עדי ארבל
עדי ארבלצילום: הלל מאיר, סוכנות תצפית

חידה: מה משותף לשר החינוך נפתלי בנט, שרת המשפטים איילת שקד ובצלאל סמוטריץ'?

נכון. מדובר בשלושת הפוליטיקאים הבולטים שמובילים את קידום פסקת ההתגברות. אבל יש עוד משהו משותף לשלושתם. שלושתם הגיעו לפוליטיקה לאחר שצברו קילומטרז' משמעותי בחברה האזרחית הלאומית. בנט היה מנכ"ל מועצת יש"ע, שקד הקימה את תנועת הרשת 'ישראל שלי', וסמוטריץ' היה ממייסדי תנועת 'רגבים'.

מקרי? כנראה שלא. עד לפני כמה שבועות, מעטים האנשים שידעו מהי פסקת ההתגברות ומה הצורך הדחוף בה. אלא שבארגוני החברה האזרחית הלאומיים הנושא נדון כבר במשך שנים ארוכות, אפילו לפני תקופתם של האקטיביסטים בנט, שקד וסמוטריץ', וכן לפני שנהגה כפתרון הנדרש למצוקתם של תושבי דרום תל אביב.

הארגונים הלא ממשלתיים יודעים לעבוד יפה עם נבחרי הציבור. אלא שדווקא ההצלחות בעבודה המשותפת עם הפוליטיקאים, הן אלו שיוצרות את התסכול ותחושת חוסר האונים של הכנסת והממשלה אל מול הצעדים הדורסניים של בג"ץ, שמונע פעם אחר פעם את יישומה של מדיניות לאומית בהתאם לרצון רוב הציבור בישראל. לכן, דווקא ארגוני המגזר השלישי (והאקטיביסטים שבינתיים גדלו ונהיו לפוליטיקאים מצליחים) יודעים כבר מזמן לזהות את הצורך בפסקת ההתגברות ככלי להחזרת האיזון בין הרשויות.

לא במקרה אפשר היה לראות בתקופה האחרונה כיצד ארגונים רבים התייצבו בחזית המאבק לקידום פסקת ההתגברות. להלן רשימה חלקית להמחשה: אם תרצו, האגודה לזכות הציבור לדעת, החזית לשחרור דרום תל אביב, המרכז למדיניות הגירה ישראלית, הפורום המשפטי למען ישראל, התנועה למשילות ודמוקרטיה, ישראל שלי, מטה מאבק תושבי דרום תל אביב, מידה, פורום קהלת, רגבים, תנועת ריבונות ועוד.

הארגונים הללו הפיקו סרטוני רשת, פרסמו מודעות בעיתונים, יצרו ממים ויראליים, הפיצו סטיקרים בקמפוסים, כתבו מאמרי דעה והתראיינו תחת כל עץ רענן. לא מדובר בדבר של מה בכך. ראשית, משום שמעטים הם המקרים שבהם ניתן לזהות קשת כה רחבה של ארגונים שפועלים יחד לקידום מטרה משותפת. שנית, משום שרוב הארגונים הללו הוקמו בשנים האחרונות. הוותיק שבהם, הפורום המשפטי למען ישראל, הוקם ב‑2004.

מה שהביא לפריחתה של חברה אזרחית לאומית תוססת הוא תוכנית ההתנתקות, שהיוותה את שיאו של השבר הרעיוני-פוליטי כשראש ממשלה ימני בוחר ליישם את מדיניות השמאל. הציבור הימני, שסמך על הרוב הפוליטי, הפנים שהמגרש הפוליטי לא מתחיל בכנסת ונגמר בממשלה, אלא מבוסס על ארגוני חברה אזרחית מלאי מרץ ואנרגיה, אשר בכוחות משותפים מסייעים לפוליטיקאים ליצוק תוכן לסדר היום שנבחרו לקדם. התבגרותו של מחנה הימין היא זו שמאפשרת לנו לחזות בקידומה של פסקת ההתגברות בדרך להחזרת האיזון הנדרש בין רשויות השלטון.

הכותב הוא מנהל הקרן לחברה האזרחית