מלחמת העולם השנייה הניבה אינספור סרטים וסדרות, ספרים ומיצגי אומנות אשר עוסקים באירועי האימים שהטילו אז את עשנם על העולם ועל אירופה בפרט.
השואה נסקרת מכל מיני היבטים שלא קיבלו ביטוי עד היום, והעיסוק בה לא פוחת גם אחרי 70 שנה. אבל הבמאי אלברט דופונטל העדיף להתעסק באחותה השכוחה והנידחת - מלחמת העולם הראשונה, ויצר את הסרט הצרפתי המיוחד 'להתראות שם למעלה'. אמת, העיסוק בקרבות הבלתי נגמרים במחילות ובחפירות פחות מודגש בסרט, מה שבהחלט מוריד לו נקודות, אבל העיסוק בהשלכותיה הנוראיות של המלחמה, לצד העיסוק המוגבר באומנות מופשטת, הופכים את 'להתראות שם למעלה' לפנינה של ממש.
דופונטל מביים את עצמו בתפקיד חייל חי"ר לשעבר שמנסה להשתקם אחרי שרווה עד תום מקרבות ההתשה עם הגרמנים בתוך הבורות. דופונטל הוא אלבר מילאר, מנהל חשבונות שבעצם צריך להתחיל הכול מחדש. משרה אין לו וגם ארוסתו ניתנה לאחר. דבר אחד יש לו המצריך ממנו התגייסות ומחשבה על האחר: חברו לבורות, אדואר, נפצע קשה בקרב לקראת סוף המלחמה וכל אזור הלסת והפה נקטעו ממנו לחלוטין. מי שאחראי לקרב הגורלי הזה הוא לא פחות מאשר מפקדם היהיר, ששלח אותם לזירה ובעצם התגרה בגרמנים כשהללו היו כבר לקראת שביתת נשק. אלבר וחברו היו צריכים לכאורה להודות על מזלם הטוב, על כך שלא היו עוד מספר בתוך כל אותם 16 מיליון שנהרגו במלחמה, אבל הסרט מבטא דווקא את התסכול הנורא של החיים שאחרי. מצבם של החיילים שאומנם שבו הביתה, אך עם כמה אחוזי נכות בנפשם או בגופם.
אלבר ואדואר מסמלים את פניה השונים של המלחמה ודרכי ההתמודדות עמה: אלבר הפרקטי מחפש לחזור לחיים ומתבזה בעבודות רחוב ובלבד להרוויח כסף, ואלו אדואר היצירתי בונה לו דוגמאות שונות של מסיכות מרהיבות, שישמשו אותו כתחליף לפניו המעוותות. לצד המסיכות הוא מתכנן בחוש היצירתי שבו ניחן כיצד לנקום במנהיגות הצרפתית, במופע זוועות שבו ייתנו דין וחשבון על הרווחים המשניים שגרפו מהמלחמה. מתברר שיש מי שגרף רווחים בעוד הדם נשטף מהרחובות ומהזירות, ואלו האנשים שאחראים על ביטחון האזרחים.
אבל מה שבאמת תופס את העין הוא התחפושות של אדואר שגונבות את ההצגה וגורמות לחשוב על ההישגים האומנותיים שהגיעו בעקבות הזוועות. הדאדא, הסוריאליזם והייצוג המופשט הן תנועות אומנותיות שצמחו אחרי מלחמת העולם הראשונה, וסללו את הדרך לאומנות המודרנית של היום. המסיכות עתירות הדמיון והסוריאליסטיות שמנפיק אדואר מרשימות ביופיין, נוגעות ללב ומוכיחות משהו על הצורך ליצור משהו חדש כשהעולם הישן מתרסק ונשבר. מתברר שמכאב ובדידות יכול לצמוח יופי בלתי רגיל ובלתי מוכר.
'להתראות שם למעלה' הוא סרט מיוחד ולא שגרתי בשום צורה. חיסרון מהותי אחד יש לו - התוכן לא תמיד ברור עד הסוף, ויש עיסוק מוגבר במקומות בלתי צפויים שקשה לומר שהם מעסיקים את רובנו (למשל, הונאה מפותלת שקשורה לעסקי הקבורה). אבל אין ספק שהסרט רחוק מקלישאות ומביא אל המסך עולם אחר שלא הכרנו.