על קירות משרדו של יגאל להב, ראש מועצת קרני שומרון, לא תמצאו תעודות הוקרה או יצירות אומנות.
תלויות שם רק מפות ותצלומי אוויר, חלקן של קרני שומרון וחלקן של כל האזור, ויש גם כמה של גוש דן. על המפות סימונים בכל הצבעים, תכנונים על תכנונים, חלקם כבר הספיקו להתבצע וחלקם בגדר תכנון לעוד שנים ארוכות. אין צורך ביותר מכמה דקות של שיחה כדי לקלוט את הלהט התכנוני של להב, שנדמה כמצביא בקרב שחייליו הם בתים רבי קומות ומבני ציבור.
"אם לא ניצור אסטרטגיות בנייה נכונות, אנחנו נפספס הכול", אומר להב. "אולי תופתע לשמוע, אבל בהרבה מאוד מקרים אין שום מכשול משפטי בדרך להרחבת יישובים והפיכתם לערים, יש רק מכשולים במהירות התכנון. צריך להכיר בזה שהבעיה לא נמצאת רק אצל המדינה, גם ברשויות לא מתכננים ועושים מספיק. זו הרעה חולה הכי גדולה באיו"ש היום, אין תוכניות בנייה. פתאום לאחרונה כולם נכנסו להיסטריה והתחילו לתכנן ולהגיש למינהל".
להב, לפחות במובן הזה, אומר ועושה. המפות שעל קירות חדרו הן עדות לעבודת התכנון המאומצת שהנהיג במועצה, בה השקיע משאבים רבים. התכנונים הקדחתניים הולידו אצלו שתי תוכניות אסטרטגיות, שעליהן הוא עובד במקביל. האחת היא חיבור פיזי של כל שכונות המועצה המקומית קרני שומרון ובנייה של אלפי יחידות דיור נוספות. המטרה: חציית הרף של 25 אלף תושבים, מה שיהפוך את קרני שומרון לעיר.
ג'ימבורי כמו ברעננה
את האסטרטגיה שלו ביצירת סחף לכיוון יהודה ושומרון בכלל וקרני שומרון בפרט הוא לומד מניסיון העבר. "מדינת ישראל רצתה ליישב מיליונים בנגב ובגליל, זאת הייתה המשימה הציונית מאז בן גוריון", הוא מסביר. "בפועל, בשבעים שנה הגיעו לאזורים אלו בסביבות ה‑300 אלף תושבים, כשרובם המכריע גר בבאר שבע. ביהודה ושומרון ישנם 400 אלף תושבים כבר היום, בתוך 40 שנה בלבד, וזה עם כל הקשיים הביטחוניים והפוליטיים. אני מבין מזה שעם כל הכבוד לחזון הציוני, אנשים לא בוחרים מקום לגור בו לפי האידיאלים שהם יגשימו בו, אלא לפי הנוחות והתועלת שהם יפיקו מהמגורים במקום. אנחנו צריכים להבין את הפוטנציאל הזה של יהודה ושומרון ולפעול לפיו. אחרי שיהודה ושומרון יתמלאו, אני בטוח שזה גם ישפיע לטובה על הצפון והדרום".
התוכניות של להב למשוך תושבים מגוש דן לקרני שומרון, פרט לדיור מוזל כמובן, הן הקמת מערך של שירותים ברמה שלא נופלת מערי המרכז, וסלילת דרכים שיכילו את הכמות הגדולה של הרכבים ויקצרו עוד יותר את זמן הנסיעה. "אנחנו חושבים מאוד על השירותיות", הוא אומר. "אם בשביל כל דבר התושב צריך לנסוע, אז הוא פשוט יישאר בעיר ולא יחזור. אצלנו לדוגמה, התחילה נדידה של מבוגרים שחיפשו שירותים ומוסדות תרבות ברמה גבוהה. עשינו גרף של מה האנשים רוצים, והתחלנו לייצר להם את כל המענה כאן. בנינו תחנת דלק, הוספנו חנויות ואנחנו מקדמים ארבעה מרכזי קניות נוספים. הקמנו ג'ימבורי שלא מבייש את רעננה. התחלנו לחפש מה הצרכים של זוג צעיר או מבוגר ונתנו להם מענה. ראינו שכשאתה מספק את השירותים אז גם היישובים מסביב מתחילים להסתכל עליך כעיר מחוז, וזה מאפשר לך לפתח עוד יותר".
להב מבקש להציג את אחד הפרויקטים שהוא גאה בו במיוחד, ונמצא כבר בשלבי בנייה. שירותי החירום וההצלה של כל האזור נמצאים היום בקרוואנים רעועים ומפוזרים בין יישובים ושכונות. להב שם לב לבעיה, והחליט לנצל את ההזדמנות ולהפוך גם במובן הזה לעיר המחוז. הוא מציג בפניי הדמיה של מתחם חירום והצלה ענקי, ובו בניינים מפוארים לכוחות הכבאות וההצלה, המשטרה, מד"א ואפילו מרכז לרפואת חירום. "אנשים מקרני שומרון לא צריכים לצאת מכאן בשביל שום דבר", הוא חוזר על המוטו.
בנוגע להנגשת הדרך למרכז הארץ, יש ללהב תוכנית מעשית שכבר נמצאת בשלבים מתקדמים. "בציר שבין כפר סבא לקרני שומרון עוברים ביום יותר רכבים מאשר בכביש 5 לכיוון אריאל, וכל זה בנתיב אחד בלבד. יחד עם ראש המועצה האזורית שומרון קידמנו תוכנית לכביש של ארבעה נתיבים, והשר כץ כבר אישר את המקטע מכפר סבא לצופים. אחרי שנתיים תתחיל הסלילה של המקטע עד קרני שומרון". בתקופת כהונתו של להב גם נחנך כביש עוקף נבי אליאס, המנגיש את הנסיעה לקרני שומרון, בעלות של עשרות מיליוני שקלים. לפי התוכניות של להב, הדרך הזאת עתידה להתרחב לארבעה נתיבים בעתיד הלא רחוק.
הזרוע השנייה של התוכנית האסטרטגית היא יצירת גוש יישובים שיטשטש למעשה את הקו הירוק וייצור רצף יהודי גדול מאוד. להב מראה על המפה תוואי שטח פנוי מיישובים ערביים, שמחבר את אלפי מנשה לקדומים, דרך קרני שומרון, עמנואל ושאר היישובים הקטנים יותר באזור. "אנחנו מדברים על שני קילומטרים בלבד שמפרידים בין אלפי מנשה לקרני שומרון, זה מרחק זניח. לצורך ההשוואה, המרחק בין גינות שומרון לנווה מנחם (שתי שכונות בשטח השיפוט של המועצה המקומית קרני שומרון - י"ר) הוא שלושה וחצי קילומטרים. תבין, אלפי מנשה היא בתוך הקו הירוק, זה רצף בעל חשיבות אסטרטגית גדולה מאוד".
גוש כזה, שקרני שומרון תשמש כמטרופולין במרכזו, יהיה חיץ משמעותי בפני הכפרים הערביים שמצפון וימנע את התפשטותם. בחזונו של להב גוש קרני שומרון יהווה הרחבה של גוש דן, וירחיב את הרצועה הצרה של הקו הירוק באזור הזה. "החיבור הזה יביא הרבה ברכה לכל היישובים", הוא טוען, ומדגים על המפה, "אם יהיה רצף התיישבותי בינינו ובין עמנואל, נוכל לסלול כביש חדש שיחבר את קרני שומרון ישירות לכביש עמנואל-אריאל, דבר שיחסוך מעבר בכפרים ערביים ויקצר משמעותית את הנסיעה לסטודנטים שלומדים באריאל". הקרקעות במתחם, הוא מציין, כמעט כולן אדמות מדינה, והוא פועל להכריז גם על אלו שטרם נכנסו תחת הגדרה זו. בכל מהלך השיחה, להב טורח להדגיש שהוא מעולם לא חרג משני כללי הברזל שלו - בתוך הקו הכחול ורק על אדמות מדינה.
"ישבנו לדיונים עם ראשי המועצות והיישובים השכנים, עם המועצה האזורית שומרון ואפילו ערבים ישבו איתנו לדון פה", מתאר להב את המאמצים האזוריים. "יש שיתוף פעולה מלא, מבינים שצריך לעבוד ביחד כדי להגיע להישגים. במועצת יש"ע הישנה כל אחד עבד לעצמו, וככה זה היה נראה. לוקח זמן להבין שצריך לחבר את כל הנקודות זו לזו לרצף התיישבותי גדול". עם זאת, לא מדובר בתוכנית לאיחוד של כל היישובים למועצה מקומית אחת, אלא רק לשיתוף פעולה בין ישויות שונות. חלק משיתוף הפעולה, בתפיסתו של להב, הוא גם תכנון של כל יישוב מתוך חשיבה על הגוש כולו. לטעמו, כל יישוב צריך לתכנן במגמה ליצור רצף ליישוב הסמוך לו, וכך נוצר הגוש מאליו.
פוטנציאל זהה לתל אביב
פרט לחשיבה המקומית והאזורית, להב רואה את עצמו, וכך הוא גם מציג זאת לשרים שעמם הוא נפגש, כשותף בחשיבה האסטרטגית של כלל מדינת ישראל. שוב, על המפות שבחדרו, מראה להב שהמרחק בין רידינג לבלומפילד, הקצה הדרומי והצפוני של תל אביב, שווה בדיוק למרחק בין שתי נקודות הקיצון בשטח השיפוט של המועצה שלו. "רק להבין", הוא אומר, "שלקרני שומרון יש אותו פוטנציאל כמו תל אביב". באותה נשימה הוא גם מראה את הצורך האסטרטגי של מדינת ישראל בקרני שומרון. "התמזל מזלנו וקרני שומרון נמצאת בנקודה שבה הקו הירוק הכי סמוך לים, ויוצר רצועה צרה מאוד של שטח בתוך הקו הירוק. זה עוזר לי להמחיש לשרים שבאים לכאן את הצורך האסטרטגי בצמיחה של קרני שומרון. המרחק בין כביש 6, שהוא פחות או יותר התוואי של הקו הירוק, ובין קרני שומרון, זהה למרחק שבין כביש 6 לים", הוא מראה שוב על המפה. עם העובדות האלה הוא ניגש למקבלי ההחלטות, ומסביר להם את הצורך בעיבוי הרצועה של ההתיישבות היהודית הסמוכה לגוש דן.
על אף שתוכניותיו שאפתניות, להב מגלה ביטחון גמור באשר להיתכנות שלהן. כדי להבין את המגמות של עולם הדיור בשנים הבאות, להב שכר את שירותיו של איש מקצוע שיחד עמו הוא עקב אחרי כיוון ההתפשטות של גוש דן. "לקחנו את המפות משנת 35', וראינו שגוש דן מתקדם באופן עקבי מזרחה. המתחמים האחרונים שנשארו – התעשייה הצבאית, שטחים של המועצה האזורית השרון ועוד כמה עתודות קטנות, כבר נבנים היום או מתוכננים לבנייה. בראש העין, הקצה המזרחי של גוש דן, בונים עכשיו 15 אלף יחידות דיור. אין לגוש דן לאן להתקדם יותר, אפשר להגיע רק מזרחה". להב מראה לי סדרה של תצלומי אוויר שבהם נראית באופן עקבי הבנייה שמתקדמת מהים מזרחה. "אנשים יבואו לפה לא בגלל שאוהבים אותנו, אלא בגלל שאין איפה לבנות. זה יקרה תוך שבע או שמונה שנים להערכתי. אנחנו בהחלט יכולים להכפיל את הכמות שלנו, ולהגיע ל‑20 אלף תושבים. כדי לקלוט את כולם ובמחיר אטרקטיבי נהיה חייבים לבנות לגובה, אולי אפילו עד שמונה קומות".
מתוך הניתוח הזה, להב מכוון את שיווק העיר החדשה שלו דווקא לקהל הגוש-דני. לפני שנתיים החליטו במועצה על המיתוג של קרני שומרון כ"מזרח גוש דן", כדי ליצור אווירה נוחה לקונים הפוטנציאליים. שר השיכון, אגב, אהב את הרעיון והוא משתמש בו בראיונות שהוא נותן לכלי התקשורת. "אני מכוון דווקא לאנשים שמנותקים אידיאולוגית מיהודה ושומרון", להב מצהיר על כוונותיו, "האנשים האידאולוגיים הם קהל שבוי, הם יבואו בכל אופן. אני רוצה למשוך לכאן בעזרת איכות חיים ומחירים, זו המשימה האסטרטגית שלנו. חייבים לשמור על תא השטח הזה".
ואם כבר מדברים על המתנחלים האידיאולוגיים הקלאסיים, ללהב שמורה מעט ביקורת לתפיסות עולם שלא משתנות. "בית בחצי דונם זה כבר לא חזון ציוני, זה כבר קפיטליסטי לחלוטין", הוא אומר, ומכוון כלפי היישובים שממשיכים לבנות בתים פרטיים עם חצרות רחבות ידיים. "בגליל גם מתעקשים על אחוזות כאלה, ולכן הוא לא מתפתח. לי נראה שזה פספוס של החזון הציוני. החזון הוא להתיישב בארץ ישראל. אם נתיישב רק בלי שתסתיר לי את הנוף ובלי שתעשה לי אבק עם הבנייה של הבתים החדשים, אז לא יהיה חזון ציוני. חזון ציוני זה בנייה, וזה אבק, וזה בנייה לגובה כדי להביא הרבה זוגות צעירים שיוכלו לקנות במחירים סבירים".
גם כלפי הממסד הוותיק ביהודה ושומרון, והוא נמנע מלהזכיר שמות, יש ללהב ביקורת. במקרה הזה הוא כועס על הקיבעון המחשבתי והפחד מקביעת יעדים שאפתניים. "האליטות הישנות של ההתיישבות דאגו להסביר לי כל הזמן מה אי אפשר ולמה. הקטע המוזר הוא שברגע שאתה נבחר ומתחיל לעבוד, הכול אפשרי. כשבאתי לכאן כתבתי ספר חלומות יחד עם הצוות שלי. כל מי שהסתכל, כולל ראש המועצה הקודם שמכיר את היישוב היטב, צחק עליי, חשב שאני מדמיין. התוכניות שם היו לחמש שנים, ופתאום אחרי שנתיים קלטנו שסיימנו לבצע את כולן. מיד התיישבתי להכין עוד רשימה כזאת, ובעזרת ה' נסיים גם אותה. כשרוצים לעשות אפשר הכול, אפילו לפנות שדה מוקשים. המגבלות הן רק בראש. אם רק נדבר ונעלה לשיח את החלומות הגדולים של ההתיישבות, זה ילך. כמו בוארון בעמונה, וכמו שאנחנו עושים פה".
שדה מוקשים, אם שאלתם, אינו מטאפורה אלא מעשה שהיה בתחום שיפוטו. "לאחרונה פינינו שדה מוקשים מתחת לרמת גלעד. אלה מוקשים שהירדנים הטמינו כאן בשנות הארבעים, ולאחרונה התפוצצו כמה מוקשים וגרמו לשריפה. החלטנו למנף את זה כדי לבקש ממשרד הביטחון לעשות מבצע לניקוי השטח. זו פעולה די נדירה, לא תראה הרבה פעמים שמשרד הביטחון עושה את זה. בדיעבד התברר שהיו שם אלפי מוקשים, ועכשיו הכול נקי ונוכל לבנות שם בעתיד".
כשאני מנסה להבין איך הכול נראה כל כך פשוט אצלו, בשעה שבתקשורת נשמע שכל בניית יחידת דיור מעבר לקו הירוק קשה כקריעת ים סוף, הוא מגלה לי את סוד הקסם. "אנחנו עובדים בשקט, לא תשמע מאיתנו שום דיבור רע. שמעת על קרני שומרון פעם בחדשות? אף פעם. כשמודיעים על בניית כמה יחידות דיור בעקבות פיגוע, יש רעש אדיר בתקשורת ובעולם. אני מקבל פה מאות יחידות דיור ואף אחד לא שמע מזה בכלל. צריך לבוא בנחת ולהסביר את ההיגיון. המועצות בנגב ובגליל יודעות לעבוד בשקט, וכך הן משיגות יותר. עכשיו הם קיבלו תקציב של מיליארד, בזמן שאנחנו על 160 מיליון חטפנו בתקשורת שוב שהמתנחלים עושקים את קופת המדינה".