את השם המאתגר של 'מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים' כנראה שלא תשכחו לאורך זמן, ולא רק בגלל אורכו.
סרט נוסח 'ג'יין אייר' או 'על גאווה ודעה קדומה' לא נראה פה לפחות חצי עשור, ויש סיבה להאמין שגם 'מועדון גרנזי' יתקבל בסבר פנים יפות. ההצלחה המסחרית שלו מעבר לים רק מעידה על הביקוש לסרטים בניחוח של פעם, עם נופי ירוק-עד הרריים, שבילי כפר מצוירים ושרוולים תפוחים, אבל ב'מועדון גרנזי' יש קצת יותר מקיטש רומנטי שנוטה במובהק למגדר מסוים. יש בו שילוב של משחק טוב, עלילה בקצב נכון, וכן, גם קיטש רומנטי. ואולי זה סוד הקסם שלו.
לשחקנית לילי ג'יימס יש הרבה קסם. היא לא עוד אחת מנשות הפלקט שמעטרות את רחבי הוליווד, והיא עושה הרבה חסד לדמות של ג'ולייט - סופרת בריטית צעירה ומבטיחה עם יופי עדין, עיניים נוצצות ומכונת כתיבה שמלווה אותה לכל מקום. ג'יימס מגלה פה שאפשר לשלב יופי עם אופי. למרות התדמית הרחפנית היא מתגלה כבעלת תעוזה גדולה ואמביציה חזקה להילחם בקשיים ולנצח. מכתב שהיא מקבלת ביום בהיר אחד מצעיר בשם דאוסי (נהגה במבטא בריטי כבד), גורם לה לחשוב שהמלחמה עדיין מכה גלים באירופה של 1946. היא מחליטה להגיע בכוחות עצמה לאי גרנזי (אחד מאיי התעלה הבריטית) ולהכיר את המועדון בעל השם הלא-מוצלח מקרוב. אחרי הכול, סיפור כזה על חבורה מצומצמת של שוחרי קריאה שמתאגדים מתחת לאפם של הנאצים ומקיימים בסתר חיי תרבות חופשיים, חבל שייעלם באבק הרוח. ציידת רעיונות אמיתית לא תיתן להשראה לחמוק ממנה. גם העובדה שהספר שלה הגיעה לידיהם ונקרא בקול רם מלא פאתוס, מעודדת אותה לעזוב את הארוס האמריקאי מאחור ולשים פניה לאי גרנזי השכוח.
סיפורם של חברי מועדון גרנזי הוא סיפור מעניין על בחירות קשות בזמנים של מלחמה. ג'ולייט מגלה שמבעד לקסם שבקריאה מחתרתית של קלאסיקות כמו אמילי ברונטה ושייקספיר, מתחבא גם סיפור טראגי מושתק שאנשי המחתרת לא רוצים לספר אותו. הם, שעושים סיפור מכל דבר, מעדיפים להיאלם דום כשזה נוגע לחיים האישיים שלהם. אבל כשג'ולייט מרחרחת אחר הסיפור העלום, זיק הסקרנות לא דועך עד שהיא לא חושפת הכול מהכול. אהבה ומוות שזורים יחדיו בתוך הכפר הציורי שהיה נתון לשליטת המרצחים ולשליטתם של עוד כוחות שגרמו, בסופו של דבר, לאובדן של אחת מבנות המועדון.
אז למה כדאי ללכת לסרט הזה? כי זה סרט של אווירה. של ציוריות. של קסם. לילי ג'יימס מקסימה וגם חברי המועדון (אייסולה, איבן, דאוסי ועוד) ראויים לשבח על היותם בני כפר שורשיים שעוד לא נגעה בהם הקדמה. העין לא שבעה מלהביט בצוקים ובהרים עוטי הערפל שגרנזי משופעת בהם. גם הבתים של בני החבורה עושים חשק לעצור את הזמן ולהתרפק על חיים אוטרקיים בחוות עץ ענקית שלא צריך בה כלום מלבד שקט. החיסרון המהותי של הסרט הוא שבעיקר בנות ימצאו בו עניין. להוציא את ענייני הקריאה והספרות שכבודם במקומם מונח, חייה הרומנטיים של ג'ולייט מספקים הרבה יותר זמן מסך מפסקה מלוטשת של שייקספיר.
'מועדון גרנזי' הוא סרט בניחוח של כפר שמתנהל לאיטו וסופג זעזועים פה ושם, אך מצליח לשמור על ניקיון של טבע בראשיתי. הוא צפוי להצלחה גדולה גם פה בארץ, לפחות עד הסרט הרומנטי הבא.