הניקיונות מאחורינו ושולחן הסדר כבר כמעט ערוך לפנינו, ובשיחתו השבועית בוחר הרב ניסים אדרי להעלות את ערכה של ההקרבה הבאה לידי ביטוי בקרבן פסח, אך לא רק בו.
קרבן הפסח הוא החלק החסר לנו בליל פסח. בלילה זה אנו שרים, אומרים הלל, זוכרים ומספרים את הסיפור המיוחד של העליה מתהומות למקום עליון, אבל קרבן הפסח חסר לנו.
במצרים דם הפסח היה מרוח בארבע מקומות בבית כמו בארבע פינות המזבח, הגרונות היו מלאים ביין כמו בשיטים שבמזבח, ואת הפסח צלינו בבית כמו במזבח. למעשה הבית היה למעין מזבח שבו התגלתה התגלות הקב"ה. מעשים אלה היו מעשי התגרות באומה החזקה בתבל, בה בשעה שעם ישראל עודו כלוא בכלא השמור בעולם.
התגרות זו כללה את שחיטת אלוהי מצרים ומריחת דמו לעין כל. קרבן הפסח מלמד אותנו את העיקרון החשוב שאין בריחה ללא בחירה. לא די לברוח ממצרים מבלי לבחור לעזוב אותה מאחורינו. עבד יכול להישאר עבד גם אחרי שחרורו. את הפסח אכלנו כשמתנינו חגורים ואנו מוכנים לבריחה באישון לילה, אבל לפני כן בחרנו לשחוט את אלוהי המצרים ותרבותם.
בחירה כרוכה בוויתור על דבר כלשהו, ואכן השחיטה לא הגיע לפני שמלו ישראל את בניהם, וגם ברית המילה היא ויתור על חלק מגוף האדם למען מטרה עליונה. התנאי להתגלות קרבת ה' תלוי בהקרבה הכרוכה בוויתור. לעיתים ויתור זה הוא הקרבת היקר מכל, מסירות הנפש, אך ברית מילה היא מעין מסירות נפש בזעיר אנפין.
עלינו לזכור שלא ניתן להשיג קרבה בלי הקרבה, אבל ברית מילה אינה מספיקה. מה עם הוויתור למען הזולת, הבית והעם? לכן משה רבנו קורא לנו להתאחד לעם אחד, ולבן הרשע אנחנו אומרים שלא היה נגאל אם היה שם. קרבן הפסח הוא ויתור על תרבות מצרים והשתייכות לעם ישראל.
המצה מורכבת מפירורים של קמח שמתאחדים עם המים שבאים עליהם, ומאותו רגע ואי אפשר לחזור לאחור. היחיד אינו יכול להתנתק מהאומה והעם שלו, וללא השתייכות לעם כולו אי אפשר לזכות בהתגלות אלוהית. בזכות זה אנו אומרים 'ואת ערום ועריה ואעבור עלייך ואומר לך בדמייך חיי'. דמים אלו הם דם ברית המילה ודם הפסח, בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו על מה אני מוכן לוותר ומה אני מוכן להקריב. כשביקש אותו גוי ללמוד את כל התורה על רגל אחת אמר לו הילל שהכול הוא פירוש לעיקרון שלפיו מה ששנוא עליך לא תעשה לחבריך. לא לשווא עשיית הפסח כרוכה בבית 'בבית אחד ייאכל', וכדי לבנות אומה יש להתחיל בזוגיות טובה וממנה להמשיך ליחסי שכנות טובה והלאה כשכל מערכת יחסים כרוכה בוויתור והקרבה, למשל של האגו...
ומהבניין הפרטי והמשפחתי הזה יגיע העם כולו אל ההקרבה העתידית, הקרבת קרבן הפסח במקדש בשיר ובהלל.