הקהילה היהודית בצרפת קושרת בין הירצחה של ניצולת השואה בפריז בדקירות ובדליקה שהוצתה בביתה, לבין הרצח של שרה חלימי לפני שנה בידי מוסלמי שהשליך אותה אז מחלון הקומה השלישית ובית המשפט קבע אז כי מדובר במעשה על רקע אנטישמי.
ד"ר דב מימון, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ומומחה ליחסי יהודים ומוסלמים בצרפת, קובע כי לצד הניסיונות שאולי מתעוררים להשתיק את האירוע ולא להגדיר אותו כמתקפה על רקע לאומני "יש יותר מדי סממנים שמלמדים על אירוע אנטישמי".
לדבריו המציאות בצרפת היא של מתח באוויר ומעת לעת מפרצים מעשים המלמדים על המציאות שמתחת לפני השטח. גם הוא קושר בין שני מעשי הרצח ורואה אותם כבאים על רקע דומה.
באשר לשאלת ההשתקה וניסיונות ההדחקה של האנטישמיות שמאחורי האירועים הוא מביע תקווה שהפעם זה יהיה שונה, ויש לו סיבות לקוות שכך אכן יהיה. "בשנה שעברה זה היה בזמן הבחירות לנשיאות ולכן הייתה כוונה של התקשורת ושל חלק מהנהגת הקהילה לא לעשות רעש כדי לא לחזק את הימין הקיצוני. הפעם יכול להיות שהרקע האנטישמי יהיה ברור יותר".
על המציאות המתוחה שאותה חווים יהודי צרפת הוא מספר: "אנשים יודעים שיש ביומיום השפלות וקללות, עוקרים מזוזות מהדלתות, כותבים כתובות נאצה על הדלתות, יורקים עליהם. כשהייתי במרסיי סיפרו לי שבכל שבת זורקים עליהם מים והיהודים מתרגלים. הסטטיסטיקות מלמדות על ירידה במקרים הללו, אבל הירידה הזו נובעת מכך שפחות מצהירים כי לא בטוחים המשטרה תטפל". לדבריו אין כל סיבה לירידה באירועים אלא להיפך, שכן השינוי הדמוגרפי עושה את שלו והכוח המוסלמי עולה כשמולו שתיקת היהודים וקבלת הדין מתוך רצון לשמור על פרופיל נמוך.
כשנשאל אודות תגובת השלטונות והרשויות בצרפת למציאות הזו, מציין ד"ר מימון כי התגובה השלטונית הולכת ומשתנה ולא לטובה, שכן בעבר "מנואל ואלס היה ראש ממשלה ואז הייתה מגמה ברורה, הייתה הצהרה מצידו שמי שנוגע ביהודי נוגע ברפובליקה וזה היה מסר ברור. היה אז ברור שדם יהודי אינו הפקר ותהיה ענישה רצינית. הוא שמר על בתי כנסת והקהילות. הפעם המציאות במקום אחר. ראש הממשלה מדבר בשפה אחרת על רגיעה".
לדבריו יש לבחון כעת היטב אם אכן השלטונות ינסו לטייח את האירועים ואת הרקע האנטישמי שלהם על מנת להרוויח עוד תקופה של שקט ברחובות. מנגד גם היהודים מעדיפים לשמור על אותו שקט, "היהודים שמחליטים להישאר שם מעדיפים לדבר על בעיה של כל צרפת ולא בעיה של היהודים בלבד. הם ינסו להוריד את הפרופיל ולא לעשות רעש רב מדי. היו אמנם תגובות של ראשי הקהילה אבל ההמשך תלוי בתגובת הממשל".
ומה על אותן קבוצות של צעירים יהודים שבחרו בעבר לקחת את החוק לידיהם ולהגיב למתקפות האנטישמיות? האם צפויה התעוררות מחודשת של התופעה? "על פניו הקהילה המאורגנת לא הייתה מרוצה מהדבר הזה, למרות שמדובר בצעירים שהיו הכוח שהציל במספר מקרים את היהודים מתקיפות, אבל המטרה היא שלא לערער על הממלכתיות ולשתף פעולה עם המשטרה ולא להתארגן באופן עצמאי כדי שלא ייראה שהיהודים הם חלק מהפורענות. יש לחץ על הצעירים שלא להתארגן, לכן לא נראה שתהיינה התארגנויות".
באשר לאופן הקליטה של יהודי צרפת בישראל ד"ר מימון, אולי שלא כאחרים, דווקא אינו מטיל האשמות לעבר ממשלת ישראל שלדבריו עושה ככל יכולתה כדי להקל על העלייה, אך יכולותיה מוגבלות. "ישראל נותנת את סל הקליטה הטוב ביותר לעולים, אבל קשה מאוד לעלות לארץ, קשה להסתדר עם עלות הדיור, אישורי עבודה והיתרים והדברים מוכרים".
בנוסף, הוא מעיר, קיים גם שינוי באופיים של יהודי צרפת ובזיקתם לישראל. "הדור גם השתנה והוא עם פחות אידאולוגיה ואנשים עושים שיקולי רווח והפסד". במציאות שכזו, הוא סבור, על מדינת ישראל להמשיך ולסייע בתחומי דיור ותעסוקה, "גם אם כרגע קשה להתייחס ליהודי צרפת כיהודים במצוקה וסיכון".
להערכתו "אם נראה עוד מקרים כאלה של פגיעה ביהודים נפתח מגירות (של תכניות סיוע לעולים) ונעלה לכאן עוד עשרים או שלושים אלף יהודים", אך נראה שעדיף לעשות זאת עוד קודם לאירועים הטראגיים שעוד עלולים להתרחש.