במשך הרבה זמן ניסיתי לכתוב שיר שיהיה בו איזשהו קשר לסבא שלי זכרונו לברכה, שמת לאחר שנפצע במלחמת ששת הימים. היו לי כמה ניסיונות בהם כתבתי ממש אליו באופן ישיר והכנסתי לטקסט כל מיני דברים משפחתיים ואישיים אך כל הטקסטים האלו היו לא טובים מספיק.
בפעם אחרת ניסיתי לכתוב מנקודת מבט שונה, שבה ידובר על אמא ששוכלת את בנה, ומהטקסט הזה הגיעו הרבה גרסאות שעם הזמן שיניתי וחידדתי אותן למשהו אחד שאני שלם איתו במאה אחוז, והוא השיר "קליפות תפוזים".
המוטיב של קליפות התפוזים פשוט הגיע אליי, לא יודע איך, אבל תוך כדי כתיבת השיר, דמיינתי בראשי את האם שיושבת ומחכה לו וממשיכה לקלף לו את התפוזים שהוא כל כך אהב, כשמצד אחד היא מבינה שהוא כבר לא יחזור, אבל מצד שני היא ממשיכה לקלף כל יום כי זה מה שנותן לה את התקווה לסיכוי שאולי בכל זאת הוא עוד יגיע.
את סבא שלי, אבא של אמא שלי, סלמן שוע ז״ל, לא זכיתי להכיר, לצערי. מסיפורים במשפחה שמעתי שהוא היה איש מאוד נעים ואהוב ונתנו לו המון כבוד. אמא שלי מספרת שהיא הייתה מאוד מחוברת אליו.
כל מה שידוע על סבא זה שהוא נפצע במלחמת ששת הימים ולאחר זמן מה נפטר והוכר כחלל צה"ל.
סבא היה חולה אופנועים, היה לו אופנוע שהוא היה כל חייו, הוא היה מצחצח אותו ומנקה אותו, וזה היה השיגעון שלו.
הוא היה היחיד בשכונה בירושלים שהיה לו אופנוע וכולם הכירו אותו בזכות האופנוע הזה והיו קוראים לו ״הג׳ינג׳י עם האופנוע״.
כשפרצה מלחמת ששת הימים, הצבא גייס גם כלי רכב מהאזרחים כי היה מחסור. סבא שלי כבר היה פטור ממילואים כי היו לו חמש בנות, והצבא גייס את האופנוע שלו. ובעצם לקחו לו את האופנוע, אז הוא עשה בלאגן ואמר להם שלא מעניין אותו שהוא פטור ממילואים ושהוא חייב להתגייס. בעצם כל מה שהוא רצה זה לראות את האופנוע שלו והוא נלחם על זה.
אמרו לו שאפשר לשים אותו במשימה של לבנות את הבונקרים לחיילים שנלחמים בגבעת התחמושת והוא הסכים. מה שקרה זה שהלגיון הירדני פתח בירי עליהם והוא נפצע מרסיסים בראש, באוזניים ובצוואר.
אמא שלי מספרת שסבתא שמרה במשך שנים את האפוד שלו, שהיה עוד מלא בכתמי דם, למזכרת.
אחרי שהוא נפצע הוא טייל בין בתי חולים במשך כ-9 שנים. בתי חולים רגילים וגם בתי חולים לחולי נפש. השמיעה שלו נפגעה מאוד והוא גם היה בטראומה. אחרי 9 שנים של סבל הוא נפטר.
לקח לא מעט זמן עד שהכירו בו כחלל צה״ל ובכל המשפחה כמשפחה שכולה מכיוון שנפטר מהתקף לב, ולקח זמן להוכיח שזה היה כתוצאה מהפציעה שלו.
מילות השיר:
הפחד מעבר לדלת
וידייה חלשות להחזיק
בעינייה קמטים של כאב
סירים על האש, הבית עתיק
וסורגת לו סוודר של זית
בתמונה הוא עוד ילד קטן
ואומרת: בקרוב הוא יגיע
ועורכת לו את השולחן
כל השנים מחכה לו
ערימה של קליפות תפוזים
מקלפת יום ולילה בשבילו
מחכה לו כל השנים
ולרגע נשמה את ריחו
אל חדרו נכנסה פנימה
ושוב היא שמעה את קולו
צועק לה בשקט אמא
כל השנים מחכה לו
ערימה של קליפות תפוזים
מקלפת יום ולילה בשבילו
מחכה לו כל השנים
וחולמת שהוא עוד יבוא
לבדוק אם הסוודר מתאים
ויודעת שהוא כבר אינו
נשארו רק קליפות תפוזים