לצאת מעבדות לחירות. הגדה של פסח
לצאת מעבדות לחירות. הגדה של פסחצילום: יעל חזיזה

בהודו יש התבוננות ופריצת גבולות החומר כדי להתחבר למקור הרוחניות, האנרגיה הקוסמית שבחלל. אומנם יש בדרך אלילים משונים, אבל התכלית נשמעה לה אמיתית מאוד. כשהגיעה נתקלה בשטף הצעות של קורסים ליוגה ומדיטציה, בחרה באחד, וכאשר הרגישה במסחריותו ברחה מיד.

לאחר מכן נסעה לדרמסלה, מקום הדלאי-למה של הטיבטים. היא חוותה השגחה עליונה בכל רגע, חשה מובלת והייתה מאושרת. כאשר הבינה שמישהו מקשיב לה, החלה לדבר אליו ללא הרף. שוטטה כשמפוחית בפיה המחייך. האנשים היו בטוחים שהגיעה להארה, ונמשכו אליה כאל מגנט. כאשר חשה שהיא הופכת לגורואית קטנה, נבהלה וברחה מפניהם.

היא הגיעה למקדשי ההודים. הם התפללו את תפילותיהם והיא פנתה לבורא בלשון "אתה". זו הייתה הוויה שמעבר לכל שם, ובכל זאת שאלה "מיהו?" כדי לדעת מה רצונו ממנה.

לילה אחד חלמה שהיא יושבת בישיבה מזרחית, ולידה נמצאת דמות המגלמת את הידע העולמי. אמרה לו: "אם אתה יודע הכול, תאמר לי מיהו הבורא!".

הדמות שרטטה בחול: ABU.

יהודית התעוררה מבלי להבין מה פירוש המילה "אבּוּ", שנשמעה לה כ"אבא" בערבית, וחשבה שמדובר בתעתוע.

לאחר כמה שעות ניגש אליה ידיד עם מפת הודו כדי להתייעץ עמה לגבי מקום שברצונו לנסוע אליו. לפתע קלטה בחלקה העליון את המילים: MOUNT ABU (הר אבּו)!

היא הצביעה על השם ושאלה: "מה זה?".

"לא יודע, אני רוצה להגיע למטה".

"אתה תיסע למטה ואני אסע למעלה!".

ההודים הסבירו לה, שלפי אמונתם העולם מתקיים 5,000 שנה ולאחר מכן נחרב, ואז מתכנסים האלים במאונט-אבו להחליט על מקום בריאה חדש.

היא החליטה לצאת לדרך. הנסיעה למאונט-אבו הייתה אמורה להימשך כשבוע. באמצע הדרך הבינה שהיא נוסעת בעצם לקראת מותה, הרי התפיסה המזרחית היא שמוכרחים לנטוש את הגוף כדי להתחבר לאמת הקוסמית. היא הסכימה להיפרד מהעולם, אבל רצתה לחוות עוד קצת ממנו. התעורר בקרבה רצון להגיע לגואה החופשית, והיא אמרה במחשבתה לבורא: "תחכה לי קצת, ואז אבוא אליך...".

היא רכשה כרטיס לגואה, ישבה יחפה במכנסי ג'ינס באולם ההמתנה ההומה ושוחחה עם העולמות העליונים.

קבוצת נשים נכנסה לאולם, הן לבשו לבן ופניהן כפני מלאכים. הנשים פסעו ברוֹך והתיישבו בקצה. לפתע מנהיגת הקבוצה, המאמא, פסעה לעברה, נעצרה לידה והתיישבה. יהודית שאלה: "מי אתן?".

המאמא הביטה בה במבט שמיימי: "הגענו עכשיו ממאונט-אבו, ואת חייבת להגיע לשם!".

יהודית עמדה להתעלף. ההשגחה הייתה מוחשית עד אימה. היא תפסה בכתפי המאמא: "מי שלח אותך אליי?".

"כולנו שליחי הא-ל...".

יהודית הביטה כלפי מעלה ואמרה: "אינך יכול לחכות שבועיים?! תבין, יש לי קצת פחד... אני רוצה עוד פירורים מהעולם הזה... וכאשר ייגמרו אני אבוא...".

המאמא תיארה ליהודית מה נמצא במאונט-אבו, ויהודית ידעה סופית שעליה להגיע לשם.

בגואה לא עניינו אותה חוף הים והאנשים, ולאחר שלושה ימים עזבה ונסעה אל מאונט-אבו. בדרך השתתפה במדיטציה כדי להיטהר לפני הפרידה מהגוף. כעבור עשרה ימים הרגישה מוכנה. היא גילחה את ראשה, קנתה בגדים לבנים והעפילה על ההר. בדרך היא נתקלה בפסלים שלא עניינו אותה, עד שהגיעה למקדש.

נזיר יצא לקראתה ואמר: "שלום! כל כך טוב לראותך שוב!".

"אבל איני מכירה אותך...".

הנזיר הסביר שכעת אנו מצויים לפני קץ העולם. הכת שלהם מונה מיליוני מאמינים שאינם פרים ורבים, אלא מתכוננים לחורבן העולם. היא לא האמינה בהתנגדות לטבע, ובכל זאת הלכה בעקבותיו.

באולם התצוגה היה עץ חיים המבטא את התפצלות כל הדתות, מאין באו ולאן הגיעו. כאשר ניסתה לאתר את היהדות, ראתה שכתוב: אברהםïישמעאלïמוחמדïאסלאם. היא אמרה בהתרגשות: "אבל לאברהם היה בן שנקרא יצחק והם ייסדו את היהדות!?".

הנזיר קרא: "האל שלנו אמר שזה שקר גמור!".

על רקע הדממה נשמעה זעקתה של יהודית: "יש יהדות וזו האמת!".

כאשר בקעו המילים מפיה, ממש ראתה אותן במוחש. כל הנזירים והנזירות נמוגו מפניה. היא חשה התעלות אמיתית מעל לכל חוויה שהכירה, ואמרה לעצמה: מה את עושה אצל הגויים האלה עם העבודה הזרה שלהם?! הגעת ללמוד תורות גויים, ואת תורתך אינך מכירה?...

כאשר ירדה מההר ידעה שעליה לחזור ארצה ולהתוודע ליהדותה.

יהודית עצרה בתאילנד כדי לחזור בהדרגה לגוף, פן יאשפזוה בגלל ריבוי רוחניותה. היא רכשה כרטיס לעוד שבועיים, ובינתיים שוחחה עם אנשים ושחתה כדי להפעיל את גופה.

פעם התפללה בבכי: "בטח איני האדם הראשון שראה השגחה גדולה כל כך, בטח שלחת פעם איזה מסר למישהו בעולם הזה, תן לי לפגוש אותו...".

אז התקרב לעברה בחור ששמע את תפילתה: "קחי את הספר 'מסילת ישרים', זה מהתורה שלנו...".

כאשר קראה בספר הבינה שלא מדובר במישהו שהתעלה וקיבל איזה מסר, אלא בעם שלם שקיבל תורה, וזהו עמה! הספר עשה לה סדר בראש.

יהודית נחתה בארץ בערב פסח. הרגישה שיצאה ממצרים, ושכל ההגדה נכתבה במיוחד בשבילה, כדי לספר איך יצאה מעבדות לחירות ומאפלה לאור גדול.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]