את הספר 'בחזרה מטואיצ'י' קראתי בשנות העשרה שלי, כשעדיין לא התוודעתי לתופעת התרמילאים הישראלים שמגיעים עד לקצה העולם בחיפושם אחרי משהו חמקמק ולא מוגדר.
הסצנות הלא שגרתיות והמסע הבלתי אפשרי שעבר על ישראלי אחד בג'ונגל, ריתקו וזעזעו אותי. הספר האוטוביוגרפי של יוסי גינסברג היה רב מכר בארץ, למרות שהסופר התגורר אז באוסטרליה יחד עם אשתו בחווה המפוארת שבנה. אולי העובדה שהגיע כל כך רחוק בניסיון לכבוש אתגרים כבירים, היא זו שהביאה את הספר כמעט לכל בית אב שני בישראל. גם אנשים שאינם חשודים בנוודות יתר מצאו קסם זר ותשוקת הרפתקאות אצל מי שהלך רחוק מאוד, כמעט רחוק מדי. לשרוד במשך שלושה שבועות בג'ונגל הבוליביאני, מופקר לחיות הטרף ולמזג האוויר הטרופי, כשהרעב והקור הם מכרים ותיקים שקבעו שביתה בחייך - אין ספק שיש בזה אמירה על היכולת האנושית לשרוד בכל מצב, ולו גם במצבים הטרופים וההזויים ביותר.
עכשיו הספר הזה עובּד לסרט קולנועי באורך מלא תחת השם 'ג'ונגל', ובעברית - 'בחזרה מטואיצ'י', כשבמרכזו דניאל רדקליף, הלוא הוא הארי פוטר האלמותי. רדקליף הבריטי להחריד נכנס הפעם לנעליו של צעיר ישראלי מרמת גן שעונה לשם הבנאלי יוסי. לצורך כך היה עליו להתאמן על המבטא הישראלי הכבד שמאפיין את התרמילאים שלנו בחו"ל, וגם לשאת עליו ספרון עם ברכת הכוהנים ותפילת הדרך. אין ספק שהסצנה שבה סבו של יוסי מברך אותו בברכה שאומרים הכוהנים בכל שבת, היא כזו שלא רואים כמעט על המסך, לא בסרט ישראלי ובטח שלא בסרט הוליוודי. רק על העובדה שהיוצרים בחרו שלא להשמיט את הקטע האמוני מהסרט, מגיע להם יישר כוח.
אבל עוד כמה שכוייחים מגיעים ל'בחזרה מטואיצ'י'. על הצילום היפהפה במעבה הג'ונגל עם שלל הגוונים ותת-הגוונים שבו, על הזריחות המדהימות והיצורים החד-פעמיים, דבר שבוודאי מצריך עבודה מאומצת. גם הסצנה שבה יוסי וחבריו משייטים בנהר הטואיצ'י והרפסודה מתהפכת שוב ושוב ומטילה אותם למים השוצפים, היא סצנה מסובכת שלא ברור איך הצליחו לצלם אותה בחדות שכזו.
יוסי מתחיל את מסעו יחד עם שלושה חברים ומדריך מקומי, אך מוצא את עצמו לבד לאחר שחבריו מתפצלים והוא נסחף בנהר הסוער בניסיון לחצות את הג'ונגל דרך הנהר יחד עם קווין, חברו. מכאן מתחיל הסיפור האמיתי כאשר כל מה שקדם לו משמש פתיחה בלבד. הסאונד והמסך הגדול משחקים תפקיד חשוב בהמחשת המצב הכאוטי. אין ספק שהלחץ מתגבר כששומעים את השיחים רוחשים באמצע הלילה באמצע שום מקום, ואת טפיפות החרקים החלקלקים והזוחלים למיניהם. מי שיבקש לחכות ולראות את הסרט בבית, יחמיץ את החוויה המסמרת של להיות בג'ונגל בזמן אמת.
רדקליף מתגלה בחציו השני של הסרט כשחקן עם עומק ייחודי, ועם יכולת מרשימה לעבור בין מצבי רגש קיצוניים בטבעיות ובאמינות. הפחד משתקף בעיניים שלו. גם התסכול והייאוש מהליכה סיזיפית בתוך הג'ונגל הענקי בלי לראות קצה של תקווה באופק, מקבלים אצלו מקום מכובד. אבל האמונה שההצלה לא תאחר לבוא ושיש מי ששומר את צעדיו בסוף העולם היא הסעד האמיתי שממנו ניזון יוסי בשעותיו הקשות הרבות.
'בחזרה מטואיצ'י' הוא סרט שכדאי לראות בקולנוע. הוא כדאי בגלל שהוא חד פעמי, בגלל שהוא שם אותנו על המפה ההוליוודית, בגלל שחיי תרמילאים לא נסקרו כמעט, אבל יותר מכול - בגלל שהוא סרט על היכולת האנושית הבלתי מוגבלת לצד ההשגחה שמתגלית גם במקומות הבלתי צפויים ביותר.