בצל הירי מרצועת עזה מנסים גם במערכת הביטחונית, גם בזו הפוליטית וגם במערכת האקדמית לערוך עבורנו הפרדה בין הפלגים השונים הפועלים ברצועת עזה, בין החמאס השולט לבין הג'יהאד האיסאלמי המבקש לנקום ומבקש לעצמו חופש פעולה נגד ישראל.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו על הסוגיה עם ד"ר עידו זלקוביץ׳, ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, מומחה לחברה והפוליטיקה הפלשתינית.
"מבחינת האופן שבו ממשלת ישראל תופסת את המרחב הזה, היא רואה בחמאס כבעל הבית כי הוא האוחז במושכות השלטון ברצועה ואחראי לכל מה שנכנס ויוצא משם על הקרקע ובאוויר, גם אזרחית וגם ביטחונית. אבל מעבר לזה יש להבין שחמאס אמנם צריך לתת את הדין אבל הוא לא שולט באופן אבסולוטי. זה גם לא ארגון מדיני אלא ארגון טרור ששולט על תא שטח מסוים, ולכן קל לגופים אחרים לנתב את הזעם שאצור ברצועה לטובת צרכיו".
את ירי הפצמ"רים על ידי מחבלי הג'יהאד האיסלאמי רואה ד"ר זלקוביץ' כדוגמא נוספת לעיקרון זה. "בניגוד לחמאס, שלא הגיב בירי תלול מסלול אינטנסיבי כשפגענו במטרות של הארגון, בג'יהאד האיסלאמי החליטו שהם כן יגיבו כשהם סופגים פגיעות בנפש, וכשחוסלה חוליה של הארגון לפני יומיים וחצי הם החליטו להביא להרעשה שהביאה להסלמה שיש כעת.
''כך שמי שהביא אותנו למציאות הזו הוא הג'יהאד האסילאמי, אבל הוא לא פועל לבד אלא צריך לתת דין וחשבון בפני החמאס השולט שם. התמונה הולכת ומסתבכת כי הפטרון הוא איראן שסופגת מכות בזו אחר זו ולכן הג'יהאד האיסלאמי מנסה להחזיר לנו מכות קטנות בחזית הדרומית בברכת איראן". במציאות שכזו הזרוע הצבאית של חמאס אינה יכולה להתנגד למהלכי הג'יהאד כי ההוראות מגיעות מטהרן, "גם הם ביחסי תלות פיננסית מול איראן".
על המעורבות האיראנית והאינטרסים האיראנים סביב המתרחש ברצועה אומר ד"ר זלקוביץ': "מנקודת מבט איראנית, שמחים לראות את ריתוק כוחות צה"ל לדרום. הג'יהאד מהווה עבורם נכס אסטראטגי. אם ישראל ואיראן יעלו על מסלול של התנגשות צבאית ישירה, בין אם בסוריה ובין אם במקומות אחרים, איראן צריכה את הג'יהאד והחיזבאללה שישמשו זרועות קדמיות שלה ויפעלו כדי להתיש את כוחות צה"ל וירתקו אותו לגזרות אחרות".
עם זאת סבור ד"ר זלקוביץ' כי למתיחת החבל הביטחוני יש גבול מבחינתה של איראן המבקשת לשמר את כוחות הג'יהאד לקראת העתיד: "הם לא יכולים למשוך את המתיחות לאורך זמן, כי לא היו רוצים לראות את התשתיות הצבאיות של הג'יהאד האיסלאמי נשחקות. הם רוצים לשמור אותן לנקודת זמן עתידית". עוד הוא מוסיף כי האיראנים זקוקים לתשתיות אלו גם בהיבט הפנימי "כי הרי לפעמים החמאס פועל בקווי מדיניות שלא מתאימים לאיראן, והאיראנים משתמשים בג'יהאד כשוט פנימי מול חמאס".
"מנקודת המבט של החמאס ניתן להבין שהם רואים באלימות ובהפעלת הכוח והטרור גורם שמסייע להם להשיג מטרות מדיניות, ולכן בזרוע הצבאית של חמאס יש נטיה ללכת אחר קו ההסלמה שאותו מוביל הג'יהאד האיסלאמי. כך נוצרת דינמיקה של הסלמה. חמאס לא יכול להישאר מאחור כשארגון קטן יותר לוקח את הבכורה של המאבק בישראל"
מוסיף זלקוביץ' ומתייחס גם למשבר ההומניטארי ברצועת עזה. לדבריו "באופן פרדוקסלי הנרטיב העזתי הוא שהאחריות על המצב ההומניטארי מתגלגלת לפתחנו. הם בנו נרטיב של מצור וחנק ולשיטתם הדרך היחידה לפתוח את המצור היא על ידי המאבק. זה הרקע לכל תהלוכות השיבה. הקמפיין הזה מבחינה תודעתית נכשל ומספר הנפגעים הגדול עורר זעם של האוכלוסייה גם כלפינו אבל גם כלפי חמאס. עלו קולות ששאלו למה שולחים אזרחים למות על הגדר ולא נלחמים אם רוצים להילחם".
לנוכח כל המורכבות הזו של מארג היחסים חמאס-ג'יהאד-איראן נשאל ד"ר זלקוביץ' אם צודקת ישראל באופן תגובתה הצבאי, ולהבנתו אופי התגובה הישראלית מלמד על הבנת מארג הכוחות ברצועה: "ניתן לראות שברגעים הראשונים המטרות שהופצצו היו מטרות ג'יהאד איסלאמי, כלומר הייתה העברה של רמז ישיר לחמאס שאנחנו תוקפים את הג'יהאד האיסלאמי, ויש לכם הזדמנות לתפוס אותו ולהשקיט בכך את הרוחות ולחדש את הסטטוס קוו.
''לאחר מכן ראינו שהותקפו גם מטרות המזוהות עם חמאס. בתפיסה הרחבה יותר ממשלת ישראל רואה את חמאס אחראי לכל מה שיוצא ונכנס מהרצועה ושום דבר לא השתנה בתפיסה הזו ומצפים מחמאס שגם אם אין לו את כל המונופול ברצועה לקחת אחריות כי הוא הכוח העיקרי ברצועה. זה גם האינטרס של חמאס שמעניין אותו איבטוח שרידותו השלטונית, מה שלא יקרה ללא פתרון הומניטארי ברצועה. פתרון כזה יוכל להגיע רק על ידי הבנות אזוריות בעלות אופי מדיני".