קודם כל ביטחון ישראל

שר הבינוי והשיכון, האלוף במיל' יואב גלנט, פורס משנה ביטחונית סדורה המבהירה את ההכרח הביטחוני שבאחיזה הישראלית ביהודה ושומרון למען ביטחונה ועתידה של ישראל. זאת לצד ערך זכות האבות אותו הוא מדגיש כבר בפתח דבריו.

"הנושא העיקרי בהקשר של יהודה שומרון והבקעה בשיח הישראלי נוגע לשני אלמנטים טבעיים ומובנים. הראשון שבהם הוא הזכות שלנו על המקום. זו זכות שאין לי ספק לגביה. במקומות שבהם אנחנו בונים ומיישבים היום צעד ופסע דוד המלך, כך בחברון, בירושלים וכך במקומות נוספים. כך דוד המלך וכך אחרים, ולכן הדברים ברורים וזכותנו על המקום ברורה".

הסוגיה השנייה שאותה שם השר גלנט על השולחן היא סוגיית מערכת היחסים בינינו לבין הפלשתינים, והוא מזכיר, למי שבמקרה שכח, כי כבר כמאה שנה אנחנו מותקפים על ידיהם בפרעות, פיגועים, מתקפות ומלחמות.

"בכל התהליכים הללו מאז 48' הם אלה שפותחים במערכה נגדנו, הם אלה שמפסידים והם אלה שגם מסרבים להשלים". במציאות שכזו מתקשה השר גלנט להבין מדוע על ישראל להמשיך ולנגוס בזכויותיה שלה מול התוקפן הסרבן במקום לדאוג לאינטרסים הביטחוניים ההכרחיים שלה.

לאחר הצבת שני עקרונות אלה עובר השר גלנט לניתוח בעיניים ביטחוניות של מציאות חדשה המתרחשת לנגד עיננו, מציאות של "שינוי בתפיסה הגיאואסטרטגית אחרי שנים ארוכות":

"סופה שיעית שוטפת את המזרח התיכון ופתאום רואים שעיראק נפלה בידיים שיעיות עם השפעה איראנית, בלבנון הם נמצאים זמן רב. הם פועלים ועושים מאמץ משמעותי מאוד להגיע להשתלטות על ידי העלאווים תחת כנפיים רוסיות בסוריה, והשלב הבא יהיה ניסיון להביא לקריסתה של ירדן, גם כי הם עוינים את הסונים ואת המלוכנות הירדנים וגם מפני שהדבר ייצר עוד גבול של ארבע מאות קילומטר שיאפשר פעילות התשה נגד ישראל באמצעות גורמים שהם סוכנים שלהם, אם זה חיזבאללה או מיליציות כאלה ואחרות", אומר גלנט הרואה בנתונים אלה בסיס המשליך ישירות על חשיבות אחיזתנו ביהודה שומרון והבקעה.

"היום רואים שינוי אחרי עשרות שנים כאשר משטרים שינקו את כוחם מארגונים צבאיים ומודיעיניים, פתאום מפנים דרך לתפיסות שיונקות את כוחן ממפלגות רדיקאליות שיעיות וגם סונים. אותנו זה מלמד שבעוד חמישים או עשרים שנה יכולים להיות שינויים נוספים, ולכן המרחב הצר הזה של עשרות הקילומטרים שבין הירדן ובין הים חייב להישמר במלואו מבחינה אסטרטגית ביטחונית בידי ישראל כעומק בפני כל איום שיכול להגיע ממזרח בדמות של אלמנטים שכעת אנחנו בכלל לא יודעים מה הם. כבר קרו לנו דברים שונים, ולכן השטח אינו נכס סחיר שניתן לסחור בו".

משמעות הדברים בפועל, מבחינת השר גלנט, היא אחת: "יש לראות במרחב של בקעת הירדן ויו"ש וכל השטח שממערב להם יחידת שטח אחת שיחד מאפשרת הגנה על מדינת ישראל".

בשלב זה של השיחה עובר גלנט למונחים צבאיים הנותנים בהירות רבה יותר לניתוח שהוא מציג ולמסקנות שהוא מציב. "במונחי הגנה בקעת הירדן היא מה שנקרא 'מרחב האבטחה'. זהו השטח שמאפשר לך לבצע פעילויות שונות כשאויב מתקרב. מרחב גב ההר הוא מה שנקרא 'מרחב ההחזקה' וזהו המקום שבו אתה מבסס את הכוח העיקרי שלך על מנת להגן, והמרחב שבין ירושלים לחיפה ולאשדוד או אשקלון זה מה שנקרא במונחים צבאיים 'השטח החיוני' כי שם נמצאים מירב האזרחים של ישראל, שם העתודות שלך, שם הריכוז היהודי הגדול בעולם ועל השטח הזה אתה חייב להגן.

''כדי להגן על הבטן הרכה הזו צריך להחזיק את גב ההר כשטח החזקה ולאפשר את בקעת הירדן כמרחב בלימה והתקפה. אלו המונחים הצבאיים שאני מביא לתפיסת העולם שלי. כלומר לא רק זכות היסטורית ולא רק מערכת היחסים מול הפלשתינים, אלא גם ההבנה שבעת הירדן וגב ההר הם למעשה המגן והחיץ לחזית מאוד רחבה שיכולה להשתרע על פני ארבע מאות קילומטרים, מהכנרת ועד מפרץ אילת. כל מקום ומקום בקו הזה עלול להיתקל בצורות שונות ומשונות של איומים, ולכן יש ערך עצום למקום הזה".

קביעותיו הנחרצות של השר האלוף במיל' גלנט אודות חשיבותם של שטחי יו"ש ובקעת הירדן לישראל דוחות כל רעיון על תחנות התראה בינלאומיות, אמצעים טכנולוגיים ורעיונות נוספים שהועלו בשנים האחרונות, בעיקר תחת שלטון ברק אובמה ובניצוחו של מזכיר המדינה דאז, ג'ון קרי. "כל זה דברים בעלמא, שטויות במיץ עגבניות. מה יעזרו לי תחנות התראה כשמישהו מגיע? אני לא צריך את השטח כדי לקבל מודיעין. אני צריך להחזיק בשטח מתוך הנחה שמחר בבוקר תיאורטית יכול לשבת על קו הגבול שלנו אויב שמתנהג כמו חיזבאללה בלבנון או אויב אחר ברמת הגולן".

"היום ישנה ממזרחה לנו מדינת חיץ שיש לנו איתה יחסים של שלום והלוואי זה יישאר שנים ארוכות, אבל מי אמר שזה ישרוד? מישהו העריך שמה שקורה בסוריה יקרה? מישהו העריך לפני ארבעים שנה שאיראן של השאה תקרוס? מישהו יכול היה להעריך שמובארק יקרוס ואחריו יעלה מורסי ואחריו יעלה א-סיסי? במקרה המצרי היה לנו מזל שהתהפוכות ביצעו סיבוב שלם, אבל היינו עלולים להישאר עם מורסי ואז לך תדע לאן היינו מגיעים... זה יכול לקרות גם בכל מקום אחר. לכן תחנות התראה הן אלמנט חסר כל ערך. לא הן שיכולות לאפשר את ביטחוננו".

ולכל "הנורבגים והשבדים" ושאר מעלי ההצעות ומטיפי ההטפות מציע גלנט לזכור כי בשבועות האחרונים צויין מלאת 75 שנים למרד גטו ורשה ו-70 שנה למדינת ישראל. "איפה הם היו אז האירופים הללו ואיפה היינו אנחנו אם לא היינו מקימים כאן מדינה חמש שנים אחרי מרד גטו ורשה".

כשאנחנו עוברים לפן הפלשתיני של המטבע חוזר גלנט לפתרון הקדום של מנחם בגין, ובעיניו אוטונומיה היא המענה המקסימאלי שאותו תוכל ישראל להעניק להם. גלנט אינו חש צורך להצמיד את פתרון האוטונומיה לתקדים בינלאומי כלשהו שעל ישראל להעתיקו כמודל עבורה.

"אין לי תקדימים להרבה דברים, אבל אני אומר שהדיון מתחיל בכך שהשליטה המלאה בתחומי הביטחון, על המעברים, על כניסת אזרחים, על התווך האווירי ועל התווך האלקטרומגנטי, כל זה חייב להיות בידי ישראל. לא יכול להיות שמישהו אחר ברמאללה ישבש את החיים בתל אביב. זה לא יכול לעבוד. לא יכול להיות שמישהו ינחית כאן מטוסים ולא יכול להיות שיוזרמו מיליוני פלשתינים שרצים לממש זכות שיבה ויגיעו לאבו דיס ויפעילו לחץ על ירושלים. כל זה לא יקרה. מהנקודה הזו בוא נתחיל את הדיון ובוא נדבר".

שאלת הפרטנר הפלשתיני לרעיון האוטונומיה אינה מטרידה את גלנט, וזאת בעיקר לנוכח העבר הסרבני והתוקפני שלהם. "אצלי הדברים עומדים בסדר עדיפות שאומר קודם כל ביטחון ישראל ואחר כך כל היתר. לתפיסתי ביטחון ישראל נוגע גם לנושא הפלשתיני, אבל לא פחות לחזית פוטנציאלית רחבה של מאות קילומטרים שעלולה להיפתח ממזרח. אי לכך השטח צריך להיות מוחזק ביטחונית בידינו".

"אם תחת העיקרון הזה הפלשתינים רוצים לדבר אז בסדר. אם לא, אז הם לא מדברים כבר שמונים שנה ובכל פעם נפתחה מלחמה מחדש. רעיון החלוקה של ועדת פיל ב-37' בא תוך כדי המרד הגדול נגד הבריטים והיהודים. הציעו להם אז 70 אחוז משטח ארץ ישראל המערבית, היהודים הסכימו והערבים סרבו, המשיכו במלחמה שלהם וקיבלו מכה גם מאתנו וגם מהבריטים. ב-47' הציעו להם 40 אחוז ולנו 55 אחוז. הם דחו את זה ונפתחה מלחמה שבסופה הוקמה כאן מדינה.

''בהמשך הוצעו להם לאורך השנים תכניות נוספות כמו תכנית אלון ותכניות אחרות, הם סירבו וכל תכנית כזו נענתה במאבקים ואינתיפאדות, אז מה הם רוצים? גם לפתוח במלחמות, גם להפסיד בהם וגם שנקבל את התכניות שלהם? אנחנו צריכים להפיק את הלקח ההיסטורי. אם הם רוצים לדבר, בבקשה. גם לנו יש דרישות".

עבור השר גלנט זו אמנם קדנציה פוליטית ראשונה, אך כבר כעת הוא רואה במהלכי חקיקת הריבונות מלכים מורכבים ולכן נכון לטעמו לבצע אותם בשלבים. "צריך לממש ריבונות באופן הדרגתי לפי סדרי עדיפויות, כשהמקומות המובהקים ביותר הם מרחב גוש עציון וביתר עילית ואפרת בואכה טדי. המרחב השני הוא מעלה אדומים והמרחב השלישי הוא בקעת הירדן. את הסדר יש לקבוע לפי מה שמתאפשר ולפי מה שנוח".

עם זאת הוא מוסיף ואומר כי התרחיש שהוא מציג כעת אינו הכרחי ואולי יימצאו גם תרחישים ופתרונות אחרים להחלת הריבונות שהוא עצמו עדיין לא חשב עליהם.

את הדברים אמר השר גלנט בראיון שהעניק לגיליון 10 של כתב העת 'ריבונות' היוצא לאור על ידי תנועת הריבונות בימים אלה.