בימים אלה אנו מציינים שנתיים לפטירתו של איש החסד מוטי זיסר. נהרות של עצב והררי מילים וסיפורים שטפו את הימים שחלפו, אך מוטי חי וקיים בהווייתנו, חסר ונמצא בעולמנו.
בן להורים ניצולי שואה, שגדל בשכונת התקווה ואחר כך בבני ברק ועשה משם את דרכו אל ליבת העשייה העסקית, הציבורית והחברתית בישראל.
לב טהור ברא אלוקים למוטי, אך גם כשנחלש, הספיק לעשות בשישים ואחת שנות חייו המעטות מה שאנשים אינם מספיקים לעשות בחיים מלאים ובריאים.
נפלה בחלקי הזכות להכיר את מוטי בשני העשורים האחרונים לחייו. היו אלו בשבילו שנים מלאות פעילות ועמוסות בעשייה עסקית. אך את עיקר זמנו, כישרונו וכוחותיו הקדיש בשנים אלו להפצת תורה ולמפעלי החסד הרבים שהקים.
בפיוט "יגדל אלוקים" הנאמר לפני תפילת השחר, אומר המחבר כי אלוקים "גומל לאיש חסד כמפעלו", הגמול על עשיית החסד הוא כאילו היה זה מפעלו העסקי של האדם. מלכים שנפטרים מהעולם משאירים את כתריהם, בעלי נכסים את נכסיהם ומוטי השאיר כאן את עיקר העיקרים, את המהות, את התוך, את מפעל חייו בהקמת המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של עזר מציון, הממשיך בעוז בהצלת חיים בניהולה המסור של ברכה רעייתו, תיבדל לחיים ארוכים.
רבות נאמר על מוטי כמנהיג, כיזם וכאיש חסד, אך אבקש להאיר כאן על אצילות נפשו ומידותיו, לדעת ערכם של הימים הקצובים שחנן ה' אותנו לעסוק בתורה ובמעשי חסד, להרהר בחשיבותם של מעשים, דיבורים, מידות ואורח חיים.
שנתו האחרונה הייתה שרשרת של ייסורים ומכאובים, אך גם אל מול אלו, המשיך באופטימיות הרבה שהדביקה גם את כל ידידיו ומכריו. מאות הודעות הטקסט ששלח לידידיו בימי חוליו הן ספר מוסר לחיים של אמונה ולראיית הטוב בכל מצב וללא סייג.
בטרם נכנס לעוד טיפול רפואי מורכב, במענה להודעתי הדורשת בשלומו, כתב: "ראינו רבות את הבלתי נראה ואיתם ודאי את הבלתי אפשרי. יותר מכול למדנו שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן, הוא דולק במלוא עוזו. בעולם הזה אפשר להשיג כל דבר בתפילות, הכול יבוא על מקומו בשלום. המסע עובר יפה עד כה, אי"ה כך זה יהיה גם הלאה".
"צרות באות בלי הזמנה ובשביל שמחות צריך להתאמץ", נהג לומר, ולכן יזם ולקח על כך אחריות בחייו האישיים ובעשייתו החברתית לקיום מופעי זמר יהודי וקונצרטים של חזנות.
סיפור חייו ופועלו של מוטי מתחילת דרכו עד יומו האחרון, כמו גם צוואתו, הונצחו על מצבתו, מהמשנה הפותחת את מסכת פאה: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא..."
איש החוכמה והתבונה, איש העצה והתושייה, הפיקחות וההקשבה, אבד מן הארץ. הכאב על חסרונו והגעגוע אינם מרפים, אך מעשיו הרבים ממשיכים לפעול ולהשפיע בעולם התורה והחסד בכל רגע.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
הכותב הוא ידיד המשפחה