היחס כלפי ניצולי השואה הוא עניין בוער. מספרם של השורדים החיים בינינו הולך ופוחת, ומצבם של רבים מהם לא משתנה לטובה.
במסגרת עבודתי עם שורדי שואה נחשפתי באופן רחב לסיפורי חייהם האישיים, ומעבר למתן הזכויות מטעם המדינה, אני רואה צורך לומר שכחברה חשוב שנדע להתייחס נכון לאנשים יקרים אלה שעברו כל כך הרבה.
היחס לשורדי השואה בישראל ידע עליות ומורדות, ואחרי מאורעות האימים שחוו בארצות המוצא, קשה לומר שכאן בישראל הגיעו כולם למנוחה והנחלה. בשנותיה הראשונות של המדינה, רבים מהצברים התייחסו אליהם בזלזול.
היחס היה כאל יהודים גלותיים, ההולכים כצאן לטבח, אנשים שלא עומדים בסטנדרט של היהודי החדש, הצבר הזקוף ויפה התואר. וכך, בנוסף למשא הכבד שאתו הגיעו, נאלצו רבים מהניצולים לשאת משא חברתי נוסף כלפי החברה הישראלית.
יחס זה השתנה עם השנים, אולי גם טראומות מהמלחמות שקרו כאן, העמידו את הצברים בפני ההבנה שכהתנהגות אנושית אין זה אפשרי וגם אין זה הוגן לשפוט מרחוק. מי שחווה את הדברים, נחשף למציאות שקשה להעלות על הדעת.
בכל מלחמה כאן, טראומות השואה צפו ועלו מחדש, אך הפעם לטראומה היו שותפים גם אלו שלא היו באירועי האימים של שנות השלושים והארבעים. החברה הישראלית הרגישה אחרת כלפי השורדים.
בעקבות תהליך זה, מעמדם של שורדי השואה השתנה, והם זכו להערכה על עצם שרידותם. גם המדינה החלה להכיר בנרדפותם של יהודים מארצות ערב, אשר גם הם סבלו ונרדפו בארצותיהם, כפועל יוצא מפעולות הנאצים ועוזריהם, כמו למשל יהודי מרוקו ויהודי עיראק, וכך זכו לשיפור מה במצבם הכלכלי. אך בשנים האחרונות נוצר פיחות במעמד השואה בחברה הישראלית, בעיקר בהיבט החברתי, ועמה נשחק גם מעמדם של שורדי השואה.
שם השואה נישא לשווא תדיר בזירה הציבורית, וההשוואה אליה עולה לא מעט בוויכוחים פוליטיים שונים, ולא פעם אף בעניינים של מה בכך. בלי להמעיט מחשיבותן של סוגיות מוסריות שנמצאות על סדר היום, ובישראל יש לנו כאלה למכביר, עדיין איננו מגיעים לרף אשר יש הצדקה בהשוואות לדברים האיומים שקרו אז. אסור לערב את זכר השואה בפוליטיקה, אסור שהיא תהיה עניין שנוי במחלוקת.
נכון, יתכנו מצבים בהם אנשים טובים מעוניינים להסב את תשומת הלב הציבורית לעוולה, והעוולה היא אכן עוולה, או אף למדיניות שאינה נכונה עד כדי פגם מוסרי מהותי, אך כאשר נעשית השוואה לאימי השואה הרי שזו הקטנה של מה שעבר על העם היהודי באותה עת ארורה.
שורדי השואה נושאים איתם לא רק את זכר היקירים שאיבדו והאימה והסבל שחוו, אלא יש עליהם נטל של יחס החברה הישראלית כלפיהם. כחברה, עלינו לעשות הכל כדי להקל על משא זה, עלינו לתת הבנה, להראות שאנו זוכרים.
עלינו להיות מוסריים יותר, אך כל עניין מוסרי שאנו מעוניינים לקדם, יש לעשות זאת בלא השוואה למה שעברו הניצולים. את השואה עלינו לזכור כאסון הגדול ביותר של העם היהודי והרדיפה הגדולה ביותר, ולשורדים אנו צריכים לתת הערכה על עצם היותם עמנו.
הכותב עומד בראש משרד דוד ידיד - משרד עורכי דין ונוטריון, המתמחה בזכויות האזרח הוותיק