הטקס של ארגון 'משפחה אחת'
הטקס של ארגון 'משפחה אחת'צילום: מאיר פבלובסקי

מאות בני משפחות שכולות השתתפו ​אמש (שלישי) בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה של ארגון "משפחה אחת" (OneFamily), המטפלת בבני משפחות שכולות ובנפגעי טרור.

הטקס, המתקיים מדי שנה, מתייחד בכך שהוא מורכב כולו מנאומים קצרים של בני משפחות הנופלים והנרצחים ומשירה משותפת.

מזל גדעוני, אימו של סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל, שנפל ברפיח במהלך מבצע "צוק איתן" יחד עם הדר גולדין ובניה שראל ז"ל אמרה, "אנו נמשיך להתפלל כי לא נתבשר עוד על טובי ילדינו שנפלו וכי חזון השלום יתגשם במהרה בימינו. ונישא כולנו תפילה להשבת הבנים הדר גולדין ואורון שאול לקבר בישראל".

דורון מזרחי, ששכל את בנו רב"ט זיו מזרחי ז"ל בפיגוע בכביש 443 ב2015 ואת אחיו אלון ז"ל שנרצח ב-2003 בפיגוע בקפה הילל, הוסיף, "אנו המשפחות השכולות איננו לבד. מאחרינו עומדים עם שכול ומדינה שכולה, מי שיודע את דרך השכול יודע שהשכול שובר ומכה, נוחת לפתע, מבקיע את חומת הבית, חודר מבעד לדלת, איננו מבדיל בין אמא לאבא, בין אח לאחות, משאיר אותנו כואבים, דואבים, בודדים, אין לו מעצורים ואין לו רחמים".

"משפחות יקרות, הטקס בבית זה הוא שונה מטקסים אחרים. כאן כולנו מכירים את השכול מקרוב, חווים אתו יום יום, שותפים לכאב ומבינים אחד את השני", סיכם מזרחי.

נועה בוכריס, אחותה של הדר בוכריס ז"ל, שנרצחה בפיגוע דקירה בצומת גוש עציון סיפרה על ההתמודדות הקשה. "לפני שנתיים וחצי נכנסתי לחיים חדשים. חיים שיש בתוכם סערה גדולה, שוקטת ומתעוררת. לפני שנתיים וחצי, אחותי, הדר, נרצחה בפיגוע דקירה בצומת הגוש. יום הזיכרון בשבילי הוא יום מאוד לא צפוי. אני פשוט יושבת בו ושותקת ומחכה למה שיבוא. מחכה לראות איזה מים יעלו. משתדלת לחכות בסבלנות ובשקט. לפעמים לשווא".

"לפני שנתיים וחצי, בבוקר של יום ראשון התעוררתי ליום רגיל. התעוררתי עם תחושה טובה. התעוררתי לעולם יפיפה ושלו. לעולם בו אנחנו חמישה אחים. התעוררתי ליום שבו חיי פשוט שינו את צורתם למשהו חדש ומורכב הרבה יותר. יום ראשון אחה"צ. התאריך הוא ה-22/11/2015. אני שומעת את הפלאפון שלי מצלצל ורואה התראה על פיגוע דקירה בצומת הגוש. וכעסתי. אמרתי לעצמי די, אין לי כבר כוח לשמוע על זה כל יום והחלקתי את ההתראה הצדה", היא מספרת.

"ההתראה לא הייתה סתם התראה. זו הייתה אחותי שם. הדר נרצחה. ככה פתאום, כל כך פתאום שהלב שלי כמעט התפוצץ. בלי בית חולים, בלי אף מילה. בלי סגירה, בלי שיחה. בלי חיבוק אחרון. הרגשתי שמשהו צונח עלי. כמו סלע עגול שנזרק אליי בכל הכוח מהגרון אל הבטן. הוא כבד הסלע הזה, ומכביד על צעדי. הוא תופס את כל המקום בתוך הבטן שלי ובין רגע השתלט על כולי. ובבוקר שלמחרת קמתי והיינו רק ארבעה אחים", סיכמה בוכריס.