אלה אחותי היקרה
לא יאמן, אני עדיין לא מעכל את הבשורה המרה.. את כבר לא בין החיים ואני פשוט נשרף מבפנים לא מפסיק לחשוב מה בדיוק קרה שם באותם הרגעים שאת רואה את השיטפון מגיע.
איך הגבת ומה עשית והחיוך הענק הזה שכל הזמן היה מרוח לך על הפנים שכנראה התחלף בין רגע להלם ותדהמה ושניה אחר כך כשהמים הקרים הכו בגופך וסחפו אותך כנגד כל הסיכויים אולי גם עם כל הציוד שרק באותו הבוקר בשיחה עם אמא ציינת כמה כבד לך...
נשאר רק לחשוב שאולי זה נגמר מהר ולא סבלת שם מתחת למים כשאת מוטחת מצד לצד על סלעים בלי יכולת להתנגד לעוצמת הזרם.. אם רק הייתי שם איתך באותם רגעים אולי לנסות ולעזור לך להוריד לך מהר את התיק הכבד מהגב לנסות לשמור עלייך מעל פני המים לשמור עלייך יפה ושלמה להיות איתך שם ברגעים האלה ולהילחם איתך ביחד כדי שתשרדי.. אני אוהב אותך אחותי הקטנה והמדהימה ותמיד יאהב אותך!
איך תמיד השווצתי באחותי הקטנה בפני כל מי ששאל עלייך כמה את הכי מוכשרת וכמה התעלית על כל אחייך הגדולים בכל תחום שהוא! כמה ידעתי שהעתיד שלך יהיה ורוד עם כל השמחת חיים שלך האנרגיות המטורפות והרצון העז הזה שלך לצבור כמה שיותר ידע וללמוד..
כשסיפרת לי שהחלטת ללכת ללמוד בבני ציון שמחתי כל כך בשבילך וידעתי שאת עושה את הבחירה הנכונה שהכי התאימה לך! אני נזכר שאבא ואמא חזרו מהיום הורים איתך במכינה קצת בשוק אחרי שהציגו להם את התוכנית לשנה הבאה הם אמרו שלטעמם זה לו"ז מאוד אינטנסיבי ואין לתלמידים זמן לנשום..
אמרתי להם זאת בדיוק הבת שלכם אלה וחשבתי לעצמי כמה זה יתאים לך הילדה האנרגטית שתמלא את סדר היום שלה בנושאים שמעניינים אותה ותצבור חוויות בטיולים ובהתנדבויות.. אני כותב לך והשעה כבר 4:00 לפנות בוקר הדמעות לא מפסיקות לרגע מתפרצות תוך כדי הכתיבה ממילה למילה זה נהיה יותר קשה אני פשוט מתפרק ולא מאמין שלא אראה אותך יותר שוב.. לעולם תהיי איתי בכל רגע ורגע בחיי אחותי הקטנה והיפה! אחזור לכתוב לך בקרוב.