זמן קצר לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, כשבימין כבר קיוו ליישום הריבונות על יו"ש, דאג בנימין נתניהו למנוע מטראמפ לעלות על מסלול שכזה, שדווקא חביב למדי על מצביעיו האוונגליקנים.
"אני מקווה שטראמפ יסייע לי לקדם את פתרון שתי המדינות", אמר נתניהו מיד לאחר הבחירות בארצות הברית.
לאחר כניסתו לנשיאות חתם טראמפ על הדחייה החצי-שנתית של החוק להעברת השגרירות לירושלים, ומקורות שונים, כולל נציג המפלגה הרפובליקנית בארץ עו"ד מארק צל, הבהירו שהדבר נעשה לבקשת נתניהו. מי שלא השלים עם הפרת הבטחת הבחירות הם המנהיגים הנוצרים, המייצגים עשרות מיליוני בוחרים אידיאולוגיים, ששלחו לנשיאם מכתב נזעם. בזכותם על הדחייה הבאה טראמפ כבר לא העז לחתום, העביר את השגרירות, ונתניהו מיהר לקחת את הקרדיט.
אין גבול לתמימות של הימין, שעדיין מאמין שנתניהו מתנגד למדינה פלשתינית. אחרי לחיצת היד עם ערפאת ("אני רואה בך ידיד ושותף"), אחרי מסירת חברון, אחרי מסירת עוד 13 אחוזים משטחי יו"ש בהסכמי וואי, אחרי נאום בר-אילן וההקפאה הישראלית הראשונה של בנייה ליהודים בלבד, אחרי חנק ההתיישבות ביו"ש ובירושלים שלא פסק אחרי אובמה, אחרי ההסכמה לנסיגה לגבולות 67' שנתן לג'ון קרי ושסוכלה על ידי בוגי יעלון ונפתלי בנט, העובדה שראשי מועצות נאלצו להפגין ליד ביתו כדי לקבל חתימה על תוכניות מתאר ליישובים ותיקים, כבישים עוקפים קריטיים ומרכיבי ביטחון, העובדה שעד רגע זה אין קליטה סלולרית במקום הרצח של נצ"מ ברוך מזרחי (בין היתר), העובדה שהאיחוד האירופי והרש"פ זוכים ליד חופשית להשתלטות על שטחי C, התנהלות המינהל האזרחי שחונק את ההתיישבות היהודית ויוצא מגדרו לקידום מדינה פלשתינית, התוכנית המופקרת להכפלת קלקיליה שסוכלה (?) ברגע האחרון, השמירה על הרש"פ ועל הסכמי אוסלו, וזו רשימה חלקית ביותר. הגיע הזמן שנכיר בכך שלנתניהו אין שום בעיה לוותר על ארץ ישראל, בדיוק כמו השמאל.
נתניהו מתחבא מאחורי טראמפ
אז מה נתניהו רוצה? הוא דיבר על כך לא מעט. הוא, בערך כמו לבני ולפיד, רוצה את הגושים בלבד, כדי להיפטר מהערבים, וזה כולל את השכונות המזרחיות של ירושלים. ח"כ ענת ברקו הציגה לו תוכנית למסירת השכונות הללו לרש"פ, ובמקום לזרוק אותה מכל המדרגות, הוא לקח אליו את התוכנית וביקש ממנה שלא לפרסמה. ההבדל העיקרי בין נתניהו לשמאל הוא שליטה צבאית על בקעת הירדן. בין השורות של נאומו בעצרת בגוש עציון בשנה שעברה אפשר להבחין בקווי המתאר. הוא הבטיח שאצלו לא ייעקרו יישובים, אך לגבי גוש עציון הדגיש שיישאר בידי ישראל. מכאן קל להבין שבניגוד לשמאל, נתניהו לא יוציא את הדגים מהאקווריום, אלא יוציא את המים מהאקווריום וישאיר את ההחלטה בידי הדגים, כלומר יהיו יישובים שיישארו מחוץ לשליטת ישראל שתיסוג. נתניהו חוזר על רצונו במדינה פלשתינית מינוס, שבירתה בפרברי ירושלים, שתקבל שטח ריבוני וסמכויות מופחתות. אלא שאין סיכוי לשלוט על יצור כזה שלא יהפוך למדינה לאחר לידתו.
כל הפרטים הדולפים על תוכנית טראמפ מצביעים על קווי המתאר הללו. אנשי טראמפ מצהירים שארצות הברית אינה מתכוונת לכפות דבר, והכול יהיה בהסכמת הצדדים. נתניהו, כדרכו, מתחבא מאחורי אחרים, ומשווק למעשה את תוכניתו שלו דרך טראמפ כדי להעביר אותה בישראל, כי הוא יודע שיוזמה ישראלית כזו לעולם לא תתקבל בליכוד ובבית היהודי.
מכאן שהמפתח לבלימת התוכנית מצוי בישראל. הישועה לא תבוא מהליכוד. רוב הח"כים שם מתנגדים לתוכנית כזו, אך הליכוד הוא דיקטטורה של נתניהו. מצד שני, נתניהו והליכוד מקפידים שלא לפתוח פער בין ימניותם לזו של הבית היהודי. זו הסיבה שנתניהו נאלץ לבנות יישובים חלופיים לנתיב האבות, מגרון ועמונה, וזו הסיבה שאיכשהו בסוף קיים את הבטחתו לבנייה בבית-אל, וזו הדינמיקה שסיכלה את הכפלת קלקיליה.
כלומר המפתח נמצא בבית היהודי, אשר מסוגל לאלץ את נתניהו לנהל מדיניות התיישבות שונה לחלוטין. ההסכמה של נציגיו היושבים בקבינט להגבלות הבנייה שהוסכמו עם טראמפ היא מחדל חמור. זהו נושא לא פחות חשוב מהטיפול במנהרות שעליו הפך בנט את השולחן. כעת מונחים על הכף גורל יו"ש והקמת מדינה פלשתינית, ומניעת האסון הזה נמצאת בידי הבית היהודי בלבד.
זה הרגע של בנט להבהיר באופן הנחרץ ביותר שלא יישב דקה בממשלה שתקבל תוכנית שתכלול מדינה פלשתינית ותוותר על גרגיר אחד של ארץ ישראל. המשך ישיבתו בממשלה שתקבל תוכנית כזו, תהפוך אותו למהדורה עדכנית של זבולון אורלב שהמשיך לשבת בממשלת שרון והפך להיות הפיגום של ההתנתקות תמורת כמה חודשי כיסא נוספים. מצד שני, עמידה על העקרונות תבצר אותו כמנהיג, ותאלץ את נתניהו לבלום את התוכנית שתשאיר אותו בלי ממשלה ובלי בסיס המצביעים האידיאולוגיים.
תפקידם של המצביעים האידיאולוגיים הללו, כלומר אנחנו, להבהיר את זה לנציגינו בכנסת, ובכך להניע את התהליך. קל לסכל את האסון הזה כעת, כמעט בלתי אפשרי יהיה לבלום אותו לאחר הכרזה רשמית.