עד כמה ניתן להתרשם מלחיצות הידיים החיוכים והחיבוקים שבין מנהיגי צפון קוריאה ודרום קוריאה כאותות של שלום מתקרב ואחדות מרגיעה.
עד כמה הבטחותיו של המנהיג הצפון קוריאני ראויות להתייחסות רצינית? את השאלות הללו ואחרות הצגנו בפני ד"ר איתן ברק, מומחה לדיני בקרת נשק מהאוניברסיטה העברית, שאינו מתרשם במיוחד מהמתרחש בחצי האי.
"הייתי לוקח זאת עם הרבה סייגים וסימני שאלה", אומר ד"ר ברק ומזכיר כי "בשעתו, כשצפון קוריאה הצטרפה לאמנה למניעת תפוצה השמחה, הייתה רבה אבל אז הסתבר שאת הסכם הפיקוח שכל חברה אמורה לסכם עם הסוכנות בחצי שנה היא לא עשתה אלא רק אחרי 6 שנים. היא מרחה את העניין שנים בתואנות שונות. כשהיא פרשה מהאמנה בינואר 2003 היא עשתה זאת מיידית בעוד שהאמנה מחייבת טווח של שלושה חודשים. זה מאשר שהיא המשיכה לקדם את התכנית שלה ומניסוי לניסוי התכנית התגברה ויש התקדמות ניכרת גם בתכנית הטילים".
להערכתו של ד"ר ברק מנהיג צפון קוריאה מגיע לשיחות הנוכחיות כמנצח. "הוכח שאם יש משהו שמשנה סיטואציה זהו הנשק הגרעיני. מה שיקרה כרגע הוא שבתמורה להבטחות שלא ברור עד כמה ימלא את כולם (שמחנו שסוריה הצטרפה לאמנה נגד נשק כימי והסתבר שאסד השאיר בצד חומר למרות כל הפיקוח והפסטיבל) יהיה קשה לפקח על התפרקות גרעינית של צפון קוריאה".
עוד הוא מוסיף ומדגיש כי "מצער גם שהוא מבטיח את המשטר והרודנות המשפחתית שלו ולמעשה 25 מיליון תושבי צפון קוריאה איבדו את תקוותם להיוושע", סוגיה זו אינה עולה לדיונים בין המעצמות, "ככה עובד העולם, וחבל. ראה מה קורה בסוריה שם טבחו בכחצי מיליון איש שרובם סונים והעולם שותק".
באשר להבטחותיו של קים ג'ונג און על כך שיסגור את אתר ניסויי הגרעין לעיני העולם, יאפשר שקיפות תחת עיניהן הפקוחות של משלחות מארה"ב ומדינות נוספות, אומר ד"ר ברק: "לגבי אתר הגרעין, הפרסומים בעולם טוענים שלפי מומחים סיניים האתר קרס והוא כבר לא שמיש, ולכן הוא ממילא מוכר סחורה שאין לו. הוא כבר עשה שישה ניסויים שהתקדמו מ-0.7 קילו טון והגיעו עד ל-280 או 140 קילו טון, כלומר יש התקדמות ניכרת. אם יש לו מאגר מסוים של פצצות הוא כבר לא צריך את הניסויים. יש לו את הארסנל והוויתור על הניסויים נותן לו להרוויח ערובה למשטרו ומשפר את מצבה הכלכלי של ארצו שנתונה לסנקציות".
"אם הנתיב שיבחרו לא יהיה נתיב של חזרה לאמנה למניעת תפוצה ופיקוח של סאב"א אלא משלחות אז זו התפתחות מעודדת גם אם זה לא מבטיח פיקוח מלא", אומר ברק אך מיד מוסיף כי "צריך להבדיל בין מתקנים לארסנל קיים, שאותו יהיה מאוד קשה לאתר אם הוא מוסתר. מתקן כמו כור שמפיק פלוטוניום קשה להעלים, כמו במקרה הסורי. מתקנים כאלה אנחנו יודעים איפה הם נמצאים. לעומת זאת הסתרה של מספר פצצות קלה מאוד".
אז האם בכל מקרה לא נאמין למנהיג צפון קוריאה למרות כל ההבטחות? "הניסיון הרע מוכח. יש לו היסטוריה של מעשי מרמה והפרות. זו מדינה דיקטטורית ולכן מאוד קשה למערב לחשוף מידע. אנשים לא נכנסים ויוצאים בה ולא פשוט לסוכנויות המודיעין להחדיר אנשים. אין תקשורת שתחשוף מרמה של המדינה. קשה לי לראות מצב שהוא יוותר לחלוטין על היכולות הגרעיניות. גם אם הוא יוותר על הארסנל ויחשוף עד הפצצה האחרונה הוא יגיע למצב של יושב על הגדר כי הוא יוכל, בגלל ההתפתחויות הטכנולוגית של ארצו, לחדש את התכנית. תמיד הוא יוכל לומר שהוא צריך מספר אלמנטים לצרכים אזרחיים ולכן לא יסגרו את כל הכורים, וכך הוא יוכל לעבור בקלות מגרעין לצורכי שלום למצב של תכנית צבאית".
לנוכח כל זאת, האם נשיא ארה"ב מפזר תקוות אופטימיות לשווא? "אי אפשר לבטל את ההתקדמות ממצב של ניסויים בליסטיים ושישה ניסויים גרעיניים למצב של שיחות, אבל אני סבור שזו הייתה המטרה של מנהיג צפון קוריאה מלכתחילה. הוא מגיע מתוך עמדת כוח של מי שיש לו כלים בליסטיים שהוכחו ויש לו מאגר גרעיני שיכול להרתיע את התוקפנות האמריקאית. בתמורה לזה הוא ידרוש דברים רציניים ביותר כמו דילול או הוצאה של הכוחות האמריקאיים בשטח המפורז בדרום קוריאה, מדובר ב-28 אלף חיילים והוא ידרוש ערובה לביטחונו. אני מאמין שהוא חשש מגורל כמו של קדאפי וסאדם חוסיין. נזכיר שהעילה של ארה"ב לכניסה לעיראק הייתה חיפוש ארסנל כימי שבסופו של דבר לא נמצא. כאן יש מנהיג עם ארסנל גרעיני רציני שמקבל כמעט לגיטימציה. הסכם שיבטיח לו שהוא לא יותקף זה הישג לא מבוטל עבורו".