כתבי סבא
כתבי סבאאיור: עדי דוד

אמא קינחה את ידיה בסינר, התיישבה מולי והסבירה: "בעוד כמה ימים נציין אזכרה של עשר שנים לפטירתו של אבא שלי, סבא שלמה. אתה בקושי הכרת אותו, היית בן שלוש, אבל סבא היה איש מיוחד. אני רוצה להזמין הרבה אנשים לסעודה, כדי שיספרו עליו ויזכירו אותו".

מעניין, חשבתי לעצמי, עד היום אמא בקושי סיפרה משהו על סבא שלמה. אולי היה קשה לה להיזכר באבא שלה שנפטר? אמא סקרנה אותי כשאמרה שסבא היה איש מיוחד, ואחרי שחשבתי קצת שאלתי אותה: "אמא, איך אני יכול להשתתף גם? אני לא הכרתי את סבא ולא יודע לספר עליו, אבל גם אני רוצה להיות חלק מהאזכרה לסבא". אמא הוציאה את הקציצות מהמחבת ושתקה. נראה היה שהיא מנסה לחשוב על רעיון מתאים. תוך כדי בחישת המרק היא הסתובבה פתאום וזיק בעיניה: "אתה יודע מה, יהודה, יש לי רעיון בדיוק בשבילך". היא צעדה לכיוון הסלון ואני אחריה.

מהכוננית העליונה, היכן שנמצאים כל הספרים המאובקים ועוד כל מיני תיקיות ישנות, שלפה אמא קרטון חום שמעולם לא ראיתי בעבר. היא פתחה אותו ועיניה נצצו. "מזכרת מאבא", היה כתוב שם בכתב יד לא מוכר. היו שם ערימות של דפים מצהיבים, כתובים באותיות של מכונת כתיבה. אמא עלעלה בהם בהתרגשות. "אתה רואה, יהודהל'ה", הציגה בפניי חלק מהדפים, "יש פה המון דברים שסבא שלך כתב. דברי תורה, רעיונות, חזון חינוכי. הוא התעסק בשליחויות מאוד חשובות ולא הספיק להגשים את כל מה שחלם עליו. אתה הרי אוהב לחטט בארגזים ישנים", חייכה אליי, "אולי תמצא כאן אוצרות".

היא חזרה למטבח ואני ניגשתי למלאכה בזהירות. התחלתי לקרוא את הדף הראשון, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. הדפים היו כתובים בעברית מליצית, כמו של פעם, משפטים משובצים עם פסוקים וביטויים יפים כאלה, אבל ככל שקראתי הבנתי יותר מי היה הסבא שלא הכרתי. הוא חלם על הקמת בתי ספר לנערים שלא הצטיינו בלימודים, ורצה לעזור להם ללמוד תורה וגם לרכוש מקצוע. הוא רצה שהבנות יתחנכו בצניעות ולא כמו שהיה מקובל בתקופתו. הוא כתב הרבה על חשיבות העלייה לארץ, דווקא כמי שפעל עם פליטי שואה אחרי המלחמה, ועודד אותם שהפתרון היחיד הוא בארץ ישראל.

קראתי וקראתי עד שנהיה חושך בחוץ. אמא סגרה את התיקייה ואמרה: "אתה צריך לישון, תוכל להמשיך לקרוא מחר". במחברת האישית שלי רשמתי לי כל מיני דברים מעניינים שקראתי בדפים הצהובים, ואפילו חלמתי עליהם בלילה.

ביום האזכרה הגיעו הרבה דודים וחברים אלינו הביתה. כולם הסבו לשולחן, ובאמצע הסעודה אמא הפתיעה את כולם ואמרה: "לפני כל הדוברים החשובים שרוצים לספר על סבא שלמה, יש לנו הפעם מישהו מיוחד שאני חושבת שיהיה לו הרבה מה לומר. מה דעתך, יהודה?". הסמקתי, והלכתי להביא את המחברת שלי מהחדר. כשקראתי את כל הדברים שלמדתי מסבא דרך אותיות מכונת הכתיבה שלו, הרגשתי שהוא מסתכל עליי מלמעלה ומחייך.