מלכודת מוות בזמן שיטפונות. אזור האסון
מלכודת מוות בזמן שיטפונות. אזור האסוןצילום: מאור קינסבורסקי, פלאש 90

שבוע עבר מאז האסון שאירע בנחל צפית שבערבה, שבו נספו עשרה נערים במהלך מסע גיבוש של מכינת בני ציון בתל אביב, וככל שעוברים הימים מתברר גודל המחדל.

כבר ביום חמישי, שעות לאחר האסון, החלו להתפרסם התכתבויות של הנערים המעידות על חששם מפני הטיול. לא לחינם הם חששו, שכן התחזיות לשיטפונות היו ידועות מראש. "התחלנו לראות במודלים שצפוי משהו כבר תשעה ימים קודם לכן", אומר החזאי עידו כהן מפורום 'סיזנס', "שלושה ימים לפני כבר ידענו להצביע שיהיו שיטפונות עזים בכל המרחב ההוא. באותו בוקר פרסמתי שיש חשש כבד לשיטפונות בנחלי המזרח, בקעת הירדן והערבה".

בימים האחרונים התברר שבמכינה ידעו על התחזיות, ועם זאת החליטו לצאת לטיול בנחל מועד לפורענות. אחת המדריכות שליוו את הטיול התייעצה ערב הטיול עם אביה, סגן מפקד יחידת החילוץ של הערבה, והוא הזהיר שהטיול יהיה מסוכן מדי. היא העבירה את המידע למדריך שארגן את הטיול, אביב ברדיצ'ב, ולראש המכינה יובל כאהן, ואלה על פי החשד התעלמו מהאזהרות. בבוקר יום חמישי התייעץ ברדיצ'ב עם אחד מבוגרי המכינה, שכיום משרת כחזאי בחיל האוויר, והלה הזהיר אותו שמזג האוויר נראה מסוכן ויש סבירות קרובה לוודאית לשיטפונות. גם מהאזהרות הללו התעלמו במכינה, וכך נסללה הדרך לאסון.

"צריך להבין שכל האזור מועד לפורענות, אבל אנחנו לא יכולים להצביע על הנתיב המדויק של השיטפונות. לכן היה צריך לבטל את הטיול הזה", אומר ירון רוזנטל מבית ספר שדה כפר עציון. "תזוזה של העננים כמה קילומטרים מזרחה או מערבה מספיקה כדי שהשיטפון יגיע לנחל אחר".

"מערכת טרופית כזאת אף פעם לא ניתנת לחיזוי במדויק", מוסיף כהן. "התחלנו לראות את העננים נוצרים מעלינו בבוקר, וככל שעברו השעות הבנו שהמערכת הזאת תהיה חריגה. הפעם האחרונה שראינו משהו כזה הייתה בשנת 2006".

ברדיצ'ב וכאהן נעצרו עוד באותו היום, ובמהלך השבוע האחרון התגבשו החשדות נגדם: ברדיצ'ב חשוד בהריגה וכאהן חשוד בגרימת מוות ברשלנות. במהלך חקירתם הטילו השניים את האשמה זה על זה, והדיווחים מהחקירות מעידים על סתירות רבות בעדויותיהם. הם שוחררו ביום שני בלילה למעצר בית. בהמשך השבוע הודיע כהאן כי הוא מתפטר מתפקידו כראש המכינה מתוך הבנה שבצילו של האסון, האמון של התלמידים ומשפחותיהם בו חדל להתקיים.

מלכודת מוות

שלוש וחצי שעות לאחר היווצרות העננים, היכה השיטפון בנחל צפית והפך את המקום למלכודת מוות. "בסביבות השעה אחת וחצי התחילו להגיע הדיווחים שיש שיטפונות וחשש ללכודים", משחזר אבנר אשטמקר, רכז הסיור במשטרת דימונה. "תיעדתי את כל האירועים שהגיעו, וגם עניתי לכל ההורים שהתקשרו לתחנה לברר מה עם הילדים שלהם".

מה ההורים שואלים באותם רגעים?

"הם היו בפאניקה נוראית, כמובן. אימהות בכו לי בטלפון וביקשו פרטים על הילדים, אבל לא יכולתי למסור להן פרטים. זאת סיטואציה קשה מאוד. לצערנו, בסופו של דבר נאלצנו למסור לעשר משפחות את הבשורה המרה מכול".

בעוד אשטמקר מנהל את הנתונים בתחנה, כוחות החילוץ של הערבה הוזעקו לשטח. ברי חרמון, אחד המתנדבים במערך החילוץ, נקרא להצטרף למאמצי החילוץ כשעבד במטע התמרים במושבו נאות כיכר. "הטלפונים החלו לזרום אליי. אמרו שיש קבוצה שנסחפת במים בצפית. הרמתי טלפונים לצוות שלי שיתארגנו ויגיעו כמה שיותר מהר", הוא מספר. המחלצים הגיעו לשטח ברכביהם הפרטיים כדי שלא לבזבז זמן. בדרכם לנחל צפית הם נתקלו בעצמם בשיטפונות נוספים, בנחל פרץ ובנחל תמר, ששצפו ממש מאחוריהם ומנעו מחלקם לעבור למחוז חפצם. "היה פקק מאוד גדול בנחל תמר, ואז הגיע לשם השיטפון. רכב קטן עם תייר צרפתי והבן שלו התחיל להיסחף במים. נכנסתי לתוך הזרם וחילצתי אותם דרך חלונות הרכב שלהם, הכנסתי אותם לג'יפ שלי והבאתי אותם לשוטרים שחסמו את הדרך כדי שאנשים לא יתקרבו. משם המשכתי לכיוון נחל צפית, וכל הזמן אני עומד בקשר עם הצוותים שכבר נמצאים במקום והחלו בחיפושים אחר הנערים".

צוותי החיפוש חולקו לפי אזורים. חרמון וצוותו קיבלו את המקטע שממזרח לכביש הסמוך לנחל, במעבר המים. "נפרדנו מהרכבים ונכנסנו לתוך הנחל עצמו. הדיווחים אמרו שיש נסחפים לכיווננו. התארגנו שם כך שנוכל לתפוס את הנסחפים. על הגדה השארתי מישהו עם קשר ושניים נוספים שלחתי במורד הנחל, כי המים היו עמוקים ורצינו לוודא שאף אחד לא נתקע שם", משחזר חרמון.

אט אט, בעודם סורקים את המים מחד ומחכים לנסחפים מאידך, החל להיסחף לעברם הציוד של המטיילים. "תפסנו את כל הציוד שהגיע כדי לוודא שאף אחד לא הסתבך בו ונגרר איתו. אחרי שהוצאנו את הציוד, והבנו שכל מי שהיה בצד השני של הגדה הוצא החוצה, התחלנו לסרוק רגלית את המים לכיוון נחל צין. אז נתקלנו במראות הקשים. 669 כבר היו מעלינו ושלחו צוותים פנימה כדי לחלץ את הנפגעים".

בערב התארגנו הצוותים מחדש לחיפוש אחר הנעדרת האחרונה. לקראת חצות גופתה אותרה, לא רחוק מהמקום שבו שקעה משאית כמה שעות מוקדם יותר. נהג המשאית, שנסחף מתוך הקבינה, לא נמצא עד עכשיו.

"המבנה הטופוגרפי של האזור הופך את הנחלים למלכודת מוות בזמן שיטפונות. תוואי הנחלים עמוק מאוד ותלול מאוד, ולכן המים זורמים בהם בעוצמה אדירה", מסביר רוזנטל.

מי שנקלע לשיטפון כזה יכול להינצל ממנו?

"זה אפשרי, והעובדה היא שלא כולם נספו. אבל זה לא אומר שצריך להמר ולהסתכן. מי שרוצה לחיות - שלא ייכנס לנחלים שמועדים לשיטפונות בימי חשש".

היה אפשר למנוע את האסון הזה?

"הסימנים היו מאוד ברורים. אם היו מקשיבים לאזהרות, האסון הזה היה נמנע. העובדה שמזג האוויר בשבועות האחרונים הזכיר מאוד מזג אוויר קיצי תרמה לאסון", אומר רוזנטל. "אם היינו בחורף, כולם היו זהירים יותר וקשובים יותר לחזאים. אבל ההרגשה של קיץ גרמה לאנשים להקל ראש באזהרות".

עם הפנים קדימה

בינתיים במכינת בני ציון שומרים על שתיקה. העיתונאי אברי גלעד, אשר מלמד במכינה, העלה בדף הפייסבוק שלו פוסט ארוך על האסון ובו כתב בין היתר כי הוא "מקווה שהאסון הכבד הזה לא יפגע בדרכה של המכינה שלנו לקחת בני נוער טובים, ולעשות אותם הכי טובים. איזו עבודה תהיה לנו בתחילת השנה".

החשש שמעלה גלעד מרחף מעל המכינה כולה. כשראש המכינה ואחד המדריכים הראשיים נמצאים במעצר בית ונמנע מהם להגיע או לשוחח עם גורמים במכינה, עומד המוסד במשבר שלא ידע כמותו. בדיון חירום שנערך במועצת המכינות הקדם-צבאיות ביום שלישי, אמר מנכ"ל המועצה דני זמיר: "אני רוצה להגיד למשפחת בני ציון, המכינה שנשארה כעת ללא מוביליה, ושצריכה להמשיך ולהתקיים אחרי אסון נורא כל כך, אתם מכינה עם עבר מפואר, הווה כואב ועתיד מפואר. אני ואנחנו נעשה ונפעל ככל שניתן עם משרדי הממשלה ועם ידידי העמותה להבטיח את המשך קיומה ושיקומה של המכינה כמכינה משגשגת ומובילה".

בדיון עצמו מונה מפכ"ל המשטרה לשעבר, רנ"צ שלמה אהרונישקי, כיועץ חיצוני לתחום בטיחות ואבטחת טיולים במכינות. צעד זה נעשה בצמוד להכרזת משרד החינוך על הקמת ועדה בין-משרדית להסדרת טיולי המכינות, ומטרתו להסדיר את נוהלי הבטיחות באופן מיידי ועד להצגת מסקנות הוועדה. הצעד הזה לא יחזיר את הנערים שנספו, אך נותר לקוות שימנע את המוות המיותר הבא.