1
ערב חג הפסח זכו עקורי היישוב עמונה למעין יציאת מצרים משלהם. הם יצאו ממיצרי המגורים הזמניים והצפופים במדרשת עפרה, שאליהם נדחקו לפני 14 חודשים, וזכו להיכנס לדירות שנבנו בעבורם ביישוב עמיחי שבגוש שילה. הם נחלצו ממיצרי ההיטלטלות בין תקווה למפח נפש, וזכו לראות כיצד דרישתם ושאיפתם לייסד יישוב חדש בארץ בנימין הופכת למציאות.
2
היישוב עמונה הפך סמל למאבק נחוש נגד הריסת יישובים בתירוצים משפטיים, במצוות שופטי בג"ץ ובשירות ארגוני השמאל.
פחות משנה לאחר הגירוש מגוש קטיף התחולל בעמונה, בהוראת ממשלת אולמרט ותחת אחריותה, עימות אלים ומדמם שרק בדרך נס הסתיים בלא נפגעים בנפש. אלפי מפגינים התאספו אז בעמונה כדי למחות נגד הריסת תשעה בתי קבע שנבנו במקום. כוחות משטרה ומג"ב התנפלו עליהם באלימות משולחת רסן, שנענתה באלימות נגדית של מיעוט מקרב המפגינים. למרות שהמערכת עשתה הכול כדי לגונן על השוטרים האלימים ולא למצות עמם את הדין, הורשעו לא מעטים מהם בהליכים משפטיים שונים ונאלצו לשלם לפחות מחיר חלקי על מעשיהם. לעומת זאת, בכירי המערכת הפוליטית, הצבאית והמשטרתית שעמדו מאחורי המעשה הנפשע לא נתנו את הדין עד היום.
אבל בכך לא נתמלאה סאת הייסורים של היישוב הצעיר. ארגוני השמאל לא הסתפקו בהרס ובאלימות שחוללו והגישו עתירות נוספות. בתום סאגה משפטית שנמשכה שנים ארוכות, גזרו החלטות נוספות של בג"ץ עקירה מוחלטת של היישוב כולו. ארגוני השמאל והפלשתינים דרשו, שופטי בג"ץ נעתרו. מדובר בהרס לשמו, כי אף ערבי לא ייהנה גם כעת מהקרקעות הנטושות של היישוב החרב. ייקוב הדין את ההר, את ההיגיון ואת הצדק הטבעי.
3
תושבי עמונה נדרשו לקבל החלטה קשה ומייסרת, האם להיאבק עד הסוף מאבק פיזי עקרוני והירואי, או לנהל משא ומתן על תחליף שיש בו פיצוי משמעותי להתיישבות. במקביל הם ניסו להסיר את האיום באמצעות חקיקה. במסגרת המאבק שלהם יצאה לדרך יוזמת חוק ההסדרה, שנועדה למנוע הרס של מבנים, שכונות ויישובים שנבנו על קרקע לא מוסדרת בתיאום ובהבנה עם רשויות המדינה. בניגוד לכל הציפיות הפסימיות, חוק ההסדרה אושר בכנסת. אך באופן לא מפתיע החוק תלוי ועומד כעת בבג"ץ, ואיש לא יוכה בתדהמה אם שופטי בג"ץ יבטלו אותו. בכל מקרה, אילוצים מדיניים פוליטיים וחוקתיים גרמו לכך שהיישוב עמונה, למרבה האכזבה, לא נכלל בחוק ההסדרה.
תאריך הפינוי התקרב, ולאחר דיונים והתחבטויות נפלה ההחלטה. התושבים הסכימו להסתפק בהתנגדות סמלית, בתמורה להחלטה ממשלתית להקים להם יישוב חלופי על אדמות סמוכות ליישובם. אם המהלך הזה ייכשל מסיבות משפטיות, הובטח להם יישוב חדש בגוש שילה.
4
אין לשלול את האפשרות שמאבק פיזי נחוש של תושבי עמונה, עם אלפי תומכים שהיו מתייצבים לימינם, היה אומנם מותיר אחריו יישוב חרב בלי תוכנית אלטרנטיבית, אבל גם היה מחולל רעידת אדמה פוליטית וציבורית שהייתה מונעת הריסות נוספות. אלמלא הפינוי השקט יחסית של עמונה, ייתכן ושופטי בג"ץ היו נאלצים להכניס קצת יותר היגיון ויותר אנושיות בהחלטות חסרות הלב שקיבלו, למשל, בסוגיית הבתים בנתיב האבות. בכל אופן, תושבי עמונה החליטו כפי שהחליטו והתפנו תוך מאבק סמלי. בשלב הזה נותרה פתוחה השאלה האם ההבטחות הממשלתיות יישארו תלויות באוויר, כפי שקרה לא פעם בעבר, או שהם אכן יזכו להביא לבניית יישוב חדש ביו"ש לאחר בצורת של שנים.
עקורי עמונה, שידעו כי בלי לחץ בלתי פוסק שום דבר לא יזוז בטווח זמן סביר, הוכיחו שוב את נחישותם ודבקותם במטרה. הם נהגו כמו אחד מגדולי ישראל, שבעת בניית בית הכנסת בעירו הוציא את מיטתו לאתר הבנייה ולן שם לילה לילה עד להשלמת הבניין. גם הם, במגוריהם המשותפים בתנאים בלתי נסבלים במדרשת עפרה, יצרו מציאות זועקת שלחצה על מקבלי ההחלטות לקיים את ההבטחות. רבים פקפקו אם אכן תעמוד ממשלת נתניהו בהבטחה להקים לעקורי עמונה יישוב חדש ומוסדר. אך הנה חלפו 14 חודשים של הפעלת לחצים בלתי פוסקת ובמהירות שיא האישורים התקבלו, הקרקע הוכשרה והמבנים הוצבו. ליישוב החדש יש תוכנית מתאר מאושרת לבניית מאה יחידות דיור, עם פוטנציאל להתרחבות עד לכדי יותר מאלף משפחות.
5
במאזן הרווח וההפסד, ארגוני השמאל שהצליחו להביא להרס עמונה גרמו להקמת יישוב חדש, מוסדר ומאושר, שצפוי בעז"ה לגדול ולהתפתח בקצב מהיר בהרבה מזה שאפשר היה לקוות לו ביישוב הבלתי מוסדר בעמונה. האם התוצאה הזאת, הגרועה מבחינתם, תגרום לפעילי השמאל לערוך חשבון נפש בעניין כדאיות המאמץ להריסת ההתיישבות בכלים משפטיים? לא בטוח. כמו אותו עקרב במשל הידוע, שאינו מסוגל להימנע מלעקוץ גם כשהוא גורם לעצמו נזק, כך גם הארגונים שהמאבק המשפטי נגד ההתיישבות הוא היסוד לקיומם לא ימהרו להניח את נשקם. הם גם לא יוותרו כל כך מהר על השמחה לאיד שבראיית מתנחלים דואבים על חורבן הבתים שבנו בעמל רב. הם ימשיכו לשכנע את עצמם ואת התורמים שלהם שהם נאבקים למען הצדק, ושהנזק שהם גורמים להתיישבות הוא בעל משקל רב יותר מהפיצוי. רק אם הממשלה תתמיד במדיניות ברורה של פיצוי אמין, מהיר ושיטתי בהיקף גדול, כזה שבאופן ברור עולה על הפגיעה בהתיישבות, אפשר יהיה לקוות שהשיטה הנלוזה הזאת לזריעת הרס בהתיישבות תוכח כגול עצמי של העותרים ותעבור מן העולם.
במקביל, שרת המשפטים ואנשיה פועלים כל העת כדי לשנות את אופי התשובות שמספקת המדינה לעתירות השמאל. שלא כבעבר, אנשי משרד המשפטים שמגישים את תשובת המדינה לא ממהרים לאמץ את עמדת העותרים ולהודיע לבג"ץ שהמדינה מקבלת עליה להרוס מאחזים שנבנו על קרקע פרטית. ועדיין לא זכינו שהממשלה כולה תטיל את כל כובד משקלה כדי לבלום החלטות נוספות על הרס מבנים ושכונות. יש עוד הרבה מה לעשות כדי להבטיח את הפסקת התהליך שהחל בתשעת הבתים בעמונה ונמשך במגרון, בגבעת האולפנה, בבתי דריינוף, שוב בעמונה, בבתים שנהרסו במרכז עפרה, ובעתיד הקרוב עומד להגיע גם אל נתיב האבות.
6
פרט להיבט ההתיישבותי הכללי, יש כאן סיפור אנושי של אנשים מסורים למצוות יישוב הארץ, שמצאו את עצמם מואשמים כגזלנים ונרדפו על ידי רשויות המשפט ושלטונות המדינה. הם הצליחו להמשיך לפתח את היישוב שלהם בתוך מציאות מאוד קשה, עד שעלתה עליהם יד הכורת בדמותה של כף הטרקטור. הם גזרו על עצמם להמשיך לחיות בתנאים בלתי אפשריים עד שיזכו להקים יישוב חדש בישראל, ולבסוף זכו לכך. והם יצאו השבוע מצרה לרווחה ומאפלה לאורה. הם לא עברו לגור בבתים מרווחים אלא במגורים זמניים בקראווילות, אבל לעומת מה שהיה להם עד עכשיו מדובר בשדרוג משמעותי. והעיקר, הם השיגו את מטרתם הערכית וזכו להקים יישוב, שראוי לברך עליו בפה מלא "ברוך מציב גבול אלמנה".
השמחה איננה שמחתם הפרטית בלבד. ביחד עמם שמחים כל אוהבי ההתיישבות, וכל המבקשים לראות בעיניהם את שיבת עם ישראל לארצו המובטחת, ואת תחיית האומה בתורתה על אדמתה.
לתגובות: eshilo777@gmail.com