מה טיבו של צו מוסרי הקורא להגנה על אזרחים תמימים מפני זוועות המלחמה והשימוש בנשק להשמדה המונית, כל עוד ממשיכים למנות הרוגים ופצועים במאות מידי יום, בין אם כתוצאה ממתקפות נשק כימי בסוריה או כתוצאה מהתקיפות הקונבנציונאליות, הממשיכות להכות ללא רחם באותה אוכלוסייה ממש.
מדוע הרג של אזרחים בכדורי עופרת, רסיסי פגזים ולהבי הפגיונות הינו סביל יותר מאשר הרג באמצעות גז? האם שיטת הקטל היא זו המפריעה את מנוחת מנהיגי העולם ודעת הקהל, או המהות לפיה נשפך דמם של חפים מפשע?
גזים מיוחסים
נשק כימי הופעל כבר במלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2013 על ידי משטר אסד במתקפה הכימית בע'וטה, בה נהרגו מגז סארין למעלה מאלף אזרחים.
נשיא ארצות הברית בזמנו, ברק אובמה, איים בפעולה צבאית אך הסתפק לבסוף בהסכם בין סוריה לרוסיה וארה"ב שהיה אמור להביא לפירוק מאגרי הנשק הכימי בסוריה בדרכי שלום ובפיקוח של צוותי מומחים מטעם האו"ם. ההסכם אליו הגיעו בספטמבר 2013 כלל התייחסות לפירוק נשק כימי מסוג סארין, חרדל, VX אך לא התייחס לעקרון השימוש בנשק בלתי קונבנציונלי ולאפשרויות אחרות, פשוטות וקטלניות הידועות לכל, עוד משדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה, כדוגמת גז הכלור.
כך נוצרה הפרצה הראשונה בהסכם, לפיה ישנם גזים שאולי אינם "אצילים" אך די בהיותם "מיוחסים" ובעלי מורשת קטלנית בעלת תוצאה דומה גם אם לא זהה בהיקפה ויעילותה.
ההסכם שנחתם בזמנו מנע התקפה צבאית אמריקנית על משטר אסד בסוריה, מנע החלטות משמעותיות ופעולות בינלאומיות שונות בחסות האו"ם, ובעיקר אפשר לרוסיה לחמוק מהאחריות ומהצורך לצאת באמירות נחרצות כנגד השימוש בנשק כימי על ידי בת החסות הסורית הסוררת, שבעצמה מיהרה להצטדק והצטרפה בו ביום לאמנה הבינלאומית לפירוק הנשק הכימי... במקביל להמשך ההרג וטבח האזרחים באמצעים קונבנציונליים ללא הפרעה ובאכזריות יתירה.
תקוות לחוד ומעשים לחוד
ב-3 במרץ 2015 דווח למועצת הביטחון של האו"ם כי נעשה שימוש בגז כלור במהלך מתקפה סורית על מחוז אידליב.
ב-4 באפריל 2017 הפציצו מטוסי חיל האוויר הסורי את העיר ח'אן שייח'ון שבמחוז אידליב שבסוריה, ההפצצה כללה גם גז רעיל, ככל הנראה סארין, וכתוצאה ממנה נהרגו כ-80 בני אדם ונפצעו מאות אחרים.
בתגובה להתקפה כימית זו תקפה ארה"ב, בראשותו של הנשיא הנוכחי דונאלד טראמפ, את סוריה לראשונה.
שנה חלפה והנה מדווחים אנו בתחילת חודש אפריל 2018 על מתקפה נוספת בנשק כימי על העיר דומא, בה נהרגו כ-100 בני אדם ונפגעו מאות נוספים. על פי מספר מקורות והערכות, בוצעו סה"כ למעלה ממאתיים תקיפות כימיות ברחבי סוריה מאז פרוץ מלחמת האזרחים בה.
תמימות, הזנחה או שכחה?
מדינת ישראל עקבה אחר הסכם פירוק הנשק הכימי בסוריה בחסות האו"ם וראתה בפירוקו בשורה גדולה. כתוצאה מההסכם והחלת ביצועו, שינתה ישראל את היערכותה כלפי האיום בשורה של צעדים והחלטות הנוגעות למשק כולו, החל ממדיניות חלוקת וריענון ערכות אב"כ לאזרחים, דרך ביצוע הדרכות והסברה לשעת חירום, ועד לשינויים בהערכות ואימון כוחות צה"ל נוכח פני האיום.
למעשה, בשעה שסוריה התפרקה לכאורה מנשקה הכימי, ישראל התפרקה, גם אם באופן מוגבל, מהאחריות להיערך למתקפה כימית בשטחה, בהסתמכה על הערכות מודיעין, על פיקוח האו"ם ועל חסות המעצמות.
בפועל כנראה שכחנו כישראלים את היותנו חלק משיכון המזרח התיכון, בו ישנן שכנים קרובים ורחוקים, בעלי כוונות זדון כלפינו, המתנהלים על פי קודים שונים משלנו והעושים שימוש בעולם מושגים שאינו שגור בפי תושבי השכונות המערביות ה"נאורות". האם שכחנו תחבולנות מזרח תיכונית מהי, המגולמת במושגים כגון "הודנה"- הפוגה, ו"תהדייה" -רגיעה או הפסקת אש זמנית, שתכליתן התארגנות מחודשת לקראת המשך לחימה מנקודת פתיחה משופרת?
על פי מסורות אסלאמיות מותר ללוחמי ג'יהאד, בתנאים מסוימים, להכריז על מעין הפסקת אש במלחמה נגד ה"כופרים" בדת האסלאם, שעה שמהלכי המלחמה משתבשים או כשהערכת המצב מצביעה על כך שלאויב כוח ויכולת רבה שיאפשרו לו לגבור תוך זמן קצר על הכוח המוסלמי. משום כך נקבעה ה"הודנה" על מנת לאפשר התארגנות מחדש לקראת המשך המאבק, תוך חיזוק יכולת הלוחמים ושיפור עמדותיהם לקראת המשך הלחימה.
ההודנה אמנם מוגבלת לעשר שנים שלאחריהן מותר לחזור ללחימה בלתי מוגבלת ב"כופרים", אך על פי המסורת ניתן להפר אותה קודם לכן, אם נתגלה שהאויב נחלש ושהכנותיו להמשך הלחימה הופסקו בשעה שכוחות האסלאם התעצמו דיים ולהערכת מצביאיהם יכולים הם לאויב.
צא ולמד
האם לא ברור לכל שכשיש אקדח המופיע במערכה הראשונה מישהו עוד ירה בו במערכה האחרונה!
זה לא מכבר השמידה מדינת ישראל שני כורים גרעיניים במזרח התיכון- בעירק ובסוריה, שתי מדינות שעשו שימוש בנשק כימי בשטחן כנגד אזרחיהן, שטבחו בבני עמם ללא רחם והוכיחו לכולם את יכולתן, עקביותן ובעיקר אכזריותן הבלתי מתפשרת כלפי כל המוגדר על ידן כאויב, בין אם מבית ובין אם מחוץ.
בבואנו לבחון את יחסינו עם שכנותינו עלינו לבחון ולתהות האם ערוכים אנו ללחימה במתאר בלתי קונבנציונאלי שעה שיופנה הוא כלפינו ביום מן הימים?
האם בניסיונות העולם להגיע להסכמות עם איראן בדבר הגבלת פיתוח יכולות הגרעין למטרות צבאיות יש כדי להרגיע את מדינת ישראל מחשש לקיומה בבוא העת ולמנוע את זכותה להגנה עצמית כבר כעת?
תקיפה של מדינה הטובחת את אזרחיה שלה בנשק בלתי קונבנציונאלי על ידי מדינה אחרת, תהיה אשר תהיה, נושאת בחובה מסרים שונים, גלויים וסמויים, העשויים וצריכים להתפרש באופן נרחב יותר, הפונה למנהיגי האזור ולאו דווקא למנהיג המדינה התוקפת, כך שיבינו מהם הקווים האדומים ומה לא יעבור בשתיקה.
תקיפה הנעשית על ידי אחת המעצמות בין אם בחסות האו"ם או נאט"ו, אין דינה כדין תקיפה הנעשית על ידי ישראל המעבירה מסר חד, ברור וקיומי במהותו, הנוגע לעצם היותנו מדינה יהודית ודמוקרטית בליבה של "שכונה" מוסלמית ודיקטטורית. מדינה עצמאית, חזקה ונחושה שתעמוד איתן מול אתגריה ותהדוף כל ניסיון לתוקפה בעודו באיבו.
הווה ברור כי מדינת ישראל לא יכולה לסמוך באופן מוחלט על אף ישות אחרת מלבדה, שיעור זה כבר ניתן בעבר לעם היהודי במחיר דמים כבד. לקחים הופקו מאז הקמתו של הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. כעת יש לזכור ולהפנים את התובנות לצד דאגה מתמדת לביצור עוצמתנו וחיזוק אמונתנו בצדקת דרכנו!