובמשך שנים נמנע מלקחת קרדיט על הפעולה המוצלחת ביותר שביצע כראש ממשלה.

אין בכך כדי למחוק את אשמתו של אולמרט כמי שהיה מסייע מרכזי לאריאל שרון בהובלת הנסיגה והרס ההתיישבות בחבל עזה ובצפון השומרון. זה לא פוטר אותו מאחריותו לאלימות האכזרית שהופעלה בעת הרס תשעת הבתים בעמונה. לא תישכח גם כעת אחריותו למלחמה הכושלת בלבנון, והצהרתו השערורייתית שהניצחון המקווה בה יכשיר התנתקות נוספת ("התכנסות"). וכמובן זה לא ימרק את עבירות השחיתות שבגינן הורשע בפלילים וריצה עונש מאסר. ובכל זאת, טוב להיווכח שלא הכול שחור אצל אדם שנבחר בידי העם להוביל את המדינה. טוב לשמוע שברגעים קריטיים מסוימים הוא ידע לשים את טובת המדינה ואזרחיה מעל לטובתו האישית, והתנהל בעמימות שבלעדיה ייתכן שהייתה פורצת מלחמה. כמו שלימדונו חז"ל, אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון.

2

כמו מנחם בגין בראשית שנות ה‑80 וכמו בנימין נתניהו בשנים אלו, אולמרט והצמרת המדינית והביטחונית נדרשו לקבל הכרעה קשה בין שתי אופציות. היה עליהם להחליט האם לנצל חלון הזדמנויות ולהסיר איום גרעיני מעל ישראל באמצעים צבאיים, או להימנע מנטילת סיכונים ולתלות תקווה בפתרונות דיפלומטיים.

בעת שראש הממשלה מנחם בגין החליט על תקיפת הכור של סדאם חוסיין בעיראק, היה עליו להדוף את ההפצרות של יו"ר האופוזיציה דאז שמעון פרס. פרס טען שאפשר למצוא פתרון דיפלומטי באמצעות לחץ על הצרפתים, שבנו את הכור בשביל העיראקים. למרות שלחץ כזה לא הניב פירות במשך זמן רב, פרס קיווה לשינוי מדיניות בעקבות חילופי השלטון בצרפת. במכתב ששלח לבגין הוא כתב שהפצצה הכור העיראקי תעלה לישראל בבידוד בינלאומי, וכי בעקבות ההפצצה "ישראל תהיה (מבודדת) כערער בערבה". בתמיכת הרמטכ"ל רפאל איתן החליט בגין על פעולה צבאית שבדיעבד הוכחה כהצלחה גדולה, עד שבגין הואשם על ידי מפלגת העבודה שיצא אליה מתוך שיקולים אלקטורליים שלושה שבועות לפני הבחירות.

כאשר אולמרט הורה על הפצצת הכור הסורי, הוא ידע שאין בכוונתו למצות ממנה רווח אלקטורלי בטווח הקרוב. מן הסתם ידע שפעולה מוצלחת תעלה את קרנו במעגל הלא קטן של מקבלי ההחלטות ושותפי הסוד. אבל היה לו גם הרבה מה להפסיד במקרה של כישלון, במיוחד לאחר הביקורת הנוקבת שנמתחה עליו בגלל כשלים בניהול מלחמת לבנון השנייה. היו בממשלה ובקבינט מי שהעלו חששות, ובראשם שר הביטחון אהוד ברק. לא קל לראש ממשלה לקבל החלטה כזאת כאשר שר הביטחון שלו מתנגד או מהסס. במקרה של תקלה, כישלון במבצע או הפלה של מטוס שהשתתף בו, האחריות הייתה נופלת על ראש הממשלה. במצב כזה יש פיתוי לא קטן להימנע מלקחת סיכון. להשאיר ליורשיך להתמודד עם תוצאות ההזנחה שלך, שרק בעוד שנים יהפכו לאיום ממשי. אולמרט התעלה בפעם הזאת מעל לשיקולים אישיים, גילה אומץ לב ומסירות לטובת האומה, וזכה לסייעתא דשמיא ולהצלחה גדולה שתונח בכף הזכות שלו ותקזז משהו מהמטען הכבד שמונח בכף החובה.

3

ההצלחה בפתרון בעיית הגרעין העיראקי והסורי באמצעים צבאיים מציפה מחדש את השאלה הקשה האם נכון לנסות לפתור בדרך דומה את בעיית הגרעין האיראני. מבחינה מבצעית, אין ספק שמדובר באתגר קשה הרבה יותר. בין השאר תעיד על כך העובדה שבין המתנגדים החריפים לתקיפה באיראן נמנים כמה ממומחי הביטחון שתמכו בשעתו בהפצצת הכור הסורי.

איראן רחוקה יותר מסוריה ואפילו מעיראק, ופרויקט הגרעין שלה מפוזר בכמה מקומות ומחופר עמוק באדמה. על פי פרסומים בעבר, בימי ממשל אובמה ביקשה ישראל מארצות הברית לספק לה פצצות מיוחדות מפצחות בונקרים, אך נענתה בשלילה.

שיקול נוסף הוא המחיר הצבאי. גם אם יש בידי ישראל מודיעין מפורט מספיק, וגם אם חיל האוויר מצויד בכל מה שדרוש כדי לבצע את המשימה, המחיר עלול להיות כבד. במבצע כזה יהיה צורך לשתף מספר רב של מטוסים שיפעלו במקומות רבים, וזה יהיה נס גלוי אם כולם ישובו בשלום. פרשות רון ארד וגלעד שליט חשפו את חולשתה של ישראל בכל הנוגע לשבויים ונעדרים שלא שבו. פרשות גופות החיילים רגב וגולדווסר וחללי מבצע 'צוק איתן' הדר גולדין ואורון שאול ממחישות את הרגישות הרבה אפילו ביחס לגופות שלא הובאו לקבר ישראל. ייתכן שאת החשש מפני פגיעה בכוח התוקף ניתן לפתור אם התקיפה תיעשה לא באמצעות חיל האוויר אלא בטילי קרקע-קרקע מסוג 'יריחו'. ישראל לא השתמשה מעולם באופציה הזאת, ולכן קשה יותר להעריך עד כמה היא מעשית.

היבט אחר שמטיל בספק את כדאיות הפעולה הוא החשש מהתגובה האיראנית. איראן היא מעצמה אזורית שנשלטת בידי משטר אסלאמי קיצוני. יש להניח שהיא לא תוכל ולא תרצה להימנע מתגובה לפעולה צבאית שתפגע בפרויקט לאומי אסטרטגי שהיא כה גאה בו. איראן יכולה לתקוף את ישראל ברקטות לטווח ארוך, וכן להפעיל את חיזבאללה וחמאס שיתקפו מקרוב.

גם ההשלכות המדיניות עלולות להיות לא פשוטות. למרבה החרפה, המשטר הרצחני והמדכא של איראן זוכה לשיתוף פעולה וליחסים משגשגים עם רוב מדינות העולם, שמעדיפות את האינטרס הכלכלי על שיקולים מוסריים וערכיים.

4

אין זה סוד שהיו ימים שבהם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק ביקשו לצאת לפעולה צבאית נגד פרויקט הגרעין האיראני. מול הכוונה הזאת ניצבו רבים בממסד הביטחוני, ובראשם ראש המוסד מאיר דגן והרמטכ"ל גבי אשכנזי. מאיר דגן ז"ל התפאר לא פעם בכך שמנע פעולה צבאית חסרת אחריות, כהגדרתו. הוא עצמו צידד בסיכול פרויקט הגרעין באמצעות פעולות חשאיות של המוסד. במהלך השנים אכן הופרעה מלאכתם של האיראנים ועוזריהם בחיסולים חשאיים, פיצוצים הרסניים וחבלות מתוחכמות במערכת המיחשוב. כל זה הפריע ועיכב, אבל לא מנע את המשך ההתקדמות אל פצצה גרעינית איראנית.

יש אומרים שישראל לא צריכה לחשוש מהתגרענות איראנית. לדבריהם, אפשר להתבסס על אסטרטגיה של מאזן אימה, כמו זה שמנע מלחמה בין ברית המועצות לארצות הברית. השאלה היא האם אפשר לסמוך על כך שהטירוף האיראני לעולם לא יגיע לכדי גישה של "תמות נפשי עם פלישתים".

יש מי שמצפים שהאמריקנים יעשו את העבודה וימנעו בדרכם שלהם מהאיראנים להצטייד בנשק גרעיני. בימי ממשל אובמה האמריקנים עשו עבודה חלקית שלא הסירה את עננת האיום הגרעיני אלא רק הרחיקה אותו בזמן. אובמה דגל בגישה רכה כלפי האיראנים, שלא לומר מתרפסת. הנשיא טראמפ שולל את הסכם הגרעין עם איראן ומאותת על כוונה לבטלו. בימיו יש יותר מקום לתקווה שארצות הברית תמלא את תפקידה כמנהיגת העולם החופשי ותבלום את האיראנים.

בכל מקרה, עצם מציאותה של אופציה צבאית אמינה לטיפול ישראלי בגרעין האיראני היא נכס אסטרטגי במשוואת הכוחות שאסור לוותר עליו. אין זה סוד שנתניהו נוטה להססנות בהחלטות מהסוג הזה. לטוב ולרע, הוא ראש ממשלה זהיר הרבה יותר מאולמרט. מול כל המתפארים בבלימתו, יש צורך בכוח נגדי שיתמוך בבניית אופציה צבאית ישראלית תוך נכונות לשלם את מחירה. מחיר ההזנחה של פרויקט גרעין במדינה קיצונית וטוטליטרית מורגש כעת היטב בכאב הראש שגורמת ההשתוללות הצפון-קוריאנית. אסור לאפשר גם לאיראן להפוך למעצמה גרעינית. בניית אופציה צבאית אמינה לטרפוד התחמשות איראן בנשק גרעיני היא אינטרס ישראלי חשוב, בין אם האופציה הזאת תמומש בפועל, ובין אם היא רק תונף כאיום שיוביל לפתרונות שייתרו את הצורך לממש אותו. הרוצה בשלום – ייכון למלחמה.

לתגובות: [email protected]