גם אחרי שתמו הדי החגיגות מפתיחת שגרירות ארצות הברית בירושלים והדי המשנה של השגרירויות הנוספות שעשו עלייה לעיר הקודש בעקבות האמריקנים, בקואליציה אף אחד לא ממהר לחזור לשגרה.
בצפון ובדרום גם כן נשמעים הדי פיצוצים במעוזי האויב, והאווירה טובה. כולם מרגישים על הגל, חודש מאי האיום שהובטח התגלה כאחד החודשים הבטוחים והמוצלחים של ממשלת הימין. המדיניות של נתניהו הוכיחה את עצמה, ואף אחד לא רוצה להיות הראשון שיעיר את חבריו לטלטלה הקואליציונית הבאה.
הלחוצים ביותר הם החרדים: גפני וליצמן שיגרו אומנם בשבוע שעבר לנתניהו מכתב מנומס שמזכיר את לוחות הזמנים שהציב בג"ץ להשלמת חוק הגיוס, אבל הוא לא מרגיע את הלחץ הכבד שמופעל כלפיהם מכיוון בתי הרבנים. מועצת גדולי התורה התכנסה לפני שבוע וחצי כמעט בחשאי, כשכולם עסקו בחגיגות ובמלחמות, והורתה לח"כים להגיע לצום תשעה באב אחרי שהחוק אושר בשלוש קריאות. דוד ביתן, אומנם כבר לא יו"ר הקואליציה אבל עדיין אחד הגורמים המשופשפים והמעודכנים בניהול הסבך הקואליציוני, כבר העריך השבוע שהחוק לא יושלם בכלל במושב הקיץ. חברי הכנסת החרדים שומעים את האזהרה הזאת בחשש, יודעים שעל פי הוראת בג"ץ הפטור הנוכחי ייגמר בתשרי הקרוב, ומבינים היטב את המבוי הסתום.
ליברמן, שגרר את צה"ל ללב המחלוקת הפוליטית והתעקש בניגוד לעמדת גורמים בצבא לערב את הקצינים בכל ניסוח של סעיפי החוק, עדיין לא הגיש להם את הטיוטה הסופית. גם ככה הלו"ז עד התאריך הסופי הוא צפוף, ועוד לא ברור כמה שינויים יידרשו. מצד שני, שום דבר לא מחכה לחרדים בחוץ. גם אם יפרשו מהממשלה ויובילו לבחירות, החוק בינתיים יפקע ועשרות אלפי תלמידי ישיבות יאבדו את דחיית הגיוס וייקלעו לתסבוכת משפטית. יותר מכך, החרדים יודעים שגם בממשלה הבאה הם לא יקבלו שום דבר שהקואליציה הנוכחית לא תעניק להם.
גם בבית היהודי מתלבטים: מצד אחד בנט ושקד סימנו את פסקת ההתגברות כהישג המרכזי שהם יכולים להביא, ובעבר הם טענו שהנושא מספיק חשוב כדי ללכת עליו לבחירות. מצד שני נתניהו בשיאו מכל בחינה, וערעור היציבות הקואליציונית תהיה התאבדות פוליטית. גם הציבור שתומך בכל לב בפסקת ההתגברות לא יקבל בעין יפה מרד בראש הממשלה שמוביל כרגע את המערכה המדינית והביטחונית בהצלחה. כרגע הם מעדיפים לחכות לכחלון ולנתניהו שהבטיחו לחזור עם נייר חדש כדי לפתור את סוגיית המסתננים.
שאר האתגרים שהיו על סדר יומה של הממשלה התאדו. חוק הגיור לא מטריד איש על אף שכולם מתנגדים לו, כל חקיקה נפיצה אחרת נתקעת בצנרת לשמחת כל הצדדים. תיאורטית שני המשברים שנשארו, ההתגברות והגיוס, יכולים לפתור זה את זה. אם החרדים ישלבו כוחות עם הבית היהודי בהפעלת לחץ לטובת העברה של פסקת התגברות רחבה בהקדם, אפשר יהיה פשוט לאשר מחדש את חוק הגיוס הישן שנפסל בבג"ץ. עכשיו בנימין נתניהו רק צריך לרצות באמת.
גידופי שווא
קשה היה להשיג השבוע את יהודה גליק. אולי בגלל מבול השיחות וההודעות שכמעט השביתו את מכשיר הטלפון שלו, אולי בגלל ההחלטה הכל כך נדירה שלו לשתוק ולא להגיב מול העליהום הציבורי הכי חריף שעבר מאז הגיע לכנסת.
אלפי פוסטים זועמים בפייסבוק וציוצים חובטים בטוויטר, גידופים בהודעות פרטיות ואפילו שערורייה פומבית במליאה הם המחיר ששילם גליק על כך שנפגש בכנסת עם סרבן הגט ירון אטיאס. שמו ותמונתו של הסרבן פורסמו בצו בית הדין הרבני, יחד עם הוראה לקיים בו הרחקות דרבנו תם, הכוללות הוראה לא לדבר איתו, לא לחלוק לו כבוד ולא לארח אותו. כשנודע לכמה חברות כנסת, ובראשן רחל עזריה, שגליק הוא זה שהזמין את אטיאס למשכן, הן לא טרחו לברר איתו באופן פרטי מדוע, אלא בחרו לעלות למתקפה מעל דוכן הכנסת. גליק לא השיב לשאלות שהפנתה אליו עזריה מהדוכן, וכמחאה עשר חברות כנסת עזבו את המליאה כשהוא עלה לנאום בתורו. גם אחרי ששוחחתי השבוע עם גליק, אין לי תשובה חד משמעית מדוע הוא החליט לפגוש את אטיאס, בטח לא תשובה שאפשר לכתוב בעיתון. אבל אני בטוח שהייתה לו סיבה טובה. כל מי שמכיר את גליק, וזה כולל גם חברי כנסת שנמצאים בקצה הנגדי של המפה הפוליטית, יודע שהוא אחד מחברי הכנסת היותר נעימים ומלאי כוונות טובות. "אני עובד רק אצל הקדוש ברוך הוא", זה המשפט היחיד שהוא הסכים לומר לי, והסביר שגם פינצטה היא כלי מגושם מדי כדי לטפל במקרים כאלה.
אחת מחברות הכנסת הסבירה לי את עוצמת המהומה בכך שגליק ידוע בהתנגדותו לחזקת הגיל הרך, ונאומיו בעניין סבל האבות הגרושים, שמגיע במקרי קצה לדבריו אפילו להתאבדויות, ולכן הן חשדו שהוא עלול אולי להיות "בצד שלו". ובכן, אם המטרה האמיתית היא להשיג גט, דווקא גליק נשמע לי כמו האיש שיכול לקדם אותה. פחות משנה מה המסילות שימצא לליבו העקשן של הסרבן, העיקר שהאישה הכלואה תצא לחופשי. אין לי שום סנטימנט כלפי אדם שמשתמש בכוח שמעניקה לו ההלכה כדי לאמלל אישה ולכבול אותה לנישואים. דווקא בגלל הסבל הזה, אני מאמין שאם מישהו מסוגל להשיג גט זה גליק, ולא חברות הכנסת שיצאו נגדו ברעש גדול. ועוד נקודה אחת חיובית בשוליים: מזמן לא ראינו כאן איך כל הארגונים הפמיניסטיים מגויסים בכל הכוח כדי לאכוף ולכבד החלטה של בית הדין הרבני.
חזרה לימי מפא"י
לפני שלוש שנים החליטו בצה"ל לסגור את הפנימיות הצבאיות. שתיים כאלה נותרו בישראל, אחת בחיפה על יד בית הספר הריאלי, והשנייה היא אור עציון במרכז שפירא. "תם עידן" הסבירו אז בצבא, ונימוקי ההתייעלות התקציבית, יחד עם השינוי המהותי באופי ובצרכים של הצבא, הכריעו את הכף. ב‑2015, כך אמרו גורמים במשרד הביטחון דאז, כבר אין צורך לחנך תלמידי תיכון בפנימייה צבאית.
הרב חיים דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית שעדיין מעורב בניהול הפנימייה ובדאגה לתלמידים שמגיעים דווקא מאזורים חלשים יותר, השלים בהתחלה עם הגזירה, עד שגילה לתדהמתו שהאחות המקבילה בחיפה דווקא תמשיך לפעול בגלל לובי פעיל במיוחד של בוגרי המוסד. "חשבתי שימי מפא"י נגמרו", הוא אמר לי אז. בעקבות הסערה הציבורית שקמה, הבטיחו במשרד הביטחון למצוא פתרון. גם בנט התערב וסייע באמצעות משרד החינוך למצוא תקציב, אבל אחרי צפירות ההרגעה של השנה שעברה, באור עציון הבינו שבמשרד הביטחון לא נערכים לרישום כמו בשנים עברו. בשבועות האחרונים קיבל הרב דרוקמן הודעה שבעקבות עלויות השיפוץ הגבוהות שנדרשות, הפנימייה בראשותו תיסגר. בחיפה העסקים יימשכו כרגיל.
באופן אישי אני לא חסיד גדול של פנימיות צבאיות, ולא משוכנע שאחרי 60 שנה אין מקום לבחון מחדש את הפורמט, אבל לא ייתכן מצב שבו פנימייה אחת שורדת בגלל לובי חזק במשרד הביטחון, ופנימייה אחרת נסגרת פשוט כי היא לא באה טוב לשר הביטחון. אגב, מעניין לבחון את ההצלחה של לובי בוגרי הריאלי מול הטענה החוזרת שדווקא מגזרים עם מפלגה סקטוריאלית, כמו החרדים או הציונות הדתית, הם אלו שיודעים לדאוג למוסדות שלהם.
נכון לעכשיו גם בלשכת ליברמן וגם בלשכת בנט, שלזכותו ייאמר שהוא מטפל בנושא למרות שהאחריות אינה של משרדו במקור, אמרו השבוע שהם פועלים למצוא פתרון. את ההבטחות האלה אני שומע מהם כבר כמה שבועות ברציפות, באור עציון שומעים אותן כבר שנתיים לפחות. מבטיח להמשיך לעקוב.
לתגובות: [email protected]