עד כמה שברירית הפסקת האש מול רצועת עזה ביקשנו לשמוע ביומן ערוץ 7 עם מומחה לזירה הפלשתינית, ד"ר גדי חיטמן, איש אוניברסיטת אריאל, והוא מפתיע בקביעתו כי הפסקת האש שרירה וקיימת ולמעשה הירי האחרון מגיע אך ורק כתגובה למותה של האחות.
על מנת להגיב על הפגיעה באותה אחות המתינו ברצועה לאחרי השבת על מנת שהיהודים לא יהיו בבתיהם או בבתי הכנסת ולירי יהיה אפקט רב יותר. "זה היה סוג של מקח וממכר שבו הפלשתינים מבקשים להעביר לנו את המסר שהם לא ישבו בחיבוק ידיים גם אם הם לוקחים בחשבון שלירי שלהם תהיה תגובה צבאית ישראלית, כפי שאכן ישנה כזו".
"סיימנו ביום שישי האחרון עשרה ימי שישי של מחאות על הגדר שהתחילו בשלושים במרץ והשיא שלהם היה באותו יום שבו נהרגו 60 פלשתינים מעל הגדר. יומיים לאחר מכן הופיע סלאח בארדוו'יל, האיש השלישי בחמאס, ואמר ש-50 מתוכם אנשי חמאס כלומר אנחנו לא הורגים חפים מפשע. השאלה של הירי ומטרותיו היא שאלה טקטית של מדיניות, אבל היא לא השאלה המרכזית. השאלה המרכזית היא מה ישראל רוצה לעשות כחזק והשולט במעטפת של הרצועה. צריך להחליט לאן אנחנו רוצים לקחת את הסיפור הזה".
"חמאס רוצה להשתלט על אש"ף ולהיות הגורם החזק וההגמוני בזירה הפלשתינית, ולכן הם מוכנים להכיל גם פגיעה באזרחים. מאחר ומהשלושים במרץ רבים נהרגו הם יצאו לסבב קצר שלא פתר את הבעיות, אבל השאלה המורכבת יותר היא מה רוצה ממשלת ישראל ואני לא יודע להשיב על השאלה הזו וספק אם הממשלה עצמה יודעת להשיב עליה.
''אני שומע קולות לכיבוש הרצועה, אני שומע את דנון מתנגד למשלוח כוח רב לאומי וניקי היילי מטילה ווטו על רעיון כזה. אז רוצים לשלוט לנצח ברצועה? שיגידו את זה לאזרחים בצורה ברורה. אם לא רוצים, שיגידו. רוצים שקט בעוטף והגנה? זה יעד צבאי, אבל לאן רוצים להגיע מדינית?".
חיטמן מוסיף ומציין כי הקולות העולים מקברניטי המדיניות הישראלית מלמדים על הילך מחשבה לפיו הזירה החשובה היא סוריה ולא הזירה בעזה, "אבל זה מה שאמרו גם לפני ארבע שנים, ואז לא הייתה התבססות איראנית בסוריה. העניין הוא מה רוצים לעשות בעזה".
"אולי באמת אין מה לדבר עם חמאס, אבל המציאות היא שאנחנו מדברים איתם, פעם אחת דרך טילים ופעם אחרת דרך מתווכים כפי שהיה בשחרור גלעד שליט. יעד משרת מטרה שמשרתת אינטרס שמשרת חזון. אנחנו צריכים להתחיל משאלת החזון - מה החזון ליום שאחרי סבבי האלימות? שליטה ישראלית, שליטה של אבו מאזן, פרודקטורט ערבי, נוכחות בינלאומית, צריך להכריע ולדון במה ריאלי ומה לא ריאלי", אומר חיטמן המודה שכצפוי אינו יודע מה באמת נעשה בחדרי חדרים ואם מתקיימים דיונים שכאלה, אך אם יש דיונים הרי שיש לפעול על פיהם או לפחות להבהיר אותם לציבור הישראלי ולעולם.
"אם יש תכנית ראוי לספר אותה לעולם ולישראלים. הסקרים מלמדים שרוב האזרחים בישראל חושבים שצריך לשפר את המצב שם כי כך יהיה גם לנו יותר טוב. זה מה שהציבור חושב. מעבר לעניין ההומניטארי דרושה מדיניות וכל ממשלות ישראל, גם של אולמרט, לא מכריעות הכרעה מדינית לגבי הרצועה – הכלה או הכרעה".
להערכתו של ד"ר חיטמן "התנאים האזוריים והבינלאומיים בשלו לעשות מהלך אמיץ מתוך עמדה של כוח מתוך השליטה על הברזים כשמעל הכול יש לנו גם גיבוי אמריקאי חסר תקדים. אם אנחנו רוצים לקבוע מסמרות להרבה זמן למה לא לנסות כעת".
באשר לקביעתה של ישראל ולפיה החמאס הוא האחראי על הרצועה גם אם הג'יהאד האיסלאמי מנסה למרוד מעת לעת, אומר חיטמן: "ברמה המדינית, הג'יהאד האיסלאמי והארגונים הסוררים האחרים, שכוללים כמה מאות, כולם מתואמים עם חמאס וגם אם הם רוצים לירות ירי רקטי הם עוצרים את עצמם כי הם יודעים שיש לזה משמעויות. לפעמים יש סוררים שלמרות זאת אומרים שהם רוצים לירות. לרוב חמאס יודע מי הם ועוצר אותם ומזהיר אותם ומרתיע אותם.
''יש הבדל בהיבטים הפוליטיים של כל ארגון. חמאס היא שחקן מדיני והאחרים לא. הג'יהאד האיסלאמי והארגונים האחרונים רוצים לעשות טרור ללא שאיפות פוליטית, אבל לגבי השאלה אם הם סרים למרות חמאס, התשובה היא כן, ולכן ממשלת ישראל מזכירה שוב ושוב שכל ירי מהרצועה הוא באחריות חמאס".
בדבריו שב וקורא ד"ר חיטמן לקביעת מדיניות ותחילת הצעדים ליישומה באשר לרצועת עזה. "ראש הממשלה לא צריך לספר את כל מה שקורה מאחורי הקלעים, אבל אם אנחנו בסיטואציה שחלפו כבר11 שנות שלטון חמאס ברצועה, וגם לפני כן היה ירי רקטי מהרצועה לעבר העוטף, ואנחנו במקום שעברו שלושה סבבי לחימה גדולים ועוד כמה קטנים אז מה המטרה? הרתעה? אני מבין זאת, אבל זו לא הכרעה או הרתעה מדינית. אנחנו רוצים לקבל הכרעה כשאנחנו חזקים ולא כשאנחנו חלשים".