אחת הבעיות המרכזיות שמתמודדים איתה בחורים צעירים בציבור שלנו, היא משבר זהות. ניכר ובולט הדבר מאוד דווקא בקרב הסטודנטים, בעיקר אלו הלומדים באוניברסיטאות שאינם מוגדרות 'דתיות'.
משבר הזהות נוצר מהתמודדות לא פשוטה מול העולם החילוני, בעקבות המגע הישיר עם התרבות החילונית הפתוחה יותר, למשך זמן לא מבוטל (3-4 שנים) ובאטמוספירה יומית מליאה בשילוב רוח האקדמיה והליברליות המנשבת בקמפוסים, הסטודנטים חווים זאת באופן ניכר וישיר.
בפועל, אין מענה הולם בשאלות יסוד באמונה הצפות בהן לעיתים, ואין גב תורני אמוני שילבן ויבנה זהות אמונית ברורה. יתירה מזאת, סטודנטים רבים חשים כי ישנם שאלות שאסור לשאול אותם, כי לא בטוח שיהיו תשובות מספקות. ראוי לציין ששנות העשרים משמעותיים מאין כמותם. בתקופה זו מתעצבת אישיותו של הבחור/ה הבוגר/ת בבחירת מקצוע לחיים, החלטות אודות אורח החיים ועוד.
משום מה, אנו כציבור לא יצרנו מענה, ליווי ותמיכה בשלב זה בחיי בוגרי מוסדותינו, ובפועל אנו משאירים אותם במערכה לבד, חשופים ללא כתובת לשיח ולבירור משותף או מתן מענה לשאלות זהות ואמונה הצפות בהם.
תחושת משבר הזהות בקרב הסטודנטים דומה לזאת בקרב הנוער. אנשי חינוך רבים מדווחים על קושי להתמודד ולהתעמת עם השאלות האקוטיות באמונה באופן עמוק, מקיף ומשמעותי המרווה את צימאונו של הנער ומניח את דעתו.
אם מפאת קושי מובנה במערכת הלימודים שרובה מוכוונת למסלול לימודים לקבלת תעודת בגרות, ואם מפאת הקושי לייצר משנה סדורה באמונה המותאמת לשפת הנוער. לטענתם אין להם מספיק כלים ומהלך אמוני שלם ומובנה, המסוגל לעצב ולבנות את הזהות האמונית של הנער ולגרום לו להיות מחובר יותר לאמונת ישראל ותורה ולהזדהות מוחלטת.
למה לא לדבר אל הרגש?
לנוכח זאת, יש שטענו בכינוס 'מפנה', העוסק בהתמודדות עם החילון בציבור הדתי (בו השתתפתי לאחרונה) כי הפתרון מצוי בפניה לרגש. שכן, בשל אי יכולת של הנער להכיל מושגי אמונה גבוהים ומורכבים ומאידך אי יכולתו של המורה לתרגם עולם עמוק לשפתו ועולמו של הנער, הפיתרון מונח ברכישת נפש התלמיד דרך חוויות רגשיות. נדמה לי, שמי שטוען כך, טוען זאת משום שאין הוא מכיר דיו בעולם של תוכן המסוגל לתת מענה אמיתי וכנה המספק את נפש התלמיד.
מיותר לציין, את חשיבותו והשפעתו החיובית של עולם הרגש בעיקר בגיל הנעורים ובעיקר בנושא האמונה, אך בל נשכח שברצוננו לבנות עמוד שדרה חזק ויציב בקרב בחורינו. עמוד שדרה שלא יתרגש ויזדעזע משאלות שונות וממגע עם אנשים שונים בצבא באקדמיה ובכל מקום אחר בהמשך החיים.
על ידי הרגש בלבד לא ניתן יהיה לעשות זאת. בשיחה עם חבר ילדות שבחר לנטוש את הדרך של התורה והמצוות הוא טען בפניי באופן ישיר וכנה: 'הדת לא נראית רצינית...' 'אתה יוצא לעולם ומגלה עולם שלם, אמיתי...'. 'באקדמיה אתה פוגש עולם רציני, עמוק ומבוסס, ואילו בתורת ישראל יש בעיקר סיסמאות, לא פגשתי תוכן אמיתי.'
למה להיות דתי?
אצל חברים נוספים (ולצערנו לא חסר...) נשמעו משפטים זהים. "מה הקטע של להתפלל עכשיו 3 תפילות ביום? מה העניין של לשבור את הראש שעות ארוכות על דף גמרא בארמית שנכתב לפני 2000 שנה??" והמכנה המשותף אצל כולם הוא, שאף פעם לא פרסו בפניהם משנה סדורה ומוצקה בנושא, שתניח את דעתם ותפגיש אותם עם עומק ההסברה והתוכן היצוק של אמונת ישראל. תמיד היו התחמקויות לנוכח השאלות, ותמיד היו ניסיונות נואשים לתת הסברים שונים ותשובות שונות, בעיקר מהבטן.
באחת הפגישות שלי עם ראש ישיבה תיכונית גדולה ומוכרת, נאמר לי בזה הלשון: "הרמי"ם שלי לא מלמדים אמונה, הם מתעסקים רק עם גמרא. אין להם את הפניות לעסוק בנושאים ובסוגיות האמוניות באופן שיטתי ורציני שיניח את דעתם של התלמידים, פשוט אין להם את המשאבים והזמן."
היום, כבר יש לנו תוכניות אמונה סדורות, הפורסות שיטה אמונית המסירה ספקות בדבר נכונותה של אמונת ישראל והרלוונטיות של התורה בשפה המתאימה לדור הצעיר, מיותר ומצער לשמוע תשובות כאלו כמו של אותו חבר יקר.
יש צורך בהקמת מערך אמוני שיטתי
לכן, אם ברצוננו להעמיד תשובת משקל של תורת ישראל באופן משמעותי אל מול התרבות החופשית המתירנית ולנוכח עולם אקדמי שלם מבוסס ומבורר, באופן שייתן מענה עמוק ורציני לסטודנטים המתמודדים יום- יום בשאלת הזהות האמונית-דתית, יש צורך בהקמת מערך אמוני שיטתי שלם המברר ומעמיד את אמונת ישראל על בסיס יצוק ומהימן.
תנאי הכרחי הינו שבניין הזהות צריך להתחיל כבר בשלב הראשון של גיבוש הזהות, בגיל הנעורים. לכן, אף אם ברצוננו שתלמידים בגיל תיכון יעברו תהליך חיזוק אמוני ובניית עמוד שדרה אמוני יציב דווקא על ידי מחנכיו ומוריו בכיתה, לא תמיד ימצאו בנקל דמויות חינוכיות כאלו בשטח המצוי, למרות שקיימים כאלו במקומות מסוימים.
אלא יש צורך להתמקצע בסוגיית בניין הזהות האמונית בשפה המתאימה לנוער שלנו ולדור שלנו ולבנות משנה אמונית סדורה מונגשת למורים ולתלמידים ולתת את הכלים האלו לאותם החפצים לשמוע את אמונת ישראל באופן בהיר ושיטתי.
הרב יותם גדסי, מנהל אגף 'אמונה בנוער' בארגון פנים אל פנים ומנהל ארגון 'אמונה סדורה' המפתח תוכנית אמונה סדורה ומקפת לבני הנוער והסטודנטים.