עריקה מצפון קוריאה ששרדה את הגולאג. ארכיון.
עריקה מצפון קוריאה ששרדה את הגולאג. ארכיון. צילום: רויטרס

ב-1 במאי, החג המרכזי בלוח השנה הקומוניסטי, תציין התנועה הליברלית החדשה בכיכר רבין בת"א את מה שהיא מכנה "יום הזיכרון לחללי הקולקטיביזם".

"בתחילת המאה ה-20 עלו על במת ההיסטוריה האנושית הקומוניזם והסוציאליזם, שמלמדים אותנו עד היום על הזוועות שבני אדם יכולים לעולל בשם אידיאל קולקטיביסטי שדורס את הפרט למען עתיד נעלה יותר של הקולקטיב", הסביר בועז ארד, ממייסדי התנועה הליברלית החדשה ומנכ"ל מרכז איין ראנד הישראלי, בשיחה עמנו.

"לכן, בכל שנה אנחנו מציינים ב-1 במאי את יום הזיכרון לחללי הקולקטיביזם – מיליוני בני אדם שנרצחו ברחבי העולם בשם אידיאלים בלתי מושגים והרסניים שמתחילים בכרסום זכויות אדם וזכויות קניין. לצערנו, תפיסות אלה ממשיכות להתקיים גם בימנו במדינות כמו צפון קוריאה וונצואלה, שרק בה חיים כיום מיליוני אזרחים רעבים שנאלצים לחטט בפחי האשפה בכדי למצוא מזון בשל סירובם העיקש של 'אינטלקטואלים' להסיק מסקנות על המשטרים אותם הם מעריצים הערצה עיוורת. לפיכך, אנחנו רואים חשיבות בקיום האירוע הזה באותו התאריך שבו צעדו בתל אביב בשנותיה הראשונות של המדינה תהלוכות עם דמותו של סטאלין."

כאשר חושבים על רשע טהור, חושבים בדרך כלל על היטלר. נדמה שרוב הציבור בכלל לא מודע לזוועות שביצעו לנין, סטאלין, מאו ושות'.

"מדובר בתופעה שהיא לא פחות ממדהימה", ענה לנו ארד. "בעוד שהנאציזם הועמד למשפט העמים, הוקע, וזכה לקלון לדיראון עולם, הקומוניזם ממשיך ליהנות מיחסי ציבור חיוביים בחסות התמיכה הבלתי מסוייגת של האקדמיה בתפיסות הקולקטיביסטיות. ההנחה הגדולה שמקבלות תפיסות אלה, מגולמות באמירה המפורסמת של ג'ורג' ברנרד שאו: "אם אינך קומוניסט בגיל 20, אין לך לב. אם אתה עדיין קומוניסט בגיל 30, אין לך מוח".

"ובאמת, נדמה שאנחנו חיים בעולם הסבור שמדובר באיזושהי רגישות אנושית יוצאת דופן, הדורשת לב רחב במיוחד בכדי להיות קומוניסט. האמת היא הפוכה לחלוטין – הקומוניזם הוא רע בתאוריה והמימוש שלו במציאות לאורך ההיסטוריה היה רע אף יותר. ובכל זאת, עדיין יש מי שחושבים שקומוניזם הוא תאוריה נאצלת.

"בפקולטות למדעי הרוח בישראל, ניתן לראות את הדבר הזה בבירור באמצעות בחינת נפח העיסוק בתאוריות מרקסיסטיות אל מול הדלות של העיסוק בהוגים חירותניים. וכך, מתקבעת בציבור הישראלי ההגמוניה הקומוניסטית שמפקיעה את היוזמה הפרטית לטובת המדינה באמצעות תעמולה בלתי פוסקת, הדורשת מהמדינה לקחת אחריות ליותר ויותר תחומים תוך התערבות בכלכלה ופגיעה בשוק הפרטי".

הבעיה עם המשטרים הריכוזיים היא לא רק שהמשק ריכוזי אלא שכל המשטר הוא דיקטטורי, הלא כן?

"אי אפשר להפריד בין משטר דיקטטורי אוטוריטארי למשק ריכוזי שנשלט בידי המדינה. זאת משום שכאשר מגבילים חופש כלכלי, מגבילים באופן אוטומטי גם חופש רעיוני - ולהפך. לא ניתן להגדיל רק חלק אחד במשוואה. זה נכון שיש לנו על במת ההיסטוריה ווריאציות שונות לדבר הזה, אבל בכדי לקיים סחר חופשי, לא ניתן לקיים דיקטטורה אוטוריטארית מלאה. חירות כלכלית וחירות רעיונית הולכות יד ביד כמו שההפך הוא הנכון.

מה התייחסותך לטענה שגם הנאציזם והפשיזם הם בעצם סוג של סוציאליזם, המסתמכת בין היתר על קיומה של המילה "סוציאליזם" בתוך השם "נציונל-סוציאליזם"?

"הנאציזם והפאשיזם הן שתי מערכות שהסוציאליזם היה חלק בלתי נפרד מהן. שתיהן היו רחוקות מאוד מכלכלה חופשית וקפיטליסטית במובן הזה שאולי לא הלאימו בתי חרושת, אבל השתלטו עליהם באמצעות צווים ורגולציות שהכפיפו את הפעילות הכלכלית במשק לצו המפלגה. ההבדלים הם קוסמטיים אבל המכנה המשותף בין כל המשטרים האלה זה הקולקטיביזם ודריסת חירויות הפרט.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו