1
הרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ יקיים ביום ראשון הקרוב דיון בעתירות לביטול חוק ההסדרה.
החוק שעבר בכנסת בעת המאבק להצלת היישוב עמונה וזמן קצר לפני חורבנו, אמור להציל מגורל דומה עשרות יישובים צעירים ושכונות ולמנוע הריסת אלפי יחידות דיור בהתיישבות ביו"ש. הצעת החוק קובעת כי מי שטוען לבעלות פרטית על קרקע שהוקמו עליה יישובים בתמיכת רשויות השלטון, לא יוכל לדרוש את הריסת המבנים. במקום זאת, אם יצליח העותר להוכיח את בעלותו הוא יזכה לפיצוי נדיב בכסף או בקרקע. מדובר בחוק צודק, שמיטיב כלכלית עם הטוען לבעלות הערבי, ומונע סבל קשה מאלפי אזרחים נורמטיביים שעלולים למצוא את עצמם חסרי בית ולהינזק בעוד היבטים רבים. כך נוהגים בתי משפט במקרים דומים בשטחה של ישראל הריבונית, וכך ראוי ונכון שיהיה הדין גם ביהודה ושומרון.
מלכתחילה התכוונו יוזמי החוק להציל באמצעותו גם מקומות שכבר נגזר עליהם חורבן, דוגמת עמונה והבתים בשכונת נתיב האבות. התנגדות עזה של הממסד המשפטי בראשות היועמ"ש מנדלבליט וקשיים פוליטיים ומדיניים הביאו לכך שהחוק עבר במתכונת מצומצמת. במערכת הפוליטית היו מי שרצו למנוע פגיעה בכבודם של שופטי בג"ץ, שתיגרם לטענתם אם החוק יכשיר בדיעבד את מה שהשופטים כבר דנו ופסקו את דינו להריסה. אפשר להבין את תחושת התסכול הפוטנציאלית של שופטים שהקדישו מזמנם היקר, ערכו דיונים, שמעו טיעונים וטרחו לכתוב פסקי דין, ולבסוף יגלו שעמלם היה לשווא, כי חברי הכנסת שינו את החוק והפכו את פסק הדין ללא רלוונטי. השאלה היא האם גם שופטי בג"ץ מסוגלים לשנות מהרגלם ולגלות התחשבות דומה בחברי הכנסת. כי גם העברת חוק ההסדרה, למשל, הייתה כרוכה בטרחה רבה של הח"כים, וגם הם יתאכזבו קשות אם שופטי בג"ץ יחליטו לבטל את החוק ולזרוק לפח את כל עמלם.
2
הדיון ביום ראשון בבג"ץ מתקיים בעיצומו של ויכוח ציבורי נוקב לגבי היוזמה לחקיקת פסקת ההתגברות, שנועדה לאפשר לכנסת להחזיר לתוקפם, בהצבעה נוספת וברוב של 61, חוקים ששופטי בג"ץ ביטלו. כזכור, פסקת ההתגברות אושרה בוועדת השרים לחקיקה, אך עדיין לא הובאה לאישור הכנסת משום שטרם הובטח הרוב הדרוש לכך.
הסמכות לבטל חוקים שחוקקה הכנסת היא אחת מתוך סמכויות רבות שניכסו לעצמם שופטי בג"ץ, צעד אחר צעד, בעשרות השנים האחרונות. השופט אהרון ברק וחבריו טענו שכאשר חוקקה הכנסת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולאחר מכן את חוק יסוד חופש העיסוק, היא התכוונה למעשה לכונן חוקה ולהסמיך את שופטי בג"ץ לבטל חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם חוקי היסוד. הטענה הזאת שנויה במחלוקת חריפה, ונחשבת בעיני רבים למחטף שביצעו אהרון ברק ותומכיו כגנבים בלילה. ועדיין אפשר היה אולי לחיות בשלום עם סמכות זו אילו באמת השתמשו בה השופטים בריסון, כפי שהם מתיימרים לעשות. בפועל המצב הולך ומחריף, ומספר החוקים שנפסלים על ידי השופטים הולך וגדל. פרט לכך, עצם הידיעה ששופטי בג"ץ עלולים לפסול חוק מסוים גורמת פעמים רבות לכך שהוא לא נחקק מלכתחילה. לא יהיה זה מוגזם להעריך כי בעשרות השנים מאז המהפכה החוקתית מאות חוקים פוטנציאליים לא נחקקו למרות שהיה להם רוב בכנסת, רק בגלל החשש ש"זה לא יעבור בג"ץ".
3
במישור העקרוני המופשט, השאלה למי להעניק את סמכות ההחלטה הסופית בנושאים חוקתיים, לחברי הכנסת או לשופטי בית המשפט העליון, יכולה להיות מוכרעת לכאן או לכאן. במדינות שונות נוהגים בעניין זה בדרכים שונות. אבל כאן בישראל התשובה לשאלה צריכה להיות ברורה. ההרכב האידיאולוגי הלא מאוזן של שופטי בית המשפט העליון, שנובע בעיקר משיטת בחירת השופטים שמנציחה את אופיו הקיים של הרכב השופטים ומסכלת כל אפשרות לשינוי אמיתי, לא מותיר מקום להתלבטות. בית המשפט העליון בהרכבו הנוכחי אינו מייצג באופן מאוזן את ערכיו והשקפותיו של רוב הציבור. בנוסף לכך, השופטים אינם נצמדים ללשון החוק ולכוונת המחוקק, אלא מפרשים את החוק בחופשיות ומנסחים הלכות משפטיות לפי השקפתם ותפיסת עולמם האישית. לכן, כל עוד לא נוסד בית משפט לחוקה בהרכב שמייצג את הגוונים השונים בחברה הישראלית, ההכרעה הסופית צריכה להישאר בידי הכנסת. חבריה, אשר נבחרים בקלפי אחת לארבע שנים, מייצגים הרבה יותר טוב את דעת הרוב הדמוקרטי.
4
שופטי בג"ץ לא מסתירים את סלידתם מרעיון פסקת ההתגברות ואת חרדתם מפניה. אבל אם לאחר הדיון שיתקיים ביום ראשון אסתר חיות וחבריה יחליטו לבטל את חוק ההסדרה, הם רק יוכיחו עד כמה אסור להשאיר את ההחלטה הסופית בידיהם, ועד כמה חקיקת פסקת ההתגברות היא הכרחית.
הם לא חייבים לקבל את העתירה ולפסול את החוק. הונחו בפניהם חוות דעת משפטיות מטעם המשיבים, שבהן יוכלו למצוא את כל הנימוקים הדרושים כדי לדחות את העתירה נגד חוק ההסדרה. עורך הדין הראל ארנון, שמונה לייצג את עמדת הממשלה לאחר שהיועמ"ש מנדלבליט סירב לייצג אותה, הגיש תשובה הנחשבת למלאכת מחשבת משפטית. גם עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת, הגיש בתוקף תפקידו תשובה אשר דוחה את הדרישה לבטל את החוק שחוקקה הכנסת.
אם יחליטו השופטים לקבל את העתירה ולבטל את החוק, חלקים גדולים בציבור יחושו שלא הנימוקים המשפטיים הכריעו כאן, אלא השקפת עולמם האידיאולוגית והפוליטית של השופטים. מעמדו של בית המשפט העליון יספוג פגיעה נוספת, והלחץ להחזרת סמכות ההחלטה לידי הח"כים ילך ויגבר. אם יחליטו הנשיאה אסתר חיות וחבריה להרכב לכבוש הפעם את יצר ההתערבות שלהם ולהשאיר את החלטת הכנסת בעינה, הם עשויים לגלות שבזכות האיפוק והריסון הזה מעמדם דווקא התחזק.
לתגובות: eshilo777@gmail.com