ירושלים מוטלת בקרן זווית

מאות אלפי התיירים והמבקרים שיגיעו בפסח לירושלים, יוכלו להבחין די בקלות במה שכל ירושלמי יודע - העיר בשיא.

אין מיטה פנויה בכל בתי המלון בעיר, השולחנות לליל הסדר נערכו בצפיפות כדי לעמוד בעומס, גם הסוויטות במלונות היוקרה שוריינו מראש. בעלי העסקים בממילא ובעמק רפאים, במתחם התחנה ובשוק מחנה יהודה מסכמים חורף לא רע ומתכוננים לעונה מצוינת בקיץ, אם רק לא תהיה הסלמה. העיר הומה בימים ותוססת בלילות.

הקיטורים על הפקקים ושיבושי התנועה הקשים בכניסה לעיר הם חדשות טובות, חלק מתנופת הפיתוח של ירושלים. יהיה קשה אולי לשנה-שנתיים או אפילו ארבע-חמש, אבל בעוד עשור ירושלים תהיה עיר נוחה יותר, עם תחבורה שמזכירה את שנות האלפיים. גם הקינות על קו האופק של העיר שפתאום מגדלים צצים בו, הן סימן ברכה. המנופים שמזדקרים על קו האופק של ירושלים מבטיחים שהעיר הבנויה ממשיכה להיבנות. ערבי תרבות קטנים ופסטיבלים גדולים הם כבר חלק מהשגרה בעיר.

מרתון ירושלים משך בחודש האחרון אלפי רצים וחובבים מהארץ ומחו"ל, והמון ירושלמים שיצאו בחולצות צבעוניות לאחד ממסלולי הריצה היפים בעולם - מקריית הממשלה, בין בניין הכנסת למוזיאון ישראל והיכל הספר, דרך רחוב יפו על נתיב הרכבת הקלה ועד למגדל דוד. לא בכל יום אפשר לרוץ כך בחופשיות בין חומות העיר העתיקה, דרך גיא בן הינום והרחובות השקטים של שכונת רחביה (גילוי נאות: הכותב רץ עשרה קילומטרים ושרד כדי לספר). כן, גם העלות היקרה והשיתוק של העיר למשך בוקר שישי אחד מוצדקים. ירושלים היא בירה עם מעמד וחשיבות, אירועים כאלה משדרגים אותה, כמו גם שבוע ההופעות החינמיות "צלילים בעתיקה" על הרקע של החומות.

כיף בירושלים. הדירות יקרות. מקומות החניה חסרים. זה נשמע קצת כמו דף המסרים של ניר ברקת לבחירות הקרובות, אבל אני מרשה לעצמי לכתוב בחופשיות דווקא כי השבוע הוא הודיע סופית ורשמית שלא יתמודד שוב. עכשיו אפשר להודות ביושר ובלי חשש לתעמולת בחירות, שהוא משאיר אחריו עיר טובה ומפותחת יותר מזו שקיבל. הקרדיט מגיע בחלקו לברקת, ובחלקו לגורמים נוספים, וכמובן עם הרבה מאוד סייעתא דשמיא. ירושלים היא עיר מגוונת אבל גם מסובכת. ארבע דקות הליכה מפרידות בין מאה שערים למרכז העיר, בין רמת אשכול לשייח ג'ראח. ההתיישבות היהודית בעיר דוד התחזקה גם היא בעשור שחלף, ובסך הכול ברקת למד לתמרן בין הקבוצות והאוכלוסיות. אפילו הגיע להסכם, שעם כל הביקורת, הסדיר לשנתיים-שלוש את המתח בין החרדים לחילונים והרגיע את התחרות על מוסדות חינוך ומבני ציבור בשכונות המעורבות. ואחרי ששני קודמיו הורשעו בפלילים, גם העובדה שהוא מסיים 15 שנים בעירייה, מתוכן 10 בראשות העיר, בלי עננה של שחיתות, יכולה להיחשב כהישג בפני עצמו. ואחרי כל זה, מתעוררת השאלה מי יבוא אחריו.

לשון המאזניים

הפוליטיקה העירונית על רגל אחת מחלקת את המצביעים (היהודים, במגזר הערבי שיעור ההצבעה אפסי) לשלוש קבוצות: הגדולה והמגובשת מכולם – החרדים עם 40 אחוזים, החילונים והמסורתיים יחד גם כן קרוב ל‑40 אחוזים, והיתר – כ‑20 אחוזים, הציונות הדתית לגווניה. מי שירצה לנצח יצטרך להביא את אחד מהגושים הגדולים, החרדי או החילוני, ו"לגנוב" כמה שיותר מהאמצע, אולי אפילו להעביר צד קהילות ספציפיות, וכמובן - להיאבק על ליבה של הציונות הדתית שהיא לשון המאזניים.

זה מה שברקת עשה פעמיים. כשניצח את מאיר פרוש ב­‑2008 הוא נהנה מגיוס כללי במגזר החילוני, נתמך על ידי כחצי מהציונות הדתית והצליח להעביר את קהילת גור לצד שלו. ב‑2013 מול משה ליאון זה היה קצת יותר קל, כי רוב הציונות הדתית כבר הלכה איתו, ומלבד חסידות גור נוספה לו גם תמיכת בעלז והפלג הירושלמי, שפרשו מהגוש החרדי סביב ליאון. אפשר לראות בכל החישובים הללו פוליטיקה עירונית קטנה שמסתכמת בעסקונה סביב כיכר ספרא, אבל ירושלים היא לא עוד עיר. השאלה אם האופי שלה יהיה ציוני או לא, והאם כלל הציבור הישראלי ירגיש בה בנוח, היא שאלה קריטית.

משה ליאון, עופר ברקוביץ, יוסי חביליו ומאיר תורג'מן כבר הודיעו על התמודדות. אם אתם לא ירושלמים, כנראה שאתם מכירים רק את שמו של ליאון, שהפסיד בפעם שעברה לברקת. הסיכויים שלו לא רעים, אבל תלויים בשאלה האם החרדים יריצו מועמד משלהם, כמו יוסי דייטש החסידי או יצחק פינדרוס הליטאי, או יתמכו בו כמו בסיבוב הקודם. הדעות אצל החרדים חלוקות בשאלה האם לאינטרס החרדי עדיף ראש עיר עם כיפה שחורה, או ראש עיר סרוג או מסורתי שיהיה מקובל גם על שאר האוכלוסיות בעיר, אבל מחויב לאינטרס החרדי. גם המחלוקות הפנימיות בין הליטאים לחסידים ואפילו בתוך כל אחת מהקבוצות, משאירות את שאלת המועמד החרדי בסימן שאלה גדול.

גם אם החרדים יחליטו לבסוף לתמוך בליאון, הוא עדיין יתקשה לגייס תמיכה מהאזורים החילוניים או אפילו הציוניים-דתיים. למרות הכיפה הסרוגה שלראשו, הקמפיין הנגטיבי שהציג אותו כשליחם של דרעי את ליברמן, נדבק לו חזק מדי. גם החקירה החד-פעמית בפרשת דרעי, שלמיטב ידיעתי עשתה לו עוול, לא עזרה לנקות את התדמית.

עופר ברקוביץ מ'התעוררות', על אף גילו הצעיר, אומנם זוכה לתמיכה נאה באזורים החילונים והליברליים בירושלים, אבל כדי לנצח הוא צריך התגייסות מלאה של כל הציבור החילוני ושל מרבית הציונות הדתית. כרגע זה נראה מסובך מאוד. בכל מקרה, אפשר להניח שהוא יהיה חבר מועצה חשוב ומשפיע עם סיעה חזקה. חביליו ותורג'מן זוכים לתמיכה מועטה אם בכלל, האחרון גם מסובך בחקירה פלילית.

עם כל הכבוד לרשימה המכובדת הזאת, בסוף ירושלים זקוקה ליותר מעסקן חרוץ. במובן מסוים קשה להבין את ברקת, אשר נוטש את אחד התפקידים הכי מעניינים בשירות הציבורי בישראל לטובת התפלשות במדמנה הפוליטית הארצית והאכזרית. היוקרה והמעמד של ראש העיר בירושלים אינם נופלים מאלו של שרים בינוניים בממשלה. ירושלים זו ליגה לאומית. מי שייבחר יקבל חמש שנים רצופות ויציבות של עבודה, הרבה יותר משאפשר להבטיח בפוליטיקה הארצית עם המשברים התכופים. אבל ברקת החליט שהגיע הזמן לאקזיט פוליטי. הוא מכוון גבוה, לראשות הליכוד והממשלה, או לפחות לאחד מחמשת התיקים הבכירים בממשלה.

גם אם ישיג מיקום טוב בפריימריז בעשירייה הראשונה בליכוד, ברקת ייאלץ כנראה להסתפק בתפקיד זוטר אם בכלל בתור התחלה. לכן לא פלא שבזמן שהוא עושה את הקפיצה שלו, יש כמה מהיושבים בכנסת ובממשלה שהיו שמחים לעשות את הקפיצה בכיוון ההפוך. זאב אלקין בוחן אפשרות להתמודד, אבל יעשה זאת רק אם יקבל מראש הבטחה לתמיכה מלאה של החרדים. גם דודי אמסלם חושב על קאמבק לכיכר ספרא, הפעם ללשכה המרווחת בקומה 6, וגם שמו של אלי ישי הוזכר, למרות שקשה לראות את ש"ס של דרעי תומכת בו. בין אם אחד מאלה יחליט לקפוץ למים ובין אם לא, ירושלים זקוקה ליותר. המרוץ הזה הוא הזמנה פתוחה לפוליטיקאי עם קליבר רציני, כוכב אבל גם אחד שיודע לעבוד, אחד שיהיה מקובל על החרדים ולא יפחיד את החילונים, שיבוא וייקח את העיר עוד צעד קדימה. ירושלים מוטלת בקרן זווית. שמישהו רציני וראוי יבוא וייטול.

חדשות טובות

בשעה טובה הושקה השבוע המהדורה המרכזית של ערוץ 20. נתוני הרייטינג נאים מאוד בשביל מהדורה חדשה, בלי הרגלי צפייה קבועים. בשלושת הערבים הראשונים גברה המהדורה דלת התקציב של 20 על פני זו שממומנת היטב על ידי משלם המיסים בתאגיד השידור הציבורי. יש עוד הרבה מה לשנות ולשפר, וכידוע אני גם משדר במהדורה מתחרה, שלשמחתי מובילה את הטבלה בצדק, אבל אי אפשר שלא לאחל הצלחה לחברים בערוץ 20. הנוכחות שלהם חשובה ומשפרת את כולנו. לראשונה מזה זמן רב אפשר להריח תחרות אמיתית בשלט. ארבע מהדורות חדשות משודרות בשמונה בערב בישראל. ואלה חדשות טובות.

לתגובות: 2sherki@gmail.com