יש לו אמת משלו. יונתן רזאל
יש לו אמת משלו. יונתן רזאל צילום: יח"צ

למרות שנדמה שיונתן רזאל היה כאן די מזמן, היוצר המוערך והאהוב (ובעל חוש ההומור, בניגוד לרצינות המוזיקלית הדי תהומית שלו) אוחז בדיסקוגרפיה של שלושה אלבומי אולפן בלבד.

יבול לא רב, אבל מצד שני – כל הוצאה שלו היא יצירה מוקפדת, מושקעת, עם משקל סגולי של אינספור מחיקות, תיקונים, שדרוגים וכל מה שמסביב. אפשר לנחש שאם בעוד 20 שנה ייצאו מהדורות Delux לאלבומיו של רזאל, לכל אלבום אפשר יהיה לצרף לפחות 50 גרסאות דמו שהוקלטו באותה תקופה, אם לא יותר.

ואחרי שלושה אלבומי אולפן שזכו להצלחה וסימנו את רזאל כיוצר נדיר של נכסי צאן ברזל משמיעה ראשונה, מגיע הזמן לאלבום הופעה. באופן די מתבקש, ובהתאם למקורותיו המוזיקליים של רזאל, ההופעה מתקיימת עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. היצירות הענוגות ממילא של רזאל, מקבלות כאן נופך קלאסי יותר, עדין יותר, עמוק יותר. וכך אפשר להפליג עם רזאל אל יצירותיו "ציון", "נווה תלאות", "קטונתי" וכמובן הקלאסיקה "והיא שעמדה", ולהבין שתמיד אפשר להביא מעטפת יותר קלאסית מקלאסית.

בנוסף לשירים המתבקשים של רזאל, ישנה תוספת של שירי וניגוני חסידות (ניגון הצמח צדק, ניגון בעלז ועוד), יש חידוש מוצלח ל"עוד יום" של מתי כספי, יש קטעי קישור מצוינים שמשחררים את החגורה מהאווירה המעונבת, וגם יש אורח – קובי אפללו, שמבצע ביחד עם רזאל את "הטוב הטוב" וגם את "ים הרחמים" – להיט נפלא מתוך אלבום הבכורה של אפללו 'בא מן השתיקה'. ואם לא הרגשתם אווירה מספיק קלאסית, בא הביצוע האחרון – "פרק שני מתוך קונצ’רטו של מוצרט לפסנתר בדו מינור מספר 24 קכל 491" – כדי לוודא שלא תצאו עם חסכים קלאסיים חלילה.

הפעם האחרונה שבה רזאל עלה לכותרות, שלא לטובתו, הייתה עם פרשת כיסוי העיניים מול הנשים הרוקדות. העליהום המכוער שספג רזאל היה מקומם וצבוע בכל קנה מידה, ועכשיו בא אלבום ההופעה ומשדר עסקים כרגיל. המוזיקה מנצחת את כל הביקורות הצדקניות ומגלגלות העיניים, ובסופו של דבר רזאל גם הוכיח על הדרך שיש לו אמת משלו, ושהוא לא סוטה ממנה בשום אופן. אפשר לומר את זה גם על המוזיקה שלו. חסרת פשרות, אמיתית, כזו שמגיעה מהמקומות העמוקים ביותר.

בסוף המכתב האישי בחוברת האלבום מסכם רזאל את המופע באומרו כי "ריחפתי לזמן מועט". אחרי האזנה לאלבום, אפשר לסכם ולומר שלא רק הוא ריחף.