בימים שבהם מדובר בנכבדות בחוקי יסוד ופסקאות התגברות (ביבי ונפתלי, תסגרו ביניכם את הצ'ילבה ותתקדמו כבר) וסוגיות מהותיות עולות על הפרק, ראוי שלא נחמיץ את ההזדמנות להציף סוגיה מהותית שמשום מה נותרת נחבאת אל הכלים - זכות ההברזה.
זכות זו היא נגזרת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ודומני שאף התומכים בהענקת סמכות בלעדית לרשות המחוקקת יסכימו שבכל הנוגע לזכות ההברזה, על היושבים על כס המשפט להקפיד על קוצו של יו"ד.
מכיוון שלצערי לעולם לא אהיה שלמה פיוטרקובסקי, אפסיק עם הניסיון להישמע מלומד ואדבר ישר ולעניין. מטורף מה שנהיה עם הלאו החמור של "בל תבריז". נכון, לא נעים שחבר קובע איתך ואז נעלם, אבל לא מתים מקצת לא נעים. מלנסות לרצות כל היום את כל העולם גם לא מתים, אבל אילו מין חיים אלה. אם חבר נתן לך את מילתו שישתתף איתך ברכישת עסק וברח ברגע האחרון, יש כאן הפרת הבטחה. אבל אם בסך הכול קבעתם לשבת והוא ביטל, אפשר להירגע. אז קבעתם לשבת ובסוף הוא לא היה בעניין. שוין. ההיסטריה שפורצת בכל פעם שמישהו מבריז מוגזמת באופן קיצוני. לי זאת נראית הנחה כל כך פשוטה, אבל לטובת המתקשים אנסה גם להסביר אותה.
ראשית, את הגנאי שמוטח במבריז, "אתה אין לך מילה אתה", ראוי לשמור למקרים קצת יותר קיצוניים. מילה, כמו הבטחה, כמו תקיעת כף, כמו שבועה, היא הצהרה משמעותית שיש לה השלכות. האמירה "הערב נשב על בירה" איננה הצהרה משמעותית. בסך הכול ענייני לו"ז טכניים שאין צורך להפוך אותם למה שהם לא.
אבל זו רק מעט פרופורציה כהקדמה לכל הדיון. הסיבה המרכזית היא שאין כאן בכלל פשע. משל למה הדבר דומה? לבחור, או בחורה, שקיבלו רגליים קרות ימים ספורים לפני החופה וברחו כל עוד נפשם בם. אומרים עליהם שהם הפכפכים, וזה נכון. שהם מתוסבכים, ואולי גם זה נכון. אבל איש לא אומר שהחתן (או הכלה, הכול צריך להיות שוויוני היום) הפרו את הבטחתם. לכאורה הם סיכמו להינשא ולא מילאו אחרי ההסכם, אבל ברור לכל בר דעת שגם המוברז או המוברזת לא יחפצו שהצד השני יינשא להם רק מכיוון שהוא כבר הבטיח.
פגישה היא לא בדיוק חתונה, אבל עדיין מדובר בישיבה משותפת של שתי נשמות שנועדה לצורך שיח נפשי וחיבור רגשי. הפגישה המשותפת תעלה לכדי התוועדות (והרי אחרת אין בה טעם), רק אם יקוים התנאי הבסיסי ששני הצדדים יבואו אליה פתוחים ומוכנים לתת ולקבל. אם על אחד הצדדים עבר יום ארוך והוא לא מעוניין לראות אף אחד מלבד התקרה כשהוא בוהה בה מהמיטה, זו תהיה ישיבה של שני בני אדם זה לצד זה, אבל פגישה לא תהיה כאן. העובדה שהם סיכמו ביניהם לשבת, ואף סגרו על מקום ושעה, לא רלוונטית. אם הבנאדם לא בעניין הוא לא בעניין, שחררו ותקבעו בהזדמנות אחרת.
סוגיית ההברזה התעצמה ביתר שאת בעידן האחרון. עלינו עוד לעסוק בכך בהרחבה, אבל בקיצור נמרץ נאמר שעם פרוץ הרשתות החברתיות לחיינו, המעגלים של חברינו ומכרינו התרחבו עוד ועוד. בעבר אדם קיים קשר עם כמה אנשים, ואחת לתקופה הוא קבע עם אחד מהם לשבת, ובדרך כלל עמד בכך. אבל בימינו אנו למעגל הצטרפו חברי קבוצות וואטספ וחברי פייסבוק וחברי טוויטר וחברי אינסטגרם, וכל היום אלה מתקשרים עם אלה וקובעים לשבת ומבריזים, והזעם גדול, וחבל. כללי הנימוס בעידן שלנו צריכים להתעדכן, או לפחות צריך להוסיף להם איזו פסקת התגברות או משהו.
לתגובות: mmgruzman@gmail.com