אם אין לכם מושג מה כתבתי במשפט האחרון אתם מוזמנים לדפדף הלאה. אם יש לכם, אז אתם בטח תהיו מוכנים להצטרף אליי לתהייה: למה בעצם זה מגיע לנו?
'האח הגדול' היא למעשה תוכנית המציאות הקלאסית. סיר לחץ אנושי מבעבע שמצולם נון סטופ. קרב גלדיאטורים אנושי בלתי פוסק שמבדר את הצופים בבית על גבם של המתמודדים, שאחד מהם יזכה בסוף בפרס הגדול. סיר הלחץ הזה מספק יצר אנושי מאוד בסיסי, שהוא גם מאוד נחות, יצר המציצנות. יושב לו הצופה בבית ורואה רגעים אינטימיים, מביכים, חשופים ופגיעים של המתמודדים, ופשוט נהנה. ממה הוא נהנה? מעצם ההצצה.
חשוב להבין, האופרציה השלמה סביב הבית, השידורים הגרנדיוזיים מהכניסה והבקרה סביב השעון עולים המון כסף. למרות זאת, ההנחה היא שההכנסות מהפורמט הנחות הזה מצדיקות את ההשקעה בגלל הנגיעה החזקה כל כך ביצר המציצני שטבוע בנו.
אם אתם מסכימים איתי שהפורמט נחות (ולטובת כתיבת הטור הזה בדקתי כמה דקות ככל שהצלחתי לשרוד, והגרסה של רשת לא טובה משל קשת, אם כבר אז ההפך) ושאין לו מקום על המסך שלנו, יש מה לעשות. אם כולנו נקפיד לא לצפות באח הגדול, לא בטלוויזיה, לא במחשב, לא בסלולרי וכו', ואם לחרם הזה יצטרפו חלק ניכר מהצופים הנוכחיים, המודל הכלכלי פשוט יקרוס. זה לא בשמיים, זה בהחלט אפשרי. חרם אינטליגנטי עשוי בהחלט להוציא את הזבל הזה מחיינו. מצטרפים?