ממאה לאפס בעשר שניות

חודש אחרי שאנשיו סיפרו שבכוונתו לחוקק פסקת התגברות שתשלול כליל מבג"ץ את הסמכות לפסול חוקים, נתניהו מוכיח שהוא לא מעוניין בה.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ה באייר תשע"ח

ממאה לאפס בעשר שניות-ערוץ 7
ניסיון לקושש עוד כמה קולות מבנט. נתניהו
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1

מי שעוקב אחרי התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בסוגיית חוק ההסדרה, לא יודע אם לצחוק או לבכות.

רק לפני פחות מחודש סיפרו אנשיו של נתניהו שהוא מתכוון להביא לחקיקה את "המודל הבריטי", לפיו לבית המשפט אין כל סמכות לפסול את חוקי הכנסת. נתניהו ויד ימינו בהקשר זה, השר יריב לוין, עקצו בישיבה שהתקיימה בנושא את אנשי הבית היהודי, ושאלו מדוע הם מוכנים להסתפק רק במודל הקנדי המאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שבית המשפט פסל, ולא מתעקשים על המודל הרחב. באותה ישיבה טען לוין כי פסקת התגברות, אפילו אם תחוקק במודל של התגברות ברוב רגיל, היא רעה, מכיוון שהיא מאשרת בדיעבד את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים, סמכות שכיום איננה מעוגנת בשום דבר. לוין גם לא התעצל, עשה שיעורי בית והעלה מהאוב הצעת חוק ממש ברוח זו שהוגשה בכנסת ה‑18, ואחד החתומים עליה, לא תאמינו, היה מי שהיום הוא מרכז האופוזיציה, יואל חסון. לרגע נדמה היה כאילו נתניהו עוקף את בנט מימין, נעמד בחזית המאבק באימפריאליזם השיפוטי, והנה הנה עוד רגע קט והמהפכה החוקתית הופכת להיסטוריה.

פחות מחודש אחר כך, על המודל הבריטי כבר אף אחד בליכוד לא מדבר. אפילו כדי לאשר בוועדת השרים את פסקת התגברות במודל הקנדי, ברוב של 61 חברי כנסת, צריך היה לאנוס בתחילת השבוע את ראש הממשלה. התירוץ הנוכחי של נתניהו הוא כמובן הצורך להגיע להסכמות רחבות בתוך הקואליציה, כלומר עם יו"ר כולנו משה כחלון. אולם בדרך לשם נתניהו מוכן לוותר למעשה על הכול. הפשרה הנוכחית שעליה מדברים בסביבתו של נתניהו היא התגברות ברוב של 63 חברי כנסת, ופסילת חוקים של בית המשפט העליון רק בהרכב שבו יושבים לפחות תשעה שופטים. פסקה כזו היא הרעה שבכל העולמות. היא גם מעגנת באופן רשמי את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים, ומעקרת מתוכן את הטענה שבית המשפט נעדר סמכות שכזו, וגם הופכת את האפשרות להתגבר בחקיקה על ביטול חוקים לאפשרות שהיא בשיטה הקואליציונית שלנו כמעט תיאורטית. התגברות על הנייר.

במקביל, עוד לפני שיוזמת פסקת ההתגברות קרסה באופן רשמי, ראש הממשלה עסוק, כמעט באובססיביות, ביום שאחרי קריסתה. נדמה שנתניהו בכלל לא רוצה את פסקת ההתגברות, הוא לא מעוניין בה. הוא רוצה רק דבר אחד: שהאשם בקריסת המהלך ייתלה בצווארה של סיעת הבית היהודי ובו לא ידבק כל רבב. אחרת אין שום דרך אחרת להסביר את התבטאויותיו של ראש הממשלה השבוע. מה דחוף לראש הממשלה כעת, כאשר לפחות לכאורה הוא בעיצומם של ניסיונות להגיע לפשרה בסוגיה, להאשים כבר את הבית היהודי בקריסת המהלך? מדוע לא לחכות לפחות עוד שבועיים-שלושה?

כל הנתונים הללו ביחד מעלים את החשד הסביר שבשביל נתניהו (בניגוד, אגב, לכמה ממקורביו) כל סיפור פסקת ההתגברות, במודל הבריטי, במודל הקנדי או בכל מודל אחר, הוא בסך הכול ספין. ניסיון לקושש עוד כמה קולות לקראת הבחירות לכנסת ה‑21. בדרך לבחירות, שתתקיימנה סביר להניח בשנה הקרובה, נתניהו עסוק בלהוכיח שהוא יותר שונא ערבים מליברמן ויותר נלחם במערכת המשפט מבנט. זה כל הסיפור וכל היתר מילים ריקות.

2

סמכות שנויה במחלוקת

מביך. אין דרך אחרת להגדיר את הנאום שנשאה השבוע נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא בירושלים. הנשיאה ניצלה את הנאום למה שבעיניה הוא מן הסתם קרב חייה - הקרב נגד פסקת ההתגברות. אך בסערת הקרב היא שכחה כנראה שהציבור המאזין איננו מטומטם. במשך כל הנאום עסקה חיות בניסיון להסביר עד כמה פסקת ההתגברות הרסנית, עד כמה היא תרוקן את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מכל תוכן, ועד כמה היא תפגע פגיעה אנושה בהגנה ה"חוקתית" על זכויות אדם ו"במפעל החוקתי כולו", כהגדרתה.

הטענות הללו יוצאות מנקודת הנחה שלמאזינים אין שמץ של מושג בתחום. כי מי שיש לו שמץ של מושג, יודע שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו יש הרבה יותר מאשר סמכות לבית המשפט העליון לפסול חקיקה ראשית של הכנסת. למעשה, הסמכות לפסול חקיקה ראשית של הכנסת בכלל שנויה במחלוקת. בין שופטי בית המשפט העליון עצמם הייתה בשעתו מחלוקת בשאלה האם חוק היסוד אכן כולל הסמכה שכזו. לעומת זאת, ברור שהחוק מכתיב רוח פרשנית מסוימת לחקיקה שהייתה קיימת לפניו, ובמיוחד לחקיקה שמאוחרת לו. החוק גם מונע פגיעה בזכויות שלא מכוח חקיקה ראשית, ועוד ועוד. כל זה כמובן בלי להזכיר שפסקת ההתגברות בנוסח שכרגע עומד על הפרק, כלל לא מונעת מבית המשפט העליון לפסול חוקים. היא רק מאפשרת לכנסת לחוקק אותם מחדש. המחשבה שכל חוק שייפסל יחוקק מחדש, היא מחשבה אידיוטית. הנה, אפילו חוק מס דירה שלישית שנפסל בעילה טכנית ובג"ץ בעצמו איפשר לחוקק אותו מחדש בהליך קצר מאוד, לא חוקק מחדש עד היום.

המשפט ההזוי ביותר בנאום מגיע לקראת סופו. "הסדרת מערכת היחסים בין שלוש הרשויות היא סוגיה מורכבת והרת גורל, ויש על כן להתייחס אליה בכובד הראש הראוי ולקיים לגביה דיאלוג ענייני ואחראי במטרה לבנות ולא להרוס", אמרה חיות. וכאן הבן שואל: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בנוסחו הקיים נחקק בהליך מהיר למדי, ברוב מקרי מאוד של ח"כים ולאחר דיון ציבורי אפסי עד בלתי קיים. לעומת זאת, פסקת ההתגברות, אם תחוקק, תחוקק ברוב גדול בהרבה, בהצבעה שישתתפו בה כמעט כל חברי הכנסת, ואחרי דיון ציבורי ער ונוקב של חודשים רבים, מעל כל במה אפשרית ותחת כל עץ רענן. אז איזו חקיקה משתיהן היא יותר עניינית ויותר אחראית?

3

הפוטש כבר בדרך

בנאום שנשא בשנת 2003, הגדיר נשיא המדינה דהיום ראובן ריבלין את המהפכה החוקתית של בית המשפט העליון בכינוי "הפיכה שלטונית", וטען כי היא "מסכנת את יסודותיה המקודשים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית". מאז שריבלין נבחר לנשיא הוא כידוע שינה את טעמו, והמציא שורה ארוכה של תירוצים כדי להסביר את הפליק-פלאק המטורף בעמדתו. אבל נניח רגע לריבלין.

שופטי העליון, ובראשם ברק שהיה אז הנשיא, טענו בתוקף: זה לא אנחנו, זה המחוקק. הוא זה שחוקק את חוק היסוד והוא זה שעשה את המהפכה, ולכן לא מדובר בהפיכה שלטונית, או בלע"ז "פוטש". בימים האחרונים הולך ומתברר שכמה שופטים בדימוס, ובהם ברק מיודענו ויהושע מצא, סבורים שאומנם אז בשנות ה‑90 לא נעשה פוטש, אבל פוטש כזה הוא לגיטימי. אחרת אין שום דרך להסביר את המשפט המטורף שכתב השבוע מצא במאמר בעיתון מעריב. "איני נוהג להשיא עצות לשופטים מכהנים, אך כאן מדובר בסכנה מוחשית לדמוקרטיה", כתב מצא והוסיף: "אם הכרעה זו הייתה מגיעה לפתחי הייתי פוסל את החוק". אתם הבנתם? הכנסת תחוקק חוק יסוד במסגרת סמכותה המכוננת (סמכות שעליה אין חולק בבית המשפט העליון), אבל בית המשפט יפסול אותו. מתוקף מה? מצא לא מסביר כי מן הסתם אין לו הסבר. פשוט פוטש. הנשיא בדימוס ברק מתוחכם יותר ממצא, ובכמה נאומים שנתן לאחרונה כבר מצא עילה: עקרונות מגילת העצמאות. מה במגילת העצמאות סותר את פסקת ההתגברות? רק מוח מבריק כמו זה של ברק יכול להבין, אבל הפוטש המשפטי השני, הגלוי, ייתכן שכבר בדרך.

***הפינה הכלכלית***

ומבקשים רישיון

רגולציה, או בעברית אסדרה, היא סיפור מאוד מתעתע. ראשיתה, כמעט תמיד, ברצון טוב. קחו למשל את הרגולציה המכונה רישוי עסקים. אם מי מכם ירצה יום אחד לפתוח עסק של ממש במדינת ישראל, הוא יגלה שלשם כך הוא זקוק לרישיון, וכדי לקבל את הרישיון הוא צריך לעמוד ברשימה ארוכה מאוד של תנאים ולהשיג אישורים מכמה וכמה גורמים. לכל תנאי ולכל אישור יש סיבה טובה מאוד. למשל, אישורי כיבוי אש. ברור לכול שאנחנו לא מעוניינים שהעסק החדש יהפוך במקרה של שריפה חס וחלילה למלכודת אש שתסכן את כל מי ששוהה בו. או, אם מדובר נניח בעסק בתחום המזון, אישור משרד הבריאות. שהרי איש איננו רוצה שדוכן השווארמה שבו הוא אוכל מדי פעם ארוחת צהריים יהפוך למפגע תברואתי שמסכן את בריאותם, ואפילו את חייהם, של הסועדים בו.

תחום שונה לחלוטין הוא למשל תחום השירותים הפיננסיים. לכל השכירים יש כיום הסדר פנסיוני, לרבים מהם יש גם קרן השתלמות. מעל הגופים הללו עומד רגולטור שמטיל עליהם שורה ארוכה מאוד של כללי התנהגות. החל מהשאלה איך הם יקבלו את החלטות ההשקעה בנוגע לכספים שמופקדים אצלם, ועד לשאלה כיצד יהיו בנויים הדו"חות התקופתיים ללקוחות, במטרה שהלקוחות יוכלו להבין בקלות יחסית את מה שכתוב בדו"חות. כמובן שכל כללי הרגולציה הללו נועדו להגן על החוסכים ולשפר את יכולתם לנהל את ענייניהם באופן מושכל. נדיר מאוד למצוא רגולציה חסרת כל היגיון פנימי, בדרך כלל לכל כלל יש סיבה, והסיבות הן מאוד הגיוניות.

אז איפה הבעיה? כאשר מפסיקים לבדוק את העצים ומרחיבים את המבט אל היער. בשלב הזה מתברר המלכוד שיוצרת הרגולציה. זאת משום שכל כלל רגולטורי בפני עצמו אמור לשמור ולטפח את טובתם של האזרחים, אולם התמונה הכוללת היא של סבך עצום, כמעט בלתי נתפס, שמטיל על המשק הישראלי, כלומר על כולנו, נטל בלתי סביר. בסוף את המחיר של כל הסבך הרגולטורי הזה אנחנו משלמים, והוא יקר מאוד.

בימים אלו עושה הממשלה מאמצים ניכרים להפחתת הרגולציה בתחומים שונים. רק ביום ראשון השבוע הוצג לממשלה הספר להפחתת הנטל הרגולטורי ל‑2017, שלפי אומדני משרד ראש הממשלה חסך למשק הישראלי כ‑1.38 מיליארד שקלים באופן ישיר וכ‑1.46 מיליארד שקלים באופן עקיף, חיסכון בזמן של 41,355,400 ימים במצטבר בגין המתנות ויותר מ‑3,000 ימי עבודה. אולם מה שחסר בספר הזה הוא החלק של העלייה ברגולציה. כמה רגולציה נוספה בשנת 2017 ומהי עלותה. עד שלא תתבצע חשיבה מערכתית בנוגע לניהול הסיכונים הרגולטורי בישראל, נטל הרגולציה במדינה ימשיך לגדול למרות כל המאמצים היפים של הממשלה.

לתגובות: shlomopy@gmail.com