מגילת רות - סיפור לילדים

שלום נעמי, חברתי היקרה! בגלל המחלה של סבתא שלי היינו צריכים לצאת בדחיפות לארצות הברית, ולא הספקתי להיפרד ממך אתמול כמו שצריך.

אסתי רמתי , ג' בסיון תשע"ח

מגילת רות - סיפור לילדים-ערוץ 7
מגילת רות
איור: עדי דוד

אז אני כותבת לך את המכתב הזה מהמטוס, כדי שתדעי קצת על מה שקורה בתוך הלב שלי.

כשהגעתי עם ההורים שלי לפני שנתיים לארץ, הייתי ילדה מבולבלת מאוד. את הרי יודעת שגדלתי כנוצרייה לכל דבר בעיירה קטנה באמריקה, ולא סתם נוצרייה - בת של כומר! כל החברות שלי בבית הספר היו נוצריות, והלכנו כל יום ראשון לכנסייה. ואז אמא שלי מצאה במקרה באינטרנט אתר שהסביר על היהדות. היא התחילה להתעניין וללמוד, עניינה גם את אבא שלי, ולפני שהספקתי להבין מה קורה, ההורים שלי קראו לי לשיחה.

"ג'סיקה", אמרה אמא, "אבא ואני כבר לא משוכנעים שהנצרות היא הדת האמיתית. בדקנו וחקרנו, ובסופו של דבר החלטנו שאנחנו רוצים להתגייר". "להתגייר?!?!", קראתי, "מה, אתם רוצים להפוך ליהודים?!". "כן", אבא אמר בשקט. "אני מבין שקשה לך עם זה כרגע, אבל לא קיבלנו את ההחלטה הזאת בקלות, תאמיני לי. בכל אופן, בעוד כמה חדשים אנחנו עוברים לגור בישראל, ביישוב קטן ויפה. שם נוכל להתחיל לחיות כיהודים כמו שצריך".

הייתי המומה. להתגייר?! לעזוב את החברות שלי ולעבור לגור בישראל?! מה יש שם, גמלים ופיגועים?! ואני לא יודעת מילה בעברית! פשוט התחלתי לבכות. אמא חיבקה אותי. "אל תדאגי ג'סיקה, ישראל היא מדינה מיוחדת ויפה. אני בטוחה שאחרי שתתרגלי לרעיון יהיה לך טוב...".

אז ארזנו הכול והתכוננו לנסיעה. זאת הייתה תקופה ממש מוזרה, כי חוץ מהאריזות, כל מיני דברים התחילו להשתנות - פתאום היה אסור להדליק אור בשבת, זרקנו את כל כלי המטבח, והמון חוקים חדשים ומשונים של מה מותר לאכול (ובעיקר מה אסור) הופיעו אצלנו בבית. ההורים השתדלו ללמד אותי ולהסביר לי, אבל אני מודה שהיה לי קשה מאוד להתרגל לכל השינויים האלה.

ואז יום בהיר אחד נפרדתי מהחברים שלי בדמעות, ועלינו על מטוס בדרך לארץ. כשהגענו לבית החדש שלנו ביישוב הייתי מתה מעייפות, וגם רעבה נורא אחרי הנסיעה הארוכה. שמחתי לגלות שעל המיטה שלי יש סדינים נעימים, ונשכבתי. ואז נשמעה דפיקה בדלת. "ג'סיקה, תפתחי בבקשה", ביקשה אמא, שהייתה עסוקה בארגון החבילות.

ניגשתי לדלת, פתחתי, וגיליתי מולי ילדה גבוהה עם חיוך מבויש. "היי, אני נעמי, השכנה שלכם", אמרת באנגלית מושלמת, ואני כל כך שמחתי שאני מבינה אותך! הושטת עוגה והוספת שאנחנו מוזמנים גם לארוחת ערב.

בכל אופן, את כל השאר את יודעת: איך התחברת אליי והסברת לי כל מה שלא הבנתי בצורה כל כך יפה ומעניינת. איך היית בשבילי החברה הכי טובה בעולם, וגם הכרת לי עוד חברות חמודות מהיישוב שקיבלו אותי ממש יפה. איך עזרת לי ללמוד עברית ולהצליח בלימודים.

כל כך חבל שאת בת המצווה שלי לא נוכל לחגוג בארץ! את יודעת שעוד מעט אני אהיה בת שתים עשרה, ובגלל שגיירו אותי כשהייתי ילדה, יש לי את הזכות להחליט שאני לא רוצה להצטרף לעם היהודי. אבל נראה לך שזה מה שאני אעשה? נזכרתי במגילת רות שלמדנו יחד בשבועות בשנה שעברה, והיה לי ברור לגמרי במה אני בוחרת. ובאותה הזדמנות גם החלטתי שאני סוף סוף רוצה שיהיה לי שם יהודי. נחשי מה בחרתי?

מקווה שלא התעייפת לקרוא (ממש כתבתי מגילה!).

אוהבת ומתגעגעת ומקווה לשוב בקרוב,

רות (לשעבר ג'סיקה)