בין חמשת הפרויקטים שזוכים השנה בפרס האחדות נמצא גם מיזם 'קולולם' שתפס חזק את הציבור הישראלי והפך את כל אזרחי המדינה לזמרים בפוטנציה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם המוח שמאחורי המיזם, אור טייכר.

"אני מאמין שכל אחד ששר במקלחת מדמיין שהוא שר באולם גדול", אומר טייכר. "היה בי רצון לקרב בין אנשים דרך מוזיקה שממיסה חומות ומאפשרת לאנשים להתחבר".

טייכר מבהיר כי גם אם נראה ש'קולולם' שבר שיאים בקיומם של אירועים בהם משתתפים אלפי בני אדם, הרי שזה עדיין לא הסוף. "לא חשבתי על אלפים אלא על מאות אלפים. מבחינתי עוד לא הגעתי להגשמת החלום במלואו. מבחינתי הרצון הוא לגרום לאנשים לצאת מהבית, להיפגש מתוך מקום של כיף טהור ואמתי".

"היום יש ל'קולולם' כוח מאוד גדול. אם בסטטוס אנחנו כותבים לציבור לבוא לכיכר ספרא יגיעו כמה אלפים בזמן קצר, כי הם מאמינים בכוח ובאחווה של היחד. מרגישים שזה משנה בהם משהו, גם אם קטן וזה כל היופי".

בהמשך השיחה אתו ביקשנו מטייכר לספר על ראשית דרכו של המיזם, ומסתבר שבאותם ימים הרבה דלתות ננעלו בפניו: "זה התחיל כמו כל חלום ברצון לעשות משהו שהרגשתי שיש בו צורך ומענה. הרבה 'לא' שמעתי מהרבה אנשים עד שפגשתי את בן יפת ומיכל שחף-שניידרמן שאמרו לי 'כן' והחלטנו שהולכים עם זה עד הסוף".

"בהתחלה חשבו שזו שירה בציבור או קריוקי, משהו לא מובן, אבל הבנו שזה משהו הרבה יותר ועשיתי חוגי בית. עברתי מבית לבית וביקשתי מאנשים להזמין חברים וסיפרתי לאנשים על היוזמה והם התלהבו. זה היה כאשר התפוצצה עוד פרשיה בתקשורת שגרמה לפילוג. הרגשתי שהשיח החברתי הפך כוחני ואלים ורצינו לעשות משהו שיזכיר לאנשים את המאחד ולא את המפריד, ומה אם לא מוסיקה שמאחדת ומקרבת".

"540 אנשים הגיעו לאירוע הראשון, וזה פשוט קרה. אנשים הגיבו לזה נפלא. כשאנשים נמצאים באירוע שלנו קורית אנרגיה שלא ניתן להסביר במילים, אנשים נכנסים לאנרגיה גבוהה. אני מסתכל בעיניים שלהם ורואה שהם לא שם".

ומה קורה למשתתפים אחרי שהם יוצאים מהאולם? "אחרי האירועים, דקה לפני הסוף, אני רץ ליציע כי חשוב לי לומר 'לילה טוב' ו'תודה רבה' לכל מי שיוצא, ואני שומע אותם. באירוע האחרון בעמק יזרעאל מישהי אמרה שהיא מרגישה שאמנם יש לה הרבה חברים ומשפחה אבל לפעמים היא מרגישה בודדה, ובאירוע של 'קולולם' היא הרגישה כאילו היו איתה עוד אלף אנשים בודדים כמוה. באירוע אחר מישהו אמר שהוא מרגיש בחיים שלו שהוא סוחב אלונקה עם הרבה אתגרים ובאירוע של 'קוללם' מישהו מצטרף לסחיבת האלונקה ועוזר לי לסחוב. אני חושב שהתחושות האלה מסבירות משהו שהיה חסר בציבור הרבה זמן וזה הרבה מעבר לדיבורים. זה ממש מעשים, להיות חלק ולהרגיש שייך".

על השאלה אם יש סיכוי שהאירוע של 'קולולם' יועתק לעולם הרחב', משיב טייכר ומפתיע בכך שהדבר כבר מתרחש: "'קולולם' יוצאת לטור בינלאומי שיתחיל בארה"ב וימשיך לדרום אמריקה ואחר כך לאירופה. נפגוש קהילות יהודיות וקהילות אחרות ונעשה את הדבר הזה בכל העולם. זו השאיפה".

טייכר אמנם רואה במיזם שלו כזה המקרב בין כלל חלקי האוכלוסייה, ובכל זאת קשה להתעלם ממעורבותו המוגברת של הציבור הדתי במיזם. טייכר מודע לכך היטב, אך סבור ש"זה לא פייר", כלשונו, שכן בכל ציבור מעורב מייד יבלטו בעלי הכיפות ובעלות כיסויי הראש. "כמי שנמצא בכל האירועים שלנו אני מאוד גאה בכך שאנחנו מגיעים לשוויון מדהים בין כל הפלגים והמגזרים. זה מדהים. עם זאת אני חושב שהציבור הדתי יותר מדבר על המיזם והוא גם יותר מתורגל בכך, כי יש משהו דומה בין השירה לתפילה. הציבור הדתי מתורגל בביחד וזה עניין של תרגול, אבל גם המגזרים האחרים נדבקים בדבר הזה".

על קבלת פרס האחדות הוא אומר: "זה מאוד מרגש אותנו שהמשפחות והוועדה בחרה בנו לפרס האחדות. זה נותן לנו עוד דלק וכוח להמשיך בעשייה שאנחנו עושים, עוד רעב ותשוקה לעשות את הדבר הזה ואנחנו מאוד מודים על כך".

ולסיום השיחה נשאל אודות דברי ה"לשונות הרעות" על כך שמדובר באופנה שתחלוף, האם המיזם דואג להתחדש על מנת לבטל את האמירות הללו? טייכר משיב: "המיזם הזה קם בגלל ובזכות כל הציניקנים, ואני חושב שהמיזם הזה אמר את שלו לכל הציניקנים. אמרו 'אופנה' ואמרו 'טרנד', אבל בסופו של דבר החלום כבר מזמן לא חלום אלא מציאות שמתרחשת והתכניות שלנו גדולות ורבות".