ובכל זאת, כדאי לשים לב לתוצאה של "שבעים עד כאן", המצעד של כאן גימ"ל לרגל 70 למדינה, ובעיקר לשיא שבו "ירושלים של זהב" הודח מפסגת המצעד הישראלי. כן, אחרי שבחגיגות העשור הקודמות הוכתר השיר מתשכ"ז על ידי מאזיני קול ישראל כשיר האהוב ביותר מקום המדינה, עכשיו הסמל המוזיקלי הלאומי ירד למקום השלישי, וייתכן שלא במקרה.
אפשר לומר שזה לא באמת מצעד של 70 שנות זמר, מכיוון שהפרויקט המתוקשר התחלק לקטגוריות, ובכל אחת התמודדו בסך הכול עשרה שירים, כך ש"ירושלים של זהב" התמודד רק מול תשעה שירים בקטגוריית "שירי מולדת". ובכל זאת, בשורה התחתונה, המיתוס של ששת הימים כבר לא מובן מאליו. עקפה אותו אווירת הנכאים והמחאה של מלחמת לבנון, עם נציגה הרשמי "אין לי ארץ אחרת", ואת שניהם עקף שיר שבכלל לא נכתב כשיר לאומי – "אתה לי ארץ". אולי כבר פחות באופנה להתרגש מהחזרה ההיסטורית לעיר העתיקה, והציבור מזדהה יותר עם תהייה, כאב או סתם שיר אהבה באווירה ארצישראלית.
מנגד, מגמת השינוי אינה חד-צדדית. בקטגוריה הגרנדיוזית ביותר במצעד, "שירי הפסטיבלים", שלאגרי ענק נדחו מפני "אדון עולם" בביצועו של עוזי חיטמן. אפילו "הללויה", שזכה לתהילה מחודשת השנה, נותר מאחוריו. ציבור המאזינים הצביע בהמוניו בעד התפילה והפיוט. אולי הוא רק מתרענן קצת מהפאתוס של שחרור ירושלים, אבל לא מוותר על החיבור של המוזיקה הישראלית למקורות. החיבור הזה היה, הווה ויהיה בתפארה.