דורון אלמוג
דורון אלמוגצילום: פלאש 90

לקראת יום הזיכרון, האלוף במיל' דורון אלמוג, לשעבר מפקד פיקוד הדרום, סיפר בראיון לרדיו 103FM על אובדנו האישי שמלווה אותו עד היום.

בשנת 1973, ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, נפל אחיו הצעיר, סגן ערן אברוצקי ז"ל, לוחם שיריון שהטנק שלו נפגע מהאש הסורית. הוא היה בן 20 במותו.

"השמועות אמרו ששנינו נהרגנו", שיחזר דורון את ימי הלחימה, בשיחה עם ניסים משעל וספי עובדיה, "ההורים קיבלו את הבשורה ב־16 באוקטובר. כשהתקשרתי לאמא שלי ואזרתי אומץ לשאול אותה מה עם ערן, היא ענתה: 'ערן הלך, אין לנו יותר ערן'".

בתום המלחמה, אחרי ששמע על הקרב האחרון, עלה דורון לדרום רמת הגולן ומצא את הטנק השרוף שבו סיים אחיו את חייו. "צילמתי 52 תמונת במצלמת הקודאק שלי, לקחתי שתי פלטות מהטנק עם נגרר של מרגמה סורית, והכנתי לו אנדרטה שנמצאת ממש במקום נפילתו".

"מפקדיו של ערן לא הגיעו עד היום הזה לבית הורי. לא המח"ט, לא מפקד החטיבה, לא המג"ד ולא המ"פ. יכול להיות שמדובר בתחושת אשמה, לא דיברתי איתם אף פעם". הוא הוסיף: "אז, בשנתיים הראשונות אחרי המלחמה כל כך כעסתי, הייתי מתוסכל, הייתי מוצא את עצמי רץ וצורח את שמו, ונשבעתי בתוכי לעשות כל מה שאני יכול כדי שאצלי זה לא יקרה, שאני לא אשאיר פצוע מדמם בשטח".

דורון נשאל האם הכעס והתסכול נשארו באותה עוצמה אחרי כל השנים, והסביר "ערן אחי נותן לי עוצמות בלתי רגילות. אני מדבר כעת מחדר העבודה שלי, ותמונתו נשקפת מול עיני. יש בתוכי איזה כאב עצום, שהוא נשאר בן 20, היה יכול להיות היום סבא ואבא בן 65. תחושת החמצה ענקית על חיים שאבדו, של בחור צעיר ומוכשר.

''הזיכרונות באים והולכים באופן בלתי נשלט, וגם ההתרגשויות סביב החסר התמידי העצום, החלל הזה, שמדברים עליו. מצד שני - הוא כל הזמן איתי, והחסר שלו נתן לי כוחות עצומים".