בסדר הפסח של פלס"ר (פלוגת סיור) 401, לא צריך לחכות הרבה עד שמוצאים את האפיקומן. הלוחמים שאחראים להוביל את חטיבת השריון בשדה הקרב, יצאו לאחרונה לאימון אשר הסמיך אותם לנווט לבד - באור היום ובחשכת הלילה, כשהמפה נותרה מאחור.
"כל תא שטח מחולק לכיפות (פסגות הרים), נחלים, גיאיות ושלוחות", מסביר ראש מדור ניווט בפלס"ר, סמ"ר עילי אברס. "לפני שהלוחמים יוצאים לדרך, הם מקבלים 'קואורדינטות', לומדים את האזור על סמך מפה טופוגרפית ומתכננים את הציר המתאים ביותר עבורם. כשהם יוצאים לשטח, הם משאירים את המפה בנקודת היציאה ומיישמים את מה שלמדו".
מעבר לניווט בשטח פתוח, קיימים סוגים נוספים של ניווטים אליהם מוכשר הלוחם בפלס"ר, כמו ניווט רכוב מתוך האמרים, ניווט בשטח בנוי, וניווט מבצעי.
"בניווט המבצעי אנחנו חושבים איך לנצל את השטח לטובתנו", מדגיש סמ"ר אברס. "הלוחם יודע עד איזה שלב נכון עבורו ללכת בנחל, ואיך להימנע ממצבים שבהם הוא עלול להתגלות". כמו כן, הלוחם יכול להתחיל בשטח פתוח ומיוער, ומהר מאוד למצוא את עצמו מנווט בשטח בנוי: "בתרגילים מהסוג הזה, אנחנו ממקמים תצפיתנים וכוחות נוספים שמחפשים אחר המנווט, ומאתגרים אותו במעבר בין סוגי המתארים השונים".
בשטח אורבני, לעומת זאת, המטרה אחרת: "לוחמים צריכים לדעת לנווט בשטח בנוי, כדי שבשדה הקרב יוכלו ליידע את שאר הכוחות איפה הם נמצאים ביחס למטרה, ולמנוע פגיעה בהם. כך התקיפות יהיו מדויקות יותר".
אם אתם שואלים את עצמכם איך התפתחו שיטות הניווט - אבשלום שחר, מרצה לענייני המזרח התיכון וחוקר מורשת צה"ל, מחזיר אותנו אחורה בזמן. "כבר משנות ה-40, כשהפלמ"ח הוקם, הניווטים קיבלו תוקף ממשי, מהצורך להגן על ההתיישבות היהודית ועל תקומתה של המדינה העתידית, ישראל", הוא משחזר.
"'הפלמ"חניקים' התגוררו בקיבוצים, התאמנו ויצאו למבצעים. הם היו יוצאים למסעות ניווטים ארוכי ימים, ובזכותם, לדוגמה, המצדה והמערות במדבר יהודה התגלו. היה להם חשוב להיות סיירים אמיתיים ולהכיר מקרוב את השטח".
בכל זאת - למה חשוב ללמד את הלוחמים לנווט, כשהטכנולוגיה יכולה לעשות עבורנו את העבודה? "באזורים בנויים או מרוחקים", מדגים סמ"ר אברס, "אי אפשר להסתמך שלמערכות הניווט תהיה קליטה ושיספקו מענה. אנחנו צריכים שתמיד תהיה בידינו היכולות לנווט ללא תלות במערכות אחרות".
מלבד מיומנויות קריאת מפה ושימוש במצפן, כשהמנווט מגיע לשטח הוא נעזר בכלים נוספים שרכש במהלך ההכשרה, כמו קריאת הכוכבים ומציאת "רמזים" מהטבע. "המנווט יודע כיצד למצוא את כוכב הצפון ולהתכוונן לפיו. לפעמים יחפש פרטים קטנים, כמו כיוון זרימת המים, שיעזרו לו להבין היכן הוא נמצא", מציין סמ"ר אברס.
המנווט גם יודע לאמוד את המרחק שהלך על פי הצעדים שעשה: "עשר דקות הליכה משתוות בערך לקילומטר, ו-60 צעדים ל-100 מטר".
"בכל תנועה של כוח צריך ניווט", מסכם סמ"ר אברס. "התפקיד שלנו הוא להוביל את חטיבת השריון בשדה הקרב. לוחמי הפלס"ר נמצאים בחוליית החוד, וברגע האמת - הם יובילו את הכוח כולו".