פרשה פתוחה

משפחתו של עם ישראל והציבור הרחב קיבלו השבוע את אלאור אזריה בחיבוק לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר.

אסף משניות , כ"ה באייר תשע"ח

פרשה פתוחה               -ערוץ 7
"לאורך כל הדרך ראינו את התמיכה הציבורית הרחבה". קבלת הפנים לאזריה לאחר השחרור
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

"היום זה יום שמח, אחרי 26 חודשים של סבל שאני לא מאחל גם לשונאים שלי". במילים אלה פתח צ'רלי אזריה, אביו של אלאור אזריה, את מסיבת העיתונאים המאולתרת שנערכה בחניית ביתם ברמלה, שעות ספורות לאחר שאלאור שוחרר מכלאו בתום ריצוי תשעה חודשי מאסר בעקבות הרשעתו בהריגת מחבל בחברון.

בין כל התודות שמסרה המשפחה במהלך ההצהרה לאחר שחרורו של אלאור, בלטה במיוחד הכרת התודה לעיריית רמלה ולעומד בראשה, מיכאל וידל. במשך כל התקופה תמכה העירייה ללא עוררין במשפחה, וביום שני הגיעו עובדי העירייה לתלות שלטי ברכה לרגל השחרור.

"זה סיפור שטלטל את המדינה", אומר ראש עיריית רמלה, מיכאל וידל, ל'בשבע'. "אלאור הוא חייל שנלחם על האמת שלו, קיבל את העונש שלו בשתי ערכאות ושילם את חובו לחברה. עכשיו אנחנו מאושרים מזה שסוף סוף הוא חוזר הביתה".

ליוויתם מקרוב את המשפחה, אתה יכול לתאר את התקופה הזאת?

"אלה היו חודשים לא פשוטים. היה הרבה מאוד עצב. האמא הייתה חולה ורזה, ואת האבא כולם שמעו וכולם יודעים על התקף הלב שעבר. זה היה שבר גדול למשפחה ולחברים, שלקחו את זה מאוד קשה. הם האמינו, כמו כולנו, שנעשה עוול גדול לאלאור. השבוע סוף סוף הסיוט הזה נגמר".

במה התבטאה התמיכה של העירייה במשפחה?

"קודם כול בחיבוק, בלהיות האוזן הקשבת שכל כך צריך במצבים כאלה. היינו איתם בקשר כל הזמן, ובכל מה שיכולנו לעזור עזרנו להם".

ועכשיו איך אפשר לעזור לאלאור ולמשפחה?

"אני חושב שמה שהכי חשוב כרגע זה לתת למשפחה שקט. אלאור הוא רק ילד. הוא צריך לנוח ולבנות את החיים שלו בשקט, הרחק מעיני המצלמות והתקשורת".

"סטירת לחי לערכים"

כזכור, במהלך חג הפורים תשע"ו הגיעו שני מחבלים לעמדת צה"ל ליד תל רומיידה, תקפו את החיילים בעמדה ואחד החיילים נפצע. הפצוע ומפקדו ירו במחבלים וחיסלו אחד מהם. השני, עבד אל-פתאח יוסרי א-שריף, נפצע קשה. 11 דקות מאוחר יותר, אלאור אזריה, חובש שהגיע עם כוחות הסיוע לזירה, ירה בראשו של המחבל והרג אותו. במשפטו טען ששמע את החיילים בזירה צועקים שהמחבל עוטה עליו חגורת נפץ, ולכן ביצע ירי לעברו.

סרטון של ארגון 'בצלם', שתיעד את האירוע, החל את מחול השדים בפרשה. בעקבות פרסומו החלו בצמרת צה"ל ובממשלה לתקוף את אזריה. "זה לא צה"ל, אלו לא ערכי צה"ל וזו לא תרבות צה"ל", אמר הרמטכ"ל גדי איזנקוט עוד באותו יום, בטרם הושלם התחקיר הצבאי. "ברגע שראינו את כל הצמרת יוצאת נגדו, בלי שקיבל טיפה קרדיט על היותו לוחם בתוך אירוע ביטחוני חמור ביותר, הבנו שהוא לא הולך לקבל שום סיכוי הוגן להגן על עצמו", משחזר השבוע שרון גל, מי שהיה מראשי מטה המאבק לזיכויו של אזריה.

"פתחתי את הטלוויזיה וראיתי חייל מובל באזיקים למעצר. לא יכולתי לעכל את הדבר הזה. הרגשתי כאילו נותנים סטירת לחי לכל הערכים שנחקקו בדם", אומר רן כרמי בוזגלו, מי שניהל את המאבק למען אזריה לאורך 26 החודשים האחרונים. "הדבר הראשון שעשיתי זה לקחת מדים מהמילואים שלי, לצבוע אותם באדום כמו דם ולכתוב בשלט גדול 'שכחו אותי בשטח'. ככה עליתי לבית ראש הממשלה. מאז אני מלווה את המאבק מקרוב לאורך כל הדרך".

לאורך כל הפרשה נראה היה שעושים בצה"ל מאמץ מיוחד כדי להרשיע את אזריה. החל מדברי הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה, שגם חזר בו בהמשך, דרך הניסיון להאשים את אזריה ברצח, וכלה בשכירת פרקליט אזרחי מיוחד כדי שינהל את התביעה מטעם הצבא, זאת למרות שיש לצבא תובעים מוצלחים במיוחד בשירות קבע. כל זאת יצר תחושה ציבורית שצה"ל משתמש באזריה כשעיר לעזאזל. "המפקדים של אלאור נטשו אותו בשטח, הצבא הפקיר אותו ומערכת המשפט הצבאית ביצעה בו וידוא הריגה. בעיניי, מה שנעשה לאלאור זה המחדל החמור ביותר בתולדות המדינה", אומר כרמי בוזגלו.

יש מי שמנסים להנמיך את הלהבות, לפחות בכל הקשור לחלקו של הצבא בנושא. "הייתי נזהר מאוד מלהאשים את הצבא", אומר גל, "הייתה כאן בעיה מערכתית, אבל הצבא שאנחנו מכירים אותו, על לוחמיו ומפקדיו, לא הפקיר את אלאור. הבעיה היא מערכת המשפט הצבאית. זה גוף שמאוד מושפע מכל רחשי הרקע שבאים מבחוץ, בטח אחרי ששר הביטחון יעלון ואחרים סימנו להם את הכיוון. מעבר לזה, מדובר במערכת שעובדת בשנים האחרונות בצמוד עם ארגוני שמאל קיצוניים. הם עובדים ביחד ומחליפים דעות. זה משהו שראיתי עוד לפני הפרשה הזאת, וכשהייתי חבר כנסת ניסיתי לפנות לבוגי שיטפל בזה, אבל הוא העדיף להתעלם. זאת הבעיה, התנהלותה של מערכת המשפט הצבאית. אני לא חושב שהיא מייצגת את הצבא או את האתוס הצבאי הסטנדרטי והמוכר".

העמדתו של אזריה לדין לוותה במחאות גדולות, גם של החיילים עצמם. פסק הדין האשים אותו בהריגה ודחה למעשה את כל טענות ההגנה שלו. בקשתו לחנינה שנדחתה ולאחר מכן הסירוב לנכות מעונשו חצי ולהסתפק בשליש, הם רק חלק מתוך המסע רצוף האכזבות שעברה המשפחה.

"אלאור הוא הלב הפועם של הבית", אומר גל. "הוא זה שחיזק אותם לאורך כל התקופה הזאת, החל מהמעצר ועד ליום שלישי האחרון ב‑6:45 בבוקר. עכשיו יש שם הקלה גדולה, אבל יש גם הרבה כעס על מה שקרה ובעיקר על איך שכל זה קרה".

הכעס בהחלט נמצא באוויר, אבל המשפחה העדיפה שלא להתבטא ביום שבו אזריה שוחרר. "יהיה זמן לומר את כל מה שאנחנו חושבים. אבל כרגע אנחנו רוצים להתרכז בשמחה", אמר אזריה האב באותה מסיבת עיתונאים ספונטנית.

"אנחנו ברחובות, הציבור בלייקים"

כרמי בוזגלו מסביר כי "אין לנו כעס על הצבא ולא באנו להילחם נגדו. אנחנו באנו לחזק את הצבא. מה שכן, יש כעס על זה שמנסים להנחיל לצבא ערכים מזויפים. המאבק שלנו לא היה רק לשחרר את אלאור, אלא גם לומר בקול ברור שלא ניתן להקריב את חיילינו על המזבח של אותם ערכים פיקטיביים. זה היה המסר שלנו וכולם הניפו אותו בגאון".

כמה הרגשתם את התמיכה הציבורית לאורך המאבק?

"לאורך כל הדרך. היה לנו 'דיל' עם הציבור - אנחנו נהיה ברחובות, אבל שהציבור יביע את התמיכה ברשתות החברתיות, והציבור עמד בזה בצורה מרשימה. הסרטונים שלנו זכו למיליוני לייקים ומאות אלפי שיתופים. ראינו את האהבה של הציבור לאלאור".

"לאורך כל הדרך ראינו את התמיכה הציבורית הרחבה", מוסיף גל, "זה היה מאוד יציב, מאוד אותנטי ומאוד ברור. היה לי ברור שהציבור בהמוניו תומך באלאור. הלב של הציבור הרחב נמצא במקום הנכון. אי אפשר שלא להזדהות עם לוחם מצטיין שירה במחבל ולאמץ את הנרטיב של האויב. אז נכון שהיה מיעוט שהיה נגד אלאור מהרגע הראשון, אבל העם היה עם אלאור והמשפחה כל הזמן".

הייתה הרגשה שהפרשה היא מעבר לסיפור פרטי של אלאור, אלא סיפור לאומי?

"בוודאי. אני מזכיר לך את ההיקף של הכותרות והשיח שהאירוע יצר".

אחד הקשיים המרכזיים שהעסיקו את המטה לאורך כל התקופה היה מסע הדה-לגיטימציה שנעשה לאזריה ומשפחתו. "התקשורת הממוסדת עשתה דמוניזציה למשפחה", משחזר כרמי בוזגלו. "בהתחלה הציגו אותם כמי שגידלו רוצח, אוהד 'לה-פמיליה' מטורף. אנחנו עבדנו קשה כדי שהציבור יכיר את אלאור ואת המשפחה עצמה. שיראו שמדובר בילד בדיוק כמו הילדים שלהם. ילד חייכני עם דגל של בית"ר תלוי בחדר, שצריך לזכור שאין שום דבר רע בדגל של בית"ר. סיפרנו את הסיפור שלו, של בחור שנלחם לשרת בקרבי למרות מגבלות רפואיות מסובכות. הצלחנו לעשות זאת דרך הרשתות החברתיות".

איזה שינוי צריך להתרחש בעקבות פרשת אזריה והמאבק הציבורי סביבו?

גל: "השינוי שצריך להתבצע הוא שלא ייתכן שלוחם בצה"ל שנקרא לסיטואציה מבצעית חריגה יעמוד בכלל לדין פלילי. זה לא שמדובר כאן על חייל שאיבד את דעתו, נכנס לבית והחל לטווח בילדים תמימים. מדובר כאן במחבל שתקף את הכוחות. דבר כזה צריך להיסגר בדין משמעתי בתוך הצבא".

"יש כבר הרגשה של שינוי בנושא", מחזק כרמי בוזגלו, "היום ברור לכולם שלא יהיה מקרה אלאור 2. לפני כחודשיים הייתה תקרית ביריחו כשגדוד לביא ירה במחבל שהסתער עליהם. הפצ"ר, כחלק ממגמה כוללת, ניסה להעמיד את החייל לדין, ואנחנו לא נתנו לזה לקרות. בסוף הצבא התעשת והבין שאסור לחזור על ביטויים כמו 'חייל שסרח'. כיום נותנים יותר גיבוי לחיילים".