גבורה בקרב ועולם ערכים

שני קיבוצניקים חילונים שמתקרבים בצעדי ענק לגיל 70, מוצאים את עצמם בשיעור גמרא סוער בישיבת עלי.

לא מדובר בריגול של ארגון חילוני רדיקלי אחרי פליטת פה חדשה של רבני עלי, אלא חלק מעבודת המחקר שביצעו אילן כפיר ודני דור בתהליך כתיבת ספרם החדש, 'כיפה סרוגה ונשק בהצלב'.

"הלכנו לעלי לבקר, וישבנו בשיעור של הרב נתנאל אלישיב", מספר אילן כפיר על החוויה המיוחדת. "תאר לעצמך שאני, יליד כפר ורבורג, יושב בכיתה ללימוד גמרא. אבל אומר את האמת – זה היה מרתק. אם הוא היה מורה שלי בשנות התיכון או באוניברסיטה, הוא היה אחד הטובים שבהם". אבל עם כל הכבוד למחמאות על שיעור הגמרא, כפיר ודור לא באו רק כדי להרחיב את השכלתם התורנית. "כל 18 הדמויות שעליהן כתבנו, הלכו למוסדות תורניים אחרי התיכון, כי לטענתם הם היו זקוקים להתחזק באמונה ובביטחון בצדקת הדרך. אלה בחורים שמלאים באמונה ואידיאלים, אבל בעיניהם זה לא היה מספיק. רובם הלכו למכינה בעלי, שהיא סמל כי הייתה הראשונה, וגם היום היא בולטת", הוא מסביר את פשר הביקור.

הספר 'כיפה סרוגה ונשק בהצלב' מתחקה אחר דמויותיהם של 18 בני הציונות הדתית שנפלו במלחמות ישראל בעשרים השנים האחרונות. אילן כפיר ודני דור, מחברי הספר, הם ביוגרפים צבאיים עטורי ניסיון, שהשתתפו בעצמם במלחמות ישראל. "כשבחרנו בנושא הזה, אחרי שקילה וחשיבה, חשבנו שאם נבחר רק 18 דמויות, ודאי שיהיו כאלה שיפגעו מכך", משחזר כפיר את תהליך בחירת הדמויות לספר. "קבענו עיקרון שאנחנו נכתוב רק על נופלים, כי אם נכתוב גם על החיים לא יספיק לנו ספר אחד. היום, כשהנוער הזה כל כך דומיננטי ומשפיע בצבא, תהיה בעיה לבחור מתוכו רק כמה דמויות. הלכנו אחורה עשרים שנה, לתקופה שבה מתחיל השינוי והמעבר מישיבות הסדר לשירות מלא וחתימה על קבע. לא שלא היו דמויות מרשימות קודם לכן, אבל זה לא היה בולט".

עקרון נוסף שהנחה את כפיר ודור בבחירת הדמויות, הוא המטען הערכי שעומד מאחוריהן, מלבד הגבורה בשדה הקרב. "החלטנו ללכת על עיקרון נוסף, לא די שהדמות תאופיין בגבורה בקרב, אלא כזאת שגם הותירה אחריה ערכים. זה יכול להיות מישהו שכתב, תרם לקהילה, או מצויינות ברמה שמותירה חותם. בנג'י הילמן, לדוגמה, היה עולה חדש בעצמו, אבל בכל שבת שהיה יוצא הביתה היה מביא איתו כמה חברים מהצבא שהם חיילים בודדים. בניה שראל היה נוסע לבתי חולים ומנפח בלונים לילדים, משמח אותם. גדי עזרא הקים סניף לעולים חדשים בבת ים שם התגורר".

"ניסינו לגוון, שזה לא יהיה רק קצינים", מוסיף דור את הזווית שלו, "אלא גם חיילים פשוטים, חובש או סמל. יש תופעה מעניינת, שכל האנשים שעליהם כתבנו הם חי"רניקים, גולני צנחנים וגבעתי, למעט בניה ריין שהוא שריונר. שאלנו את עצמנו מה הסיבה לכך, והגענו למסקנה שבגלל שהמנהיגות ביחידות חי"ר היא יותר בולטת. יש מאחוריך יותר חיילים מאשר בשריון, וההובלה יותר משמעותית. לכן הלוחמים הלאה נמשכו יותר לחיל הרגלים, כי היכולת להוביל ולהשפיע באה שם יותר לידי ביטוי. ובאמת, גם כששאלו את בניה ריין למה הלך לשריון ולא לחי"ר, הוא ענה 'כי גם שם צריכים אנשים טובים'".

לא קשורים להדתה

דור וכפיר צללו לתוך עולם שלא היה מוכר להם, ובכל מהלך הריאיון הם מזכירים את הסקרנות שליוותה את כל התהליך, כמו גם המפגש עם מושגים שונים ואורח חיים אחר. נקודה שהפתיעה, ואף ריגשה מאוד, את כפיר, היא החוט שמקשר את מעגלי החיים והמוות של כל הדמויות. מה שמכנים אצלנו חוק הדתיים השלובים.

"בגולני, למשל, התוודענו לסיפור המדהים שקשר חמישה גיבורים שונים מהספר שלנו זה בזה", מספר אילן כפיר. "שמואל וייס היה בן למשפחת עולים מארצות הברית, ציונים נלהבים במיוחד, שהשתכנו בקרית ארבע. אחיו הגדול שירת בגולני, ושמואל הלך בעקבותיו לשירות בחטיבה. לפני שהתגייס אמר לו אחיו הגדול, שהוא מקווה בשבילו שגדי עזרא יהיה סמל שלו, כי הוא לא מתעמר בחיילים ויש לו לב טוב".

וייס אכן שובץ למחלקה של עזרא, ובמהלך שירותו גם נשלח לקורס חובשים. הוא אומנם קצת התאכזב, מפני שרצה מאוד ללכת לקצונה, אבל המוטיבציה שלו לא ירדה. לאחר הפיגוע הנורא במלון פארק החליט אריאל שרון על מבצע חומת מגן, מה ששלח את עזרא ווייס יחד לסמטאות העקובות מדם של ג'נין. לאחר פציעת מפקד הפלוגה שלהם, שובץ במקומו מ"פ חדש, שהגיע לא מכבר מהשייטת – אביהוא יעקב שמו. באחד מימי המבצע, באחת הסמטאות, נורה גדי עזרא ונפטר מפצעיו. מי שנכנס לחלץ אותו תחת אש כבדה, כשהוא חצי ממנו בגודל, זהו אביהוא יעקב.

"הוריו של וייס שמעו על נפילתו של גדי עזרא, שהם מכירים אותו כסמל המחלקה של שמואל", ממשיך כפיר בסיפור, שמקולו ניכר כי התרגשותו ממנו לא פגה. "הם נסעו להלוויה בתקווה למצוא שם את שמואל, אך הוא לא הגיע להלוויה. שבועיים מאוחר יותר, שוב בסמטה ארורה, שמואל נכנס לחלץ חבר שנפגע, באומץ לב נדיר. שמואל חוטף כדור ונפטר מפצעיו גם הוא".

לשמואל היו שני חברים טובים – עמיחי מרחביה ויוני נתנאל. שניהם ישבו לכתוב בעקבות נפילת חברם. מרחביה חיבר ספר על ג'נין הקדומה אותו הקדיש לעילוי נשמתו של וייס, ונתנאל חיבר שיר על החובש שזינק לתופת כדי להציל חבר. מרחביה התגייס לגולני בעקבות וייס, והשלים קורס קצינים. במלחמת לבנון הוא היה מפקד מחלקה בגדוד 51 שבו רועי קליין היה הסמג"ד. שניהם נפלו בקרב בינת ג'בייל, הקרב הקשה ביותר באותה מלחמה. שנים מאוחר יותר, במבצע עופרת יצוקה, יוני נתנאל נהרג מאש כוחותינו - כוח שריון שירה לעבר בית שאליו נכנסו. אביהוא יעקב, מפקד הפלוגה של וייס, מצא את מותו במרדף אחר המחבל ממלון פארק, אותו פיגוע שהצית את המבצע כולו. הוא נכנס למעבדת נפץ יחד עם אלירז פרץ, ובמהלך חילופי היריות הוא נופל ומת. "יש כאן מעגלים-מעגלים שנסגרים כל הזמן, זה דבר פשוט מדהים", מסכם כפיר בהתרגשות.

לאחרונה מתחזקים הדיבורים על הדתה בצבא, והחשש מהשתלטות של מפקדים דתיים גובר. חשתם בדמויות האלה, בהן עסקתם ושחלקן הגדול ממכינת עלי, שאיפות כאלה?

"האנשים שכתבנו עליהם הם בכלל לא שייכים להדרת נשים והדתה", טוען בנחרצות דני דור. "הרעש שעשו סביב הנושא הזה, אם הם היו חיים היום היה חולף לידם בלי שהיו מרגישים. הם חיו במציאות שלא קשורה להדתה הזאת, לא ראינו אצלם את הדברים האלה. החינוך שהם קיבלו בבית, הדרך שבה הם עוצבו, היא שונה לגמרי מהדברים ששמענו בזמן האחרון מפי הרב לוינשטיין וסדן, שאי אפשר לקחת מהם את החלק שלהם בהקמת המכינות הקדם צבאיות".

"דיברנו גם עם חברים של הנופלים, שרבים מהם היו חילונים", ממשיך כפיר את המגמה. "שאלנו אותם, האם הרגשתם שאי פעם ניסו להשפיע עליכם. הם ענו שלא. היו ויכוחים אידאולוגיים, אבל מעולם לא ניסו להשפיע לשנות את תפיסת העולם. החשש הגדול היום שיש מהדתה, שיבואו וינסו להשפיע ויסחפו, אין לזה זכר, לא נתקלנו בזה. לא עשינו מחקר אקדמי אם התופעה קיימת או לא, אבל בדמויות האלה לא נתקלנו בכך שהם ראו את השירות הצבאי כהזדמנות להשפיע על אמונתם של חבריהם החילונים".

לצד שבחים גדולים ותגובות חמות, ספרם של דור וכפיר ספג גם ביקורות קשות משמאל. היו שטענו נגד ההעצמה של הציונות הדתית, ובמיוחד לאור החיכוכים האחרונים בתוך הצבא על נושאי דת. מחברי הספר עצמם, מסרבים להתרגש. "אחד הפרופסורים התבטא שאנחנו פורצים את הדרך בפני דור נוער הגבעות הבא. אז אני אומר לך, שאם רועי קליין, הדר גולדין, בניה שראל ואחרים הם נוער הגבעות, אז לו יהי חלקי עמהם", דוחה כפיר את הטענות על הסף. "יש גיבורים ואנשי מופת עם כיפה ובלי כיפה, זה לא קשור בכלל", ממשיך אותו דור. "אף אחד לא טען למה מעלים על נס את יוני נתניהו ולא אחרים. האנשים האלה הגיעו למה שהגיעו בזכות עצמם לא בזכות הכיפות הסרוגות שלראשם. המכנה המשותף שלהם הוא הכיפה, אבל לא רק. יש גיבורים מכל הסוגים, אנחנו לצורך המסע שלנו התמקדנו בכיוון הזה, החלטנו לכתוב על אנשים האלה".