כוהני מלחמת ההדתה מעלים על מזבח המולך החדש שהמציאו עוד ועוד מהערכים שבהם האמינו עד לא מכבר. גם בראיון שהעניק הרב אלי סדן לדנה וייס הוכחו הדברים, ולא בפעם הראשונה.
קחו לדוגמא את ערך חופש הדיבור והמחשבה שהוקרבו למען מלחמת החורמה שקודשה נגד הרב סדן ומה שהוא מייצג. כהן מלחמת ההדתה גיא מרוז הגדיר זאת בפשטות כשהביע תקווה נכספת שהמשטרה תעצור סוף סוף את הרב סדן ותעמיד אותו לדין על מחשבותיו ה"היטלראיות" לא פחות.
מרוז לא עצר בזה והביע תקווה נכספת שבסופו של משפט שכזה יושם הרב סדן במאסר לשנים ארוכות. מישהו שמע על זכות הדיבור ועל זכות המחשבה החופשית? מה פתאום. בעיני מרוז יש לאסור את מי שמעז לחשוב שיש לחזק את התא המשפחתי בעיקר בתקופה שבה החד-מיניות פושה בחברה כמחלה. למה לאסור אדם כזה? ככה. כי הוא לא חושב כמו מרוז.
גם כוהנת בהלת ההדתה דנה וייס פתחה צמד עיניים נדהמות והמומות מהעובדה שהרב סדן מעז לחשוב שהוא צודק. "אתה תמיד תחשוב שאתה יותר צודק מאיתנו", הטיחה דנה הנדהמת ברב סדן וקבעה שזו התנשאות. אתה הבנת את זה ברוך? אדם שבטוח בצדקתו הוא מתנשא. לתפיסתה של דנה רק אדם תוהה, מבולבל, עמוס ספקות וגדוש בחוסר ביטחון נחשב לאדם נורמאלי.
אדם שרחמנא ליצלן מחזיק בדעות מוצקות ובטוח בהן ואפילו מעז לחשוב שהוא צודק הוא אדם שיש להיאבק בו, לחשוש ולפחד ממנו. את חירות המחשבה תשאירו לספרים ולפקולטות המיושנות. כאן יש משהו יותר חשוב. מלחמת ההדתה, ובשמה נזבח ונשרוף עוד ערך שעליו קשקשנו לא מעט.
קצת תמוה שדווקא אותם שבשם הפוסט מודרניזם קידשו עד לא מכבר את ההיתר לכל אחד לומר כל דבר, ובעיניהם כל ויכוח אינו יותר מ'מפגש של נרטיבים', פתאום אותם אנשים שוכחים את העיקרון המקודש הזה כשמולם ניצבים הדתיים הללו, ובעיקר כשמדובר ברב סדן או כל רב אחר מרבני 'בני דוד'. כל הצידוק הטהרני שהיה טוב עד לפני רגע אפילו כדי להצדיק את השיח של הגדולים שבטרוריסטים ('זה מה שהוא מאמין, מה לעשות? נשנה לו את האמונה?') נעלם פתאום.
במתקפה הכללית הזו מותר ואפילו רצוי לרוצץ ולשבור גם את הערך ההוא שפעם דיברו עליו, ערך חופש הדת והמצפון. משום מה נוהגים כוהני המלחמה הזו לדלג מעל המילה 'הדת' ולקדש רק את חופש המצפון. הרי כשאומרים חופש מצפון הכוונה לפציפיסטים ואנרכיסטים מבית מדרשו של השמאל הקיצוני, והם, כידוע, שמורות טבע מוגנות.
איכשהו בדרך נשמט המונח 'חופש דת' ושוב אפשר לפתוח עיניים ענקיות על הרב סדן שמעז לקבוע שהלכתית אסור לשרת ביחידות קרביות מעורבות, אמירה שהיא מאותן אמירות נדירות שהצליחו לגבש מאחוריהן את כלל רבני הציונות הדתית על רבדיהם ותת-מגזריהם.
וגם הערך של עיתונות אינטלגנטית וישרה הוקרב על אותו מזבח. אם עיתונאית בכירה כמו דנה וייס משוחחת ארוכות עם הרב סדן, עוברת על החומרים הנדרשים לקראת הראיון, מכינה שאלות מראש, שומעת לא מעט על הנושא ובסוף היא אומרת לרב סדן שהיא "חושבת שאתה בעצם מייצג תפיסת עולם שחוששת שהאישה לא תמלא את תפקידה בבית ותחייב את הגבר לעבוד יותר בבית" מה שנותר לשאול זה רק... בעצם, מה כבר אפשר לשאול על דבר משונה כזה? מישהו שמע את הרב סדן אומר משהו דומה לזה? רומז לזה מתישהו? אז מאיפה היא המציאה את הרעיון הזה? ומאיפה אותה דנה (נזכיר, מבכירות עיתונאינו) ממציאה ומשרבבת בשאלותיה כלפי הרב סדן ביקורת על "התבטאויות על ערבים" שנאמרו?
הלו? דנה? מאיפה זה צץ? נכון, יש החלטה להקריב הכול כדי לרמוס את בני דוד, את הציונות הדתית ואת הרב סדן, אבל ממש להזות המצאות? ועוד בשם המקצועיות העיתונאית...
ואם כבר ברמה עיתונאית עסקינן נזכיר את העיוותים והשיבושים, חיתוכי המשפטים וההמצאות והוצאת הדברים מהקשרם שעליהם דיברו וכתבו רבים, אבל מהו הערך של עיתונות ראויה לעומת המטרה האמתית שלפנינו.
ועדיין לא דיברנו על מעמד האישה וערכה האנושי. בשם המלחמה הקדושה זובחים אפילו את הערך הזה, שאותו מלבישים כוהני המולך החדש על חרבם, ויוצאים להסתערות על הרב סדן. אני משער שנצרבה בכם תמונתה של דנה וייס הנדהמת מהתעוזה של הרב סדן לומר שאישה היא עדינה באופייה, מקשיבה וסבלנית יותר מגבר, בעוד הגבר הוא בעל תכונות אחרות. מה בכל התכונות הנפלאות הללו מהווה פגיעה בנשים?
הרב סדן אף החריף וטען שלא טוב לעם ישראל אם נשים יהיו במקצוע שעניינו הרג הזולת, וגם הדבר הזה הצליח להדהים את דנה וייס. אם מישהו אמור היה להיפגע מאמירות כאלה הם דווקא הגברים, אבל איכשהו הצליחו אנשי הערוץ השני לקחת את המשפטים הללו ולהפוך אותם לכותרת מרעישה נוראה ומזועזעת. לא ברור איך מי שעד לפני דקה ורבע טענו בלהט שהכיבוש, המלחמה וההרג משחיתים את נפשם של הדור הצעיר, פתאום ראו זה פלא – כאשר הרב סדן מבקש לשמר את העדינות של האישה ולהרחיק אותה משדות הקטל (לא אמירה דתית בהכרח. תשאלו את אביגדור קהלני), פתאום זו נחשבת אמירה מקוממת ומתסיסה.
ואם כבר במעמד האישה אנחנו עוסקים, אז עם יד על הלב, איזו תרבות מכבדת יותר את האישה ואת מעמדה, זו ששמענו בראיון של הרב סדן אצל דנה וייס, או אולי זו שראינו בפרסומות ששודרו מיד לאחר הריאיון?
קשה להאמין שאנשים סבירים בשכלם רואים את 18 דקותיו של הריאיון ומגיעים למסקנה שדבריו של הרב סדן על עדינות האישה, על חשיבות שימור אופיה הייחודי ועל הצורך לשמור על מרחק בין גברים ונשים כחלק מכבודה של האישה, הדברים הללו פוגעניים כלפי נשים, בעוד תרבות הפרסומות של ערוץ 2 ודומיו, שבה כל אישה היא לא יותר מאשר חפץ למימוש יצר מציצנותו ותאוותו של הצופה, זו תרבות שמייקרת את האישה ושומרת על כבודה. ישנו אדם סביר שבאמת חושב כך? אבל כבר אמרנו, על מזבח המלחמה נגד דמון ההדתה יעלו ויבואו הערכים ויישחטו בזה אחר זה.
לפני סיום, עוד ערך אחד שנשחט על ידי כוהני המלחמה ברב סדן, ואני מבקש לחזור אל דבריו של גיא מרוז שהטיח ברב סדן "היטלראיות", ובכך שחט גם את ערך זכר השואה. לאמירה המטורללת הזו יש כינוי אחד פשוט, קוראים לזה הכחשת שואה, כי את מה שעשה היטלר, כבר הסבירו לנו זאת מימין ומשמאל, לא משווים לשום דבר אחר, אפילו לא למאבק החמאס בישראל כי למה שהיה על אדמת אירופה אין אח ורע ואין השוואה ודמיון, ומי שעורך השוואה כלשהי כזו הוא מכחיש שואה, בין אם הוא ממאמצי המסתננים מאפריקה ובין אם הוא מחוגגי מלחמת ההדתה.
אז הבה נסכם, עד כה הועלו למולך המלחמה ברב סדן ומה שהוא מייצג הערכים הבאים: חופש דת ומצפון, יושרה עיתונאית, חופש הביטוי, מעמד האישה ואפילו זכרון השואה, ועדיין לא דיברנו על ביטחון ישראל וערכים נוספים אך נדמה שהיד עוד נטויה לערוף ולשחוט, והכל בשם הנאורות הקדמה והליבראליזם.
(גילוי נאות ומתבקש: לכותב שורות אלה יש הכבוד להיות מבוגרי 'בני דוד')