לא מתרגלים למטרדים

דיווחים רבים מתקבלים באופן יומיומי במוקד של המשרד להגנת הסביבה, במנהל האזרחי ואיגודי הערים לאיכות הסביבה ביו"ש. הדיווחים כוללים תלונות על עשן, קשיי נשימה, ריח כבד הנגרם בגלל עשן שריפות פסולת ועוד .

הדוגמאות לכך רבות כמו עשן שריפות פסולת ממזבלת קלקיליה , זרימת ביוב מאל-בירה לנחל מכמש וממנו לוואדי קלט - שמורה אטרקטיבית שנפגעה קשות, מחצבות פיראטיות, מגרשי גרוטאות רכב שנאספים בכל הארץ ומטרדים רבים נוספים

בפרספקטיבה של 40 שנות מעורבות בתחום איכות הסביבה ניתן להעלות על נס את השינויים בגישת המתיישבים והרשויות המקומיות לקיימות ולעשייה למען שמירת הסביבה.

אם בעבר קשה היה לשכנע את מנהיגי הציבור כי הצלחתו של מפעל ההתנחלות ושיבת העם לחבלי המולדת מותנית בהתייחסות לפיתוח האזור מתוך אחריות לעתיד, בבחינת "לעבדה ולשמרה" שהרי "אם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (כנאמר בבראשית רבה ז'), הרי כיום כל תכניות הבניה בישובים, כבישים ואזורי התעשייה נבחנות גם בהתאם לדרישות הסביבתיות. כך גם תוכניות החינוך מהגיל הרך ועד לאקדמיה כוללות חינוך סביבתי ולימודי טבע ומורשת ועל כל זאת יש לברך.

אם כך הם פני הדברים ביחס למה שקורה אצלנו בבית - בישובים, ברשויות המקומיות הישראליות ביו"ש, עדיין קיימת בעיה בהתייחסות הציבור למטרדים הכבדים המגיעים מהשכנים.

אחת התופעות המאפיינות חלק גדול מתושבי יו"ש זו סלחנות למטרדים סביבתיים הנגרמים באזורים הנשלטים ע"י הפלסטינאים. תושבים שסובלים דרך קבע מרעש מחריש אוזניים ממסגדים, מעשן מסריח משריפת פסולת, מזיהום כבד של ביוב שזורם בנחלים וממחצבות מזהמות, בטוחים שכך דרכו של עולם ושלא ניתן להביא לשינוי במצב הקיים ,להביא להפסקת המטרדים ולתקן עולם כפשוטו.

השנה התגברו מאד המטרדים והזיהומים בכל אזורי יו"ש, בעיקר בתחום שריפת פסולת. כמעט בסמוך לכל כפר יש מטמנה (מזבלה) בוערת, האוויר ספוג מזהמים וריחות רעים הפוגעים באיכות החיים והחלה מעורבות של מוסדות המדינה, כאשר השר זאב אלקין – שר הגנת הסביבה , הנחה להכין תכנית אב לסביבה חוצת גבולות. למרות כל זאת, רוח השינוי טרם הגיעה לשטח עצמו ולא גרמה לשינוי בגישה של התושבים ושל מערכות השלטון למטרדים אלה.

השינוי יקרה רק כאשר 400,000 אזרחי המדינה החיים באזור ועוד כמיליון האזרחים החיים ממערב לקו הירוק ובסמוך לו יחליטו כי אינם מוכנים להשלים ולהתרגל לסיכונים מהמפגעים הסביבתיים ויפעילו לחץ ציבורי להפסקתם.

המערכת הקיימת של המנהל האזרחי ביו"ש במתכונתה הנוכחית לא תפטור בעצמה את בעית מטרדי הסביבה הקיימים ביו"ש. הקונספציה השלטת שם של הזערת הלהבות מול הפלסטינאים והתייחסות לאזור ככבוש, כ"תפיסה לוחמתית זמנית", לא יכולה לקדם מוטיבציה לשינוי.

כל נוסע בכביש חברון- באר שבע יכול להבחין בביוב הגולמי הממשיך לזרום לבקעת באר שבע ואסור שישלים עם המצב. מי שנוסע בכביש חוצה בנימין לעטרת, נוה צוף ות"א ועובר מדי יום בנחל הביוב המסריח שמנקז את שפכי ג'ילזון והכפרים באזור ביר זית לא יכול שלא לזעוק מתוך דאגה לפגיעה הנמשכת לקרקע, לחי ולצומח בהרי ישראל.

רבות הן הדוגמאות וכל אחד מכיר בסביבתו את מצבורי הגרוטאות, ערימות הזבל והמזיקים. כפי שלחץ ציבורי הביא לסגירתם של עשרות מפחמות מזהמות בצפון השומרון בשנה החולפת, ושיחרר עשרות אלפים מנזקי נשימת העשן כך צריך עכשיו לפעול כנגד שאר הזיהומים והמטרדים באזור.

ישנה תועלת רבה להעברת תלונות ודיווחים למוקד הסביבה (6911*) ולאיגודי ערים לאיכות הסביבה ביו"ש (גם באמצעות אתר האינטרנט) או כל מעורבות אחרת אך ישנו צורך גדול לטפל בשורש הבעיה, ולא רק בהתמודדות איתה בדיעבד.

אם הארץ ועתיד צאצאינו יקרים לנו, חשוב שנתעורר, כל אחד בדרכו, להביא להפסקת המטרדים הסביבתיים הפוגעים בבריאותנו, הורסים את הנוף ואת אתרי המורשת כאן בלב ליבה של ארצנו.

אין להשלים עוד עם אוזלת היד בטיפול במטרדים חוצי הגבולות ולהחליט "לא מתרגלים למטרדים".

הכותב הינו מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון