סדרת הציורים הנודעת "יעקב ובניו" מגיעה לראשונה ישראל. מוזיאון ישראל, ירושלים יציג החל מסוף השבוע, את הציורים המפורסמים בהם מככבים, כפי ששם התערוכה מרמז, דמויותיהם התנ"כיות של יעקב ובניו. את הציורים יצר האמן הספרדי הנודע, פרנצ'סקו דה סורברן, אשר עבד על היצירה בין השנים 1640 ל-1645.
בציוריו הופך סורברן את הדמויות לגדולות מהחיים, כאשר כל ציור הוא בגובה 2 מטר והדמות ממלאה את כולו, מקצה לקצה. כל אחת מהדמויות מאופיינת היטב ומבודלת מהאחרות. האחים הם בגילים שונים, לבושים אחרת, לא בהכרח דומים אחד לשני ולא כולם סימפטיים למראה.
סורברן מזמין את המתבוננים לעמוד על ההבדלים והשוני בין האחים, ובכך מייצר תחושה ריאליסטית של אנשים אמיתיים, כל אחד ותכונותיו האינדיבידואליות. היצירה מתייחסת לפרק מ"ט מספר "בראשית", בו יעקב על ערש דוויי, אומר מילים אחרונות לבניו ומנצל את ההזדמנות להגיד להם את אשר על ליבו – את חלקם הוא מברך ועם חלק, לעומת זאת, סוגר חשבונות. סורברן לוקח את הפרק התנ"כי, מנתח את ההיבטים הפסיכולוגיים של הדמויות ועל בסיסם בונה את הציורים. לצד כל דמות בתערוכה, יוצגו גם הפסוקים הרלוונטיים אליה.
סיפורה המרתק של היצירה לא מוגבל רק לנעשה על הבד. גם קורותיה מסקרנים לא פחות. עד היום לא ידוע מדוע ובאיזה אופן יצאה מספרד, אך ב-1645 הן נעלמו. סורברן עצמו התלונן כי קבוצה של תיאורי "יעקב ובניו" נשלחה לבואנוס איירס והוא מעולם לא תוגמל עליה.
ייתכן שזאת בשל העובדה שהיצירות מעולם לא הגיעו ליעדן. כמה עשרות שנים לאחר מכן, הסדרה צצה באנגליה בשנת 1720 ונרכשה בין היתר על ידי יהודי אמיד בשם ג'יימס מנדז. לאחר מותו של מנדז, ב-1756, רכש את הציורים ריצ'ארד טרבור, בישוף כנסיית מחוז דרהאם. טרבור הצליח לרכוש רק 12 מתוך 13 הציורים, ולכן ביקש מהצייר ארטור פונד לשחזר את הציור החסר, ציורו של בנימין, וזהו הציור היחידי באוסף שאינו מקורי.
טרבור, אשר היה פרו-יהודי ניסה להעביר חוק בפרלמנט שיהפוך את אנגליה לבית ליהודים. כאשר החוק לא עבר, כעסו של טרבור גרם לו לרכוש את קבוצת הציורים ולתלות אותה בחדר האוכל המרכזי של בית הבישוף, כך שכל המבקרים היו חייבים לראות את דמויותיהם של יעקב ובניו בעודם יושבים מסביב לשולחן.
מאז ועד היום, מוצגים הציורים באותו המבנה, מלבד הפעמיים בהן הן נשלחו לתערוכות מסביב לעולם.