יוצאים מגדרם

פעילותם של כוחות צה"ל על גבול רצועת עזה מצליחה להתמודד עם הפגנות מחבלי החמאס, הנחות המטענים וניסיונות החדירה, כמעט בלי נפגעים.

אסף משניות , ג' בסיון תשע"ח | עודכן: 07:36

יוצאים מגדרם          -ערוץ 7
רוב מוחלט של ההרוגים הם אנשי חמאס. ההפגנות על הגדר
צילום: Abed Rahim Khatib, Flash90

שבעה שבועות מתוחים במיוחד עברו על אזור עוטף עזה, על האזרחים ועל החיילים המוצבים בו.

שבוע אחר שבוע החל מערב ליל הסדר ועד עכשיו, נערכות הפרות סדר אלימות בגבול הרצועה במסווה של "צעדות שיבה". שיאן של ההתפרעויות התרחש השבוע, במהלך פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים, אז השתתפו כ‑40 אלף תושבי עזה בהתפרעויות, כשהם מפוצלים ל‑13 מוקדי הפגנות לאורך הגדר. במהלך ההפגנות מצאו את מותם יותר מ‑60 מפגינים, 50 מהם מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי.

ההפגנות האלימות על גבול הרצועה החלו כמחאה עממית, כך מסבירים בצה"ל, אך מהר מאוד חמאס תפס פיקוד על האירועים והחל להשתמש בהם כאמצעי לפעולות טרור, כמו השלכת בקבוקי תבערה ומטענים לעבר כוחות צה"ל. במהלך ההפגנות של יום שני למשל, התפוצצו חמישה מטעני צינור בצפון הרצועה, שני מטעני חבלה נוספים בצפון הרצועה, שלושה מטענים בדרום הרצועה ושני בקבוקי תבערה בדרום הרצועה. כמו כן, סוכל ניסיון הנחת מטען נוסף בדרום הרצועה שבו חוסלו שישה מחבלים. שמונה מחבלים נוספים חוסלו כשניסו לחדור לשטח ישראל בחסות הפרות הסדר בצפון הרצועה.

ניסיונות החדירה של חמאס בחודשים האחרונים אכן מצליחים, ומחבלי חמאס מצליחים לעבור את הגדר במקרים רבים, אך הם נעצרים בתוך זמן קצר על ידי כוחות צה"ל. בצה"ל מודעים לכך שמי שרוצה לחתוך את הגדר ולחדור לישראל יכול לעשות זאת, ולכן עיקר המאמץ של צה"ל מופנה לעצירת המחבלים ברגעים הראשונים שאחרי החדירה. לשם כך נוקט צה"ל בפעולות משולבות של תצפיתניות, שיפור הגדר וכוחות בשטח שאמורים לעצור את המחבלים ברגע שהם חוצים את הגדר ולהעביר אותם לחקירה בשב"כ. אך לא תמיד פעולות אלה מצליחות. כך הצליחו לפני כחודש וחצי שלושה מחבלים לחמוק מצה"ל ולהגיע עד לקיבוץ צאלים, הסמוך לבסיס האימונים הגדול בישראל.

בעוד שעם פעולות הטרור הללו צה"ל יודע להתמודד, בתקופה האחרונה התגלה באזור עוטף עזה איום חדש - טרור העפיפונים. מדי יום נשלחים לישראל עשרות עפיפונים הנושאים עמם חומרי בעירה. אלה נופלים בשטחים חקלאיים ומציתים חלקות רבות. ביום שני האחרון בלבד נשלחו 25 עפיפונים כאלה לשטח ישראל ויצרו 23 שריפות.

"זאת תופעה יומיומית", מספר ראובן ניר, חקלאי מקיבוץ כפר עזה. "בכל יום לקראת שעות הצהריים, כשהרוח מתחלפת לרוח מערבית, הם מתחילים לשלוח את העפיפונים האלה, כשבכל פעם הם רק משכללים את זה יותר ויותר".

מה השכלולים?

"בהתחלה הייתה מחוברת פחית עם חומר בעירה לזנב העפיפון. הם היו מעיפים את זה מעבר לגבול, ומכיוון שאנחנו שותלים עד לגדר עצמה, הם הציתו את היבול שנמצא שם. אבל בגלל שהפחיות היו כבדות, הם לא הצליחו לשלוח אותם רחוק יותר. אחר כך הם התחילו להשתכלל והחליפו את הפחית ברשת קלה טבולה בחומר בעירה".

העפיפונים עם הרשתות הצליחו להגיע לטווחים ארוכים יותר, אך היו גלויים יותר לעין, מה שהוביל לכך שחמאס שכלל אף יותר את העפיפונים וכיום הוא שולח בלונים שקופים שאליהם מחוברים חומרי הבעירה, מתוך הבנה שאותם יהיה אפשר לזהות רק כשהם מתקרבים לשטחים החקלאיים. השכלול הזה הופך את עצירת העפיפונים לקשה הרבה יותר.

"הבעיה היא שאתה לא רואה את זה מגיע. אתה יכול לעמוד באמצע חלקה ופתאום היא נדלקת ברגע אחד. מעבר לזה, זה לא כלי נשק מדויק ומכוון, ובאותה מידה שזה נופל בשטחים חקלאיים זה יכול גם ליפול בתוך הקיבוצים והמושבים עצמם", אומר ניר.

רחפנים נגד עפיפונים

לא סתם החלו בעזה להשתמש דווקא בתקופה הזאת בטרור העפיפונים. בחודשים הללו של השנה שדות החיטה יבשים מאוד וממתינים לקציר, מה שהופך אותם לחומר דליק במיוחד. "אתמול מהרגע שנפל העפיפון לא עברה דקה לפני שהשריפה כילתה מאה דונם. זו מהירות בלתי נתפסת. ברוח חזקה, עד שאתה מצליח להגיב זה מכחיד מאות דונמים. שלא לדבר על זה שהיו שדות שנשרפו שהם סמוכים לגדר של הקיבוץ והאש הגיעה ממש על לגדר עצמה", אומר ניר.

שדות החיטה אמורים להישאר יבשים עד לסוף יוני, והחקלאים מעריכים שלאחר מכן הטרור הזה ייפסק. הבעיה היא שעד אז מדובר בנזק עצום לחקלאות. עד כה הנזק המוערך לחקלאי הדרום בעקבות השריפות נאמד במיליוני שקלים, אך החקלאים מסבירים שזה לא הנזק שמפחיד אותם יותר מכול. "הנזק הכלכלי הוא חמור, אבל בנושא הזה אנחנו עובדים מול מס רכוש ונקבל פיצויים על זה. הבעיה היותר חמורה היא בעיה מוראלית ותדמיתית", אומר עופר ליברמן, חקלאי מקיבוץ ניר עם.

במה זה מתבטא?

"אנחנו עומדים מול העפיפונים האלה אובדי עצות. זאת תחושה מתסכלת שאין כמוה. אנחנו זרענו חיטה בחודש נובמבר כדי לקצור אותה ולא כדי שהיא תישרף".

ואיך זה משפיע על הלך הרוח בקרב התושבים עצמם?

"זאת מציאות מאוד קשה, במיוחד בקרב הילדים. לראות שדה חיטה נשרף זה משהו נוראי. זה להבות מאוד גבוהות עם הרבה מאוד עשן שחור ולבן. ילד קטן שרואה מחזה כזה זה אחד הדברים הכי מפחידים שהוא יכול להיחשף אליהם. יש כאן הרבה לחץ בקרב הילדים, וזה משפיע כמובן גם על המבוגרים".

בצבא עצמו לא היו מוכנים לדבר השבוע על הבעיה והפתרונות שלה, בעיקר מכיוון שנכון לזמן כתיבת שורות אלה לא נמצא פתרון שמצליח להתמודד עם הבעיה ביעילות. בימים האחרונים צה"ל החל להשתמש ברחפנים שהותאמו במיוחד לצורך נטרול העפיפונים. על הרחפנים הללו הותקן מנגנון קריעה, שנועד לחתוך את חוטי העפיפון ובכך להפילו בשטח מבוקר ואף בתוך הרצועה עצמה. הרחפנים מורכבים מפרופלור בעל ארבעה חלקים, שהופך אותם לחסכוניים יותר בצריכת החשמל וקלים יותר לתפעול כך שהנטרול הופך להיות מדויק יותר. יחד עם זה לא מדובר בפתרון הרמטי לבעיה. ישנם דיבורים על שימוש במפוחי ענק כדי להרחיק ולהחזיר את העפיפונים והבלונים לעזה, אך נכון לעכשיו אין עדיין שימוש באמצעי זה. בנוסף לכך הטיל צה"ל על יחידות של תצפיתניות לאתר את מפעילי העפיפונים עוד בשלבים הראשונים של השליחה ובכך לעצור אותם לפני שהעפיפונים חוצים לכיוון ישראל.

לא פשיעה אלא טרור

"טרור העפיפונים הוא רק ההתפתחות האחרונה בכל הקשור לטרור חקלאי", אומר ברק אומגה, מרכז מאבק החקלאים נגד טרור חקלאי. "זאת תופעה שנמשכת כבר זמן רב בכל רחבי הארץ. זה התחיל בצפון בשריפות של מקנה וגידולים ובגניבות בשר. המטרה של זה היא לגרום לנו להתייאש ולנטוש את הקרקע, ובחודשים האחרונים זה תופס תאוצה. אם פעם היית שומע על מקרה פה ומקרה שם של משפחה ערבית שרוצה להשתלט על שטח והיא נכנסת לשדות של אחד החקלאים עם הצאן שלה כדי שיאכל את היבול, היום זה בכל מקום. בגליל, במרכז, בלכיש, בערבה, בעוטף עזה ובנגב".

למה התופעה הזאת כל כך נרחבת?

"בהתחלה לא התייחסו אל זה כטרור. קראו לזה פשיעה חקלאית. לאחרונה הצלחנו להוביל לכך שהתופעה תכונה באופן רשמי כטרור חקלאי, וזה מהלך מאוד משמעותי".

למה זה משנה באיזה שם מכנים את התופעה?

"מכמה סיבות. קודם כול, מבחינת ענישה. בישראל הטיפול בטרור הוא הרבה יותר מחמיר מפשיעה רגילה, כך שיש יותר כלים להרתיע את הטרוריסטים. בנוסף לכך, גם מבחינת פיצויים כלכליים - ברגע שמדובר בטרור קל לנו יותר לקבל את מה שמגיע לנו".

בכל הקשור לטרור העפיפונים, מצביע אומגה על נקודה אסטרטגית מרכזית. "היום אנחנו מבינים שהמזל שלנו זה שליד הגבול אין בתים אלא שטחים חקלאיים. תאר לעצמך שלא שדות היו נשרפים אלא בתי מגורים, מה היה קורה אז. שדה זה נזק כלכלי שאפשר להשיב. אבל אם הבתים היו נשרפים היו לנו נרצחים, ואיך היינו מתמודדים עם זה?", הוא אומר.

בקרב החקלאים יש ביקורת רבה כלפי הגורמים הפוליטיים, שלא נותנים מענה ראוי לבעיה. "כולם מבינים וכולם מזדהים, החל ממשרדי הממשלה וכלה במשטרה, אבל הם לא נותנים שום פתרון אופרטיבי לבעיה. עושים לנו עוד ועדות ועוד דיונים, אבל לא יוצא מזה כלום. אין לנו עניין בוועדות, אנחנו צריכים פתרונות", אומר אומגה.

אילו פתרונות יכולים להביא לכם, הרי יושבים ומנסים למצוא ונכון לעכשיו ללא הצלחה?

"יש הרבה דברים שאפשר לעשות. אפשר להביא לנו עוד כוח אדם שיעזור לנו לזרז את קציר החיטים, לפרוס יותר כוחות כיבוי אש שייתנו מענה טוב יותר, אפשר אפילו להתקין ממטרות שברגע שיזהו עפיפונים ירטיבו את השדות כך שהם לא יוכלו להידלק. השאלה היא אם אנחנו יושבים סביב השולחן ובעיקר מדברים, או מביאים פתרונות אמיתיים. מה שקורה עכשיו זה שרק מדברים ומוציאים הודעות לעיתונות ולא מציגים פתרונות".

asafmishnyot@gmail.com