1
לראשונה מזה שנים, מאז פרצה לחיינו בסערה המהפכה החוקתית מבית מדרשו של פרופ' אהרון ברק, נדמה שנפתח השבוע פתח תקווה.
אחרי שנים שבהן מטוטלת הכוח נעה בעקביות רק לכיוון אחד, לצידו של בית המשפט, נוצר סיכוי להנעתה לכיוון ההפוך ולהחזרה - לפחות חלקית - של העוצמה השלטונית לידיהם של נבחרי העם. הפתח נוצר לאחר שראש הממשלה החליט, על פי מקורות בסביבתו, לנסות לחוקק פסקת התגברות מלאה בתוך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. פסקה כזו תאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו בידי בית המשפט העליון.
העילה לחקיקה שכזו היא כמובן משבר המסתננים. לאחר שבג"ץ פסל שתי גרסאות של החוק למניעת הסתננות, ובעקבות הקושי להוציא לפועל את מתווה הרחקת המסתננים למדינה שלישית באפריקה, מצאה הממשלה את עצמה מול שוקת שבורה. הניסיון להגיע להסכם עם נציבות האו"ם לפליטים נגמר כזכור בביזיון גדול, וכעת נתניהו נאלץ לחזור לחשוב מחוץ לקופסה. במסגרת זו חזר לחיים רעיון פסקת ההתגברות, שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש את החוק למניעת הסתננות שנפסל בידי בג"ץ. החוק, בגרסתו הראשונה שנפסלה, יפעיל לחץ כבד על המסתננים לעזוב את ישראל, ולכאורה בא לציון גואל.
אולם למרות השמחה, יש בימין גם חשדנות גדולה ומובנת כלפי המהלך שיצא לכאורה מלשכת נתניהו. ראש הממשלה בלם במשך שנים כל מהלך להחלשת כוחו של בית המשפט העליון. זה כמעט אף פעם לא נעשה באופן בוטה וגלוי, אבל נתניהו לא הסתיר שזו דרכו. הוא אף התגאה בכך בעבר בריאיון שנתן לערוץ הכנסת. העובדה שזו דרכו של נתניהו, מעלה את השאלה האם הפעם אנחנו עומדים בפני מהלך כן של נתניהו להעביר את פסקת ההתגברות, או שבסך הכול מדובר ברצון לייצר משבר קואליציוני שיעניק לנתניהו הצדקה טובה לפירוק הממשלה והליכה לבחירות.
מקור החשד נעוץ במסרים הסותרים שיצאו במהלך השבוע האחרון מלשכתו של נתניהו. בתחילה, עם פרוץ המשבר, דובר שם על פסקת התגברות ספציפית לנושא המסתננים. אחר כך יצאו מלשכתו מסרים לפיהם הוא בעצם לא מעוניין בשום פסקת התגברות, ושם כרגע את יהבו על הרחקת המסתננים לאוגנדה. רק ביום שלישי השבוע, כאילו משום מקום, פתאום החליט ראש הממשלה שהוא בכלל מעוניין בפסקת התגברות מלאה-מלאה, שתיקח מבג"ץ בכלל את הזכות לפסול חוקים. נתניהו יודע כמובן שלפסקת התגברות כזאת מתנגד שר האוצר משה כחלון, ולכן עולה השאלה האם נתניהו רוצה לכופף את כחלון או שהוא פשוט רוצה בחירות. רמז נוסף לאפשרות שהמטרה היא בחירות ולא חקיקה הוא העובדה שביום רביעי נתניהו התנגד לכינוס מיידי של ועדת השרים לחקיקה כדי לקדם את המהלך.
2
ארבע אופציות
זה המקום להסביר קצת יותר למה הכוונה בצמד המילים "פסקת ההתגברות". חוקי היסוד, על פי הפרשנות שנתן להם בית המשפט העליון, אוסרים על הכנסת לחוקק חוקים המנוגדים לזכויות המוגנות בהם (שלמות הגוף, חירות, כבוד האדם, קניין, פרטיות וחופש עיסוק), אלא אם כן הם עומדים בתנאים של "פגיעה לתכלית ראויה" ו"מידתיות". אם החוק שהכנסת חוקקה אינו עומד בתנאים הללו - בית המשפט (כל בית משפט אגב, גם בית משפט השלום בקריית שמונה) מוסמך על פי פרשנות בית המשפט העליון להצהיר על בטלותו.
פסקת התגברות (שקיימת כבר כיום בגרסה מסוימת בחוק יסוד חופש העיסוק), מאפשרת לכנסת לחוקק גם חוק שפוגע בזכויות המוגנות ואינו עומד בתנאים שנקבעו בחוקי היסוד. השאלה כעת היא לאיזה מהלך תלך הקואליציה. המהלך הכי פשוט מבחינה פוליטית הוא להוסיף לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו פסקת התגברות ספציפית שמאפשרת לחוקק חוק שפוגע בו רק בנושא המסתננים. למהלך כזה כבר הצהיר כחלון שהוא מוכן ללכת, כך שלהצעה כזו מובטח רוב. הבעיה בהצעה כזו היא כפולה. קודם כול היא לא תרופה למחלה אלא תחבושת על פצע. הבעיה העקרונית לא נפתרת אלא רק הביטוי הספציפי שלה. פרט לכך קיים סיכוי גבוה מאוד שבג"ץ יפסול פסקת התגברות כזו, דווקא משום שהיא עוסקת בנושא ספציפי ולא קובעת קביעה עקרונית.
האפשרות השנייה, שבה לכאורה תומך כעת ראש הממשלה, היא פסקת התגברות רחבה מאוד לפי מה שמכונה "המודל הבריטי". למעשה זו כלל לא פסקת התגברות בתוך חוקי היסוד שמגינים על זכויות, אלא פסקה בחוק יסוד השפיטה שמגבילה את סמכות בית המשפט. בית המשפט רשאי להצהיר שחוק כלשהו אינו עומד בתנאים של חוקי היסוד ולחייב את הכנסת לדון בכך, אבל הוא לא מוסמך בשום מצב להצהיר על בטלותו של חוק. הצעת חוק ברוח כזו נוסחה בתנועת 'דרך חיים' והוגשה על ידי ח"כ מוטי יוגב. הצעה אחרת שבנויה על אותו מודל הוגשה כבר בעבר על ידי חברי כנסת מקדימה (ביניהם אביגדור יצחקי ויואל חסון), ישראל ביתנו וכמה מפלגות חרדיות. השר יריב לוין מבקש כרגע לקדם את היוזמה הזאת, בתמיכתו של ראש הממשלה, אך קשה להניח שיש לה סיכוי בכנסת הנוכחית.
אפשרות שלישית, שכבר קיימת על שולחן הכנסת וסיכוייה מעט גבוהים יותר, היא הצעת החוק של ח"כ סמוטריץ'. ההצעה הזאת מאמצת עקרונית את פסקת ההתגברות שבחוק יסוד חופש העיסוק, אך עם שני תיקונים קריטיים. התיקון הראשון הוא היעדר צורך ברוב של 61 ח"כים לחקיקה של חוק שאינו עומד בתנאים של חוקי היסוד וחקיקתו ברוב רגיל, והתיקון השני הוא אפשרות לחוקק חוק כזה ללא הגבלת זמן לתוקפו. סביר להניח שגם את ההצעה הזאת בנוסחה הנוכחי יהיה קשה להעביר, אולם בתיקונים מסוימים יש לה סיכוי.
האפשרות הרביעית, הרעה, היא חקיקת פסקת התגברות שתחייב רוב של יותר מ‑61 חברי כנסת לחקיקתו של חוק שאיננו עומד בתנאי חוקי היסוד, או גרוע מכך, הצעה שתחייב תמיכה של מספר ח"כים מהאופוזיציה בחוק במקרה כזה. פסקת התגברות כזו עדיף שתיגנז מאשר שתיחקק, משום שהיא רק תחזק הרבה יותר את מעמדו וכוחו של בית המשפט העליון.
בנט כבר הצהיר אתמול שמפלגתו תתמוך בכל יוזמת התגברות שיביא נתניהו. החרדים וליברמן צפויים לתמוך גם הם. כעת הכדור במגרשו של ראש הממשלה, שצריך להוכיח שהפעם הוא מתכוון ברצינות ולא רק מחפש תירוץ לבחירות.
3
הפרדה הרסנית
בית הדין לעבודה קבע השבוע בהחלטת ביניים כי אם לא תשולבנה בתוך זמן קצר עשר נשים בקבוצה הראשונה של קורס 'משפיעים – חרדים לשירות המדינה', תהיה חייבת המדינה להפסיק את הקורס. לפני שלושה שבועות הזהרנו בהרחבה גדולה מפני התרחבות השפעתה של הדוקטרינה לפיה הפרדה מגדרית יוצרת חזקה אוטומטית לקיומה של אפליה, והנה לא חלף זמן רב וקיבלנו דוגמה נוספת לתוצאותיה של הדוקטרינה המשתלטת על חיינו.
אבל תרשו לי לרגע לקחת את הדיון לשדה אחר. אחת הטענות המקובלות נגד ההתבדלות החרדית והנטייה שלא לקחת חלק בחיי הכלכלה והחברה היא שאין סיבה שחרדים לא ישתלבו בכל המקומות, תוך שמירה על זהותם החרדית. הטענה הנגדית של הזרם המרכזי בחרדיות היא שההשתלבות אולי אינה מנוגדת תיאורטית לחרדיות, אבל פרקטית השילוב הזה בלתי אפשרי. בית הדין לעבודה סיפק לאוחזים בגישה זו רוח גבית בלתי נתפסת, ולמעשה בהינף מקלדת פגע פגיעה קשה במאמץ של שנים בתחום. גם אם נניח לחלוטין בצד את הסוגיה ההלכתית, אין ספק שהפרדה מגדרית היא חלק בלתי נפרד מהווייתה החברתית של החרדיות. חרדי=נפרד. אי אפשר להגיד לצעירים החרדים מצד אחד "תמשיכו להיות חרדים", ומצד שני לעשות הכול כדי להבהיר להם שאורח חייהם החרדי הוא בלתי לגיטימי. זה מתחבר כמובן גם לסוגיית שילוב החרדים בצה"ל, לעומת המגמות בסוגיית המגדר. ככל שהמגמה הנוכחית תימשך, יהיה יותר ויותר קשה להשיב לטענה שצה"ל לא מבקש רק לגייס את החרדים, למעשה הוא מבקש גם לחנך אותם מחדש.
טוב שהמדינה החליטה הפעם לא להיכנע, ולערער באופן מיידי על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה. יש לקוות שבית הדין הארצי לעבודה יתעשת ולא ימשיך במגמה הבעייתית של בית הדין האזורי לעבודה. כל החלטה אחרת תשליך לא רק על הקורס הנוכחי, אלא על כל מגמת שילוב החרדים בחברה הישראלית.
הפינה הכלכלית
חדר לכל ילד
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים שהדירות בישראל הולכות וגדלות, למרות המדיניות הממשלתית המבקשת לדחוף דווקא לבניית דירות קטנות יותר. נתוני הלמ"ס שפורסמו השבוע מלמדים כי בשנת 2017 החלה בנייתן של 3,300 דירות שלושה חדרים, 18 אלף דירות ארבעה חדרים, 11 אלף דירות חמישה חדרים ו‑12.3 אלף דירות של שישה חדרים ומעלה. כלומר, מתוך הדירות שבנייתן החלה בשנת 2017, 51 אחוזים הן בנות חמישה חדרים ומעלה. הנתון המקביל של שיעור הדירות בנות חמישה חדרים ויותר עמד ב‑2016 על 48 אחוזים, וב‑2015 על 47 אחוזים. במספרים מוחלטים מגמת הירידה בבניית דירות קטנות בולטת במיוחד. 22 אלף דירות ארבעה חדרים ב‑2016, לעומת 18 אלף ב‑2017, ו‑4,100 דירות שלושה חדרים ב‑2016 לעומת 3,300 בלבד ב‑2017.
קבלנים שהתייחסו השבוע לנושא תלו את המגמה בהשפעותיה של תוכנית מחיר למשתכן. מאחר שהתוכנית בנויה על תמחור קבוע לפי מטר רבוע, היא מתמרצת את הקבלנים לתכנן דירות גדולות יותר, שבהן באופן טבעי עלות הבנייה לכל מטר רבוע נמוכה יותר. בתחילה יצר המצב החדש מצבים אבסורדיים של דירות עם מספר חדרים נמוך ומטראז' גבוה. אולם מאחר שישראלים אינם אוהבים להרגיש פראיירים, לא היה ביקוש לדירות כאלה, וממילא עלה שיעורן של דירות חמישה חדרים ומעלה. בנוסף לכך, תוכנית מחיר למשתכן מסיטה באופן מובהק ביקושים לפריפריה. בשביל ישראלים רבים המעבר לפריפריה משנה את הציפיות מהדירה הנרכשת. משהו בסגנון "אם לגור רחוק, לפחות שהדירה תהיה גדולה". התוצאה היא שהאינטרס של הקבלנים והאינטרס של הרוכשים מתחבר ולא סותר.
אולם לשני ההסברים הללו אפשר לצרף הסבר נוסף, שנוגע למגמה אחרת, ייחודית למדינת ישראל: עלייה בגודלן של משפחות המעמד הבינוני, המתרחשת במקביל לעליית רמת החיים באותן שכבות אוכלוסייה. בעוד ברבות ממדינות המערב עליית רמת החיים מתרחשת במקביל לירידה בילודה, בישראל התהליך הוא שונה. כאשר רמת החיים עולה במקביל לירידת בילודה, גודלן של הדירות לא אמור לעלות, כי המגמות מקזזות זו את זו. אולם כאשר גם הילודה עולה וגם רמת החיים עולה, שתי המגמות הללו יחד דוחפות לעלייה בגודלן של הדירות, ובעיקר במספר החדרים בהן. במקומות שבהם חדר לכל ילד הוא הנורמה המקובלת, משפחה ישראלית סטנדרטית לחלוטין עם שלושה ילדים זקוקה לדירה עם ארבעה חדרי שינה - כלומר חמישה חדרים. מאחר שמגמת העלייה בילודה בישראל יציבה בשנים האחרונות, סביר להניח שנמשיך לראות גם את העלייה בשיעור הדירות הגדולות.
לתגובות: shlomopy@gmail.com