משה מקסים היה פעיל ציבורי ותיק, שידיו רב לו בתחומים רבים. ברקע עמד ייחוסו, כבנו של אחד מבכירי הרופאים בארץ, פרופ' יצחק מקסים, מי שניהל בית חולים גדול ועמד בין השאר בראש ההסתדרות הרפואית הישראלית.
באותם הימים סערה הארץ סביב הכרעה קשה שנדרשה אליה ועדת סל התרופות. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם לממן תרופה חדשה שחולים רבים קיוו להיוושע על ידה, אך מנגד, הועלו טענות כבדות משקל על הסכנות הגלומות בשימוש בה לאוכלוסייה כולה. רוב הממסד הרפואי נטה לאי הכללת התרופה בסל, ואילו הלחצים הציבוריים על הוועדה היו גדולים ועצומים.
שר הבריאות החליט להקים ועדה שתכריע בעניין. בראש הוועדה הוא בחר להעמיד את מיודענו המקסים, זאת בשל פעילותו הציבורית הרחבה ובשל ייחוסו הנעלה. הקשר בינו לבין הכרעות רפואיות הסתכם עד אז בקורס עזרה ראשונה שעבר שנים רבות קודם לכן.
את הדו"ח המרשים שהוציא משה מקסים מתחת ידו, הוא פתח בחשיבות הרבה של הדאגה לחיי הזולת. בליבת הדו"ח הוא סקר את האסכולות השונות בסוגיה שעל הפרק, תוך שהוא מסתמך בין השאר על מקורות בוויקיפדיה ובקטעי עיתונות. את הדעות השונות הוא הציג באופן מגמתי, כאשר הוא נותן משקל רחב לתומכי הכללת התרופה בסל ובמקביל מגמד את דעתם של המתנגדים. לטובת תומכי דעתו, הוא גייס גם אמירות כלליות של רופאים שהתנגדו לה, כאשר התבטאו בעבר בדבר חשיבות הצלת חיים .
בסיום אותו דו"ח הוא קרא לכלל הרופאים להפגין אומץ, ולבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה, כפי שנדרש מהם לדעתו, ולא נחה דעתו עד שבמסיבת העיתונאים, שבה הציג את יצירתו, הוא תקף את המומחים הרבים שהעזו להתנגד למסקנותיו, תוך שהוא רומז בצורה בוטה, כי לא כל מי שמתהדר בתואר פרופסור לרפואה, אכן מבין בתחום זה.
נשמע סיפור הזוי?
לשר לשעבר משה ניסים עומדות זכויותיו הציבוריות הרבות. אולם פוסק הוא איננו, ודאי שלא אחד מגדולי הדור, גם אם אביו היה הרב הראשי לישראל.
לחבר חיבור הלכתי מגמתי, תוך שהוא נותן העדפה ברורה לדעות שתומכות במסקנותיו, ובמקביל לתת הטפות מוסר לגדולי ישראל כיצד הם צריכים לפסוק לדעתו, ובסופו של דבר גם לתקוף את הרבנים הראשיים כיון שהם מעזים לחשוב אחרת ממנו, בתחום שכאמור, איננו המגרש הביתי שלו, זו חוצפה רבתי. וזה בלשון המעטה.
הכותב הוא ראש תחום מדיניות ציבורית בארגון "חותם''