תוצאות הסקר שערך 'בשבע' בקרב הציבור הדתי-לאומי מעודדות. הן מוכיחות שההיגיון הדמוקרטי בקרב הציבור הזה איתן.
ההיגיון הדמוקרטי בסוגיה זאת הוא שעומד בבסיס חוק יסוד הממשלה, הקובע שכהונת ראש ממשלה תיפסק רק בעקבות פסק דין סופי בעבירה שבית המשפט קבע שיש עמה קלון.
על פי חוק היסוד, הכנסת רשאית ברוב חבריה להפסיק את כהונת ראש הממשלה לאחר הרשעה הנושאת קלון בפסק דין שאיננו סופי, אך גם במקרה זה הרשעה בבית משפט היא תנאי למימושה של האפשרות הזאת. אם לא מומשה האפשרות, אזי, כאמור, כהונת ראש הממשלה תיפסק רק לאחר שפסק הדין הפך לסופי.
ביסודו של חוק יסוד הממשלה עומדת אבן היסוד של הדמוקרטיה, קרי: בחירתו של הציבור.
חזקת החפות הקובעת שאדם חף מפשע כל עוד לא הורשע בבית משפט, חזקה שהיא מאבני היסוד של המשפט הפלילי במדינת חוק, עומדת לכל אזרח ואין עליה עוררין.
ביחס לנבחרי ציבור בכלל ולראש ממשלה בפרט, לחזקת החפות יש תוקף משמעותי עוד יותר, מן הטעם הפשוט שבעוד שביחס לאזרח מן השורה עומד על הפרק גורלו האישי, ביחס לראש הממשלה עומדת על הפרק הצבעתם של מיליוני אזרחים. אם יש ערך מקודש אחד במשטר הדמוקרטי הרי זה רצונו של הבוחר, ועל כן חזקת החפות השמורה לראש הממשלה נועדה להגן על הערך הזה, לא על ראש הממשלה כאדם פרטי.
השאלה שצריכה להישאל היא מדוע העיקרון הכל כך מובן מאליו הזה שמגולם בחוק היסוד, איננו מובן מאליו עוד? לדעתי, התשובה לכך נעוצה באקטיביזם המשפטי-פקידותי שרומס כל חלקה טובה בדמוקרטיה הישראלית. הוא רומס את הערך המקודש של רצון הבוחר, המתגלם בבחירתו את נציגיו. כשהפקידות המשפטית גוזלת את כוחם של נבחרי הציבור ומסיגה את גבולן של הרשויות האחרות, לא את כוחן של הכנסת והממשלה היא גוזלת ולא את גבולן היא מסיגה, אלא את בחירתו וגבולו של הציבור, הריבון היחיד בדמוקרטיה, הריבון שנבחריו בכנסת, בממשלה ובמקומות אחרים הם באי כוחו.
משנרמס על ידי הפקידות המשפטית הערך המקודש ביותר בדמוקרטיה, הנורמות של ישראל משתנות והולכות מנורמות דמוקרטיות לנורמות של מדינת פקידות.
אנו חיים במציאות שבה היועץ המשפטי לממשלה הוא מעין ראש ממשלה בפועל. מבקר המדינה אינו מבקר של התנהלות תקינה אלא מבקר של מדיניות, ועל בג"ץ אין צורך להרחיב. במציאות כזאת שבה נציגי הציבור נרמסים ומתוך כך גם הציבור עצמו כריבון, אין להתפלא שכל מי שרוממות שלטון החוק בגרונם מתעלמים לא מחוק רגיל אלא מחוק יסוד.
הפער העצום שבין ההיגיון המגולם בחוק יסוד הממשלה בסוגיה שלנו ובין הדיבור הרווח על כך שכהונת ראש ממשלה צריכה להיפסק בשלבים שאינם פסק דין סופי, הוא תוצאה של החורבן שהמיט האקטיביזם המשפטי-פקידותי על הנורמות הדמוקרטיות בישראל.
על כן, רוב של שני שלישים התומך בהגיונו המקורי של חוק היסוד, הוא תוצאה המשקפת את איתנותו של הציבור הנסקר ביחס לערכים הדמוקרטיים היסודיים, כמו גם את חוסנו אל מול התעמולה האקטיביסטית המתקיפה אותנו מכל עבר.
פרט לכך, חשבו מה יקרה אם הממשלה תיפול על סמך חקירה, המלצת משטרה או הגשת כתב אישום ולא לאחר הרשעת ראש הממשלה, ואז ראש הממשלה יזוכה בבית המשפט? זה באמת יהיה אסון לדמוקרטיה.