אם הוא קורא לתלמיד להגיע אליו למשרד, הלב מיד מכפיל את פעימותיו. המוח מנסה להיזכר בתעלול האחרון שעשיתי.
עד שהגעתי אל משרדו של המנהל הצלחתי לחשוב על כל כך הרבה סיבות להזמנה לשיחה אצלו, וכל אחת מהן הייתה גרועה וגררה עונש לא נעים. נכנסתי לחדרו, והמנהל היה באמצע שיחת טלפון. הוא סימן לי לשבת ולהמתין רגע. כשאני בלחץ, אני מסתכל היטב סביבי. כמו בלש אני מחפש עקבות על השולחן. הפעם חקרתי מה המנהל אכל לארוחת בוקר והאם טופס השאלות שמונח מולי הוא המבחן שנקבל מחר. ההתעסקות הזאת בגילויים השכיחה לרגע את החששות. בזכות זה שמתי לב ללוח שהיה תלוי על הקיר. בהתחלה חשבתי שזו ספירת העומר, אבל שמתי לב שהיום האחרון המסומן הוא היום הראשון לחופש הגדול. המנהל סופר ספירת הגומר?! חשבתי שרק תלמידים מסמנים את הימים שנותרו עד לסיום הלימודים. מהרגע שגיליתי את הלוח, לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. על כל יום בספירה נכתב שמו של אחד הילדים בכיתה. במשבצת של היום הופיע השם שלי.
כשהמנהל סיים את השיחה, הוא הרים אליי מבט משועשע. "אני רואה שהבחנת בלוח הספירה שלי". כל כך הרבה שאלות היו לי לשאול, אבל יחד עם החשש שנוגע לעובדה שאני נמצא במשרד המנהל לשיחת נזיפה, לא יכולתי לגרום לעצמי לומר דבר. לכן ישבתי מולו והמשכתי לשתוק ולנעוץ מבטים בלוח הספירה.
"חשבתי להתחיל לספור ספירת הגומר כשהתעסקתי עם ספירת העומר", אמר לי המנהל. המעבר לנושא אחר, שלא קשור להתנהגות שלי או לעונש שהוא מתכוון להטיל עליי, בלבל אותי. אולי הוא שכח? אולי הוא יוותר לי? אולי לכן פחות הקשבתי למה שהוא אמר, אבל זה לא הפריע לו להמשיך: "במשך ספירת העומר אנחנו מתכוננים ליום של מתן תורה. כל יום מוסיפים עוד רמה לקראת היום הגדול. ככה אני מרגיש לגבי החופש. אחרי שנה ארוכה של לימוד, תישארו בלי מסגרת. פתאום יהיה לכל אחד מכם זמן פנוי לעשות מה שאתם אוהבים, אבל בלי הכנה, איך תדע לנצל את הזמן הזה!? בגלל זה הזמנתי אותך אליי".
הרמתי אליו מבט מבולבל. האם הוא יודע שבסוף כל קיץ אני מסתכל מאוכזב על כמה מעט הספקתי בחופש הזה? "המורה", פניתי אליו בקול שקיוויתי שיהיה יציב, אבל היה רועד וקצת גבוה מהרגיל, "אתה מתכוון לתת לי עבודה לחופש?". המנהל צחק צחוק ששחרר גם אצלי את מה שהיה מכווץ בבטן, וגרם לי לחיוך רחב. "לא. אני מתכוון לגרום לך לבחור מה תרצה להספיק בקיץ הזה, ולעמוד בהחלטות שלך". אני חושב שהקול שלי עדיין רעד כשאמרתי "זה נשמע לי כמו עבודה לחופש".
המנהל הישיר אליי מבט: "כולנו עובדים. כל הזמן. למעטים בינינו יש אפשרות לבחור במה הם רוצים להשקיע. תסתכל על ספירת הגומר שלי. אתה רואה כמה ימים נשארו עד לחופשה? רק עד אז תוכל לפגוש פה מורים שידריכו אותך. מעוניין לבלות בחופש בעבודות פיסול? המורה לאומנות ישמח לתת לך טיפים בנושא וללמד אותך טכניקות. אוהב לקרוא? גש למורה לספרות שימליץ לך על ספרים וייתן לך דגשים שכדאי לשים אליהם לב". ברגע שהבנתי שזו לא שיחת נזיפה, הרגשתי הקלה גדולה. "בוא ננסה לבנות לך לוח ספירת הגומר. כתוב לך עם אילו מורים תרצה להיפגש כך שעד החופש תהיה מצויד בכלים שיהפכו את החופש שלך למשמעותי ומלא עשייה. מוכן?".