האלבום החדש של אלי פרידמן, שעם צאתו סוגר הזמר החסידי הפופולרי 20 שנות יצירה, מעלה בי משום מה זיכרונות מאלבום הבכורה שלו.
על עטיפת האלבום הראשון, אי שם בתחילת העשור הקודם, התנוססה תמונת מכשיר סלולרי של נוקיה. הרעיון להשתמש באותו מכשיר שהיום נחשב לפרימיטיבי, עם לחצנים שבאמת לוחצים עליהם ואנטנה קטנה מזדקרת בצד, נבע ממשחק מילים עם שמו של האלבום – "שומע אל אביונים". הזיכרון הזה אומר שני דברים: האחד, שמאז תחילת קריירת הסולו של פרידמן עבר באמת הרבה זמן (ואפילו כמה דורות, במונחים של טלפונים סלולריים). השני, שכבר בתחילת הדרך גילה פרידמן זיק של מקוריות.
המקוריות של אלי פרידמן ממשיכה איתו גם ל'רחובות הנהר', האלבום השישי במספר (לא כולל אלבום הופעה). אומנם מדובר בזמר מההארד-קור של המוזיקה החסידית, והסגנון שלו תואם את המיינסטרים ואינו שובר את המסגרות המקובלות, ובכל זאת הוא מצליח בכל פעם לחדש ולעניין. בלחנים, בביצוע ובעיבודים הנפלאים שמעניק לו ג'ף הורביץ, תמיד יש ניואנסים ייחודיים שאין אצל אף אחד אחר, והם מונעים מהמוזיקה שלו להישמע בנאלית וצפויה. גם אחרי 20 שנה של שירה והלחנה הוא שומר על אנרגטיות, התלהבות ויצירתיות.
גם מילות השירים אינן צפויות, ובמישור הזה אפשר לומר שאלי פרידמן מקדים את זמנו: זמנו של האלבום היה מתאים להיות בעוד כחצי שנה, לקראת הימים הנוראים. הוא כולל שני שירים מתפילות יום כיפור ועוד אחד מתפילת יום כיפור קטן, אבל מעניק להם לחנים מקוריים, שהבולט בהם הוא גרסה מקפיצה ובלתי שגרתית ל"אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים..." מתוך סדר העבודה. לפרידמן יש באלבום גם מחווה לר' שלמה קרליבך – לחן קצבי וקליט למשפט שלו "כל יהודי הוא קודש קודשים".
כמו באלבומים הקודמים, גם כאן אחד השירים הבולטים הוא בעל מילים מקוריות ונוגעות ללב. הפעם לא מדובר בתחושותיו של תלמיד ישיבה או בלבטיו של בחור מתלבט ברחוב החרדי אלא בהרהורים מול המציאות האקטואלית המאתגרת, שיכולים לעורר הזדהות לא רק בבני ברק וירושלים. למרות ההצלחה של השירים המקוריים הקודמים, שהפכו ללהיטים בעיקר בעולם הישיבתי-ליטאי, אלי פרידמן עדיין אינו נותן לשירים האלה מקום נרחב באלבום – רצועה אחת ודי, וייתכן שמוטב כך. בהשוואה לזמרים אחרים שלוקחים טקסטים בינוניים ומטה, אולי עדיף שיר אחד חזק מכמה שירים חלשים.
בשולי ההתרשמות מהאלבום מהבחינה המוזיקלית, כדאי לשים לב גם לצעד המעניין שעשה פרידמן מבחינה מסחרית. למעשה, כל אחד מכם יכול לשבת מול מחשב, להיכנס לאתר הרשמי של הזמר ולהוריד את האלבום באופן חוקי. ניתנת שם האפשרות לשלם על האלבום תשלום סמלי (ח"י שקלים) כ"הבעת הערכה", או לשלם קצת יותר ולקבל כרטיס כניסה למופע ההשקה. זו נקודת ציון מעניינת, שנראה לאן עוד תתפתח, בקרב ההישרדות הממושך של היוצרים והאומנים מול ההאזנה ביוטיוב וההורדות הפיראטיות.