שמעתי חבר שהיה בגירוש מעמונה ומתלבט עכשיו האם לבוא לנתיב האבות. אז רציתי להסביר מדוע אבוא ועם מוטיבציה כפולה...
לעמונה הגענו כי היה חשוב לנו להיאבק על הארץ, על האחיזה בה ועל ישובה. אנו עדיין באותו מאבק. אמנם קבלנו מנוחה קצרה אך המאבק הכללי עדיין לא הוכרע. הוא ממשיך באותו הדגל.
ובמידה ולמישהו לא ברור מדוע חשוב להגיע גם לנתיב האבות, אחזור בקצרה על ערכו של מאבק זה.
שתים עשרה שנים עברו מהגירוש הנורא מגוש קטיף, שאת תוצאותיו עם ישראל מרגיש על בשרו עד היום. שנה שעברה ראינו בחורבן הישוב עמונה ותשעת הבתים בעפרה.
היום אנו עומדים שוב בפני איום הריסה של חמישה עשר בתים בארץ ישראל. אחרי גוש קטיף רבים התייאשו. כעת עולה השאלה הנוקבת כלפינו אנו, שגם עברנו גל של ייסורים, של חורבן - האם אנו באמת נאמנים לארצנו ולציווי התורה, או שחס ושלום התייאשנו אחרי ההריסות השונות?! האם עדיין רוח ציונית חלוצית נושבת בקרבנו? או שמא הלכה לה ואבדה? עכשיו זהו המבחן שלנו!
ויותר מזה, המאבק כאן אינו על נתיב האבות בלבד, זו מלחמה על ההתיישבות כולה. זהו המשכו של מהלך ארוך, בו ארגוני השמאל מכופפים את הממשלה ע"י בג"ץ פעם אחר פעם להרוס כל חלקה טובה בהתיישבות (רק בנתיב האבות יש עוד 16 בתים שנמצאים כרגע בדיונים בבג"ץ!!), וכאן, בצל המאבקים על חוק ההסדרה ודומיו, זה חייב להיעצר! אנו צריכים להראות לחברי הכנסת ולעם ישראל כולו שההרס בנתיב האבות ודומותיה לא ייאש אותנו, וכל הריסות נוספות, אם יהיו ח"ו, לא יפילו אותנו. נישאר תמיד נאמנים לארצנו ונאבק למענה למרות הכישלונות הרבים שבדרך.
עצם המחאה מבטאת את העובדה שלא נתייאש אף פעם. אמירה ברורה זו תישמע לכל עם ישראל בפרט ולכל העולם בכלל, ותלחץ על מקבלי ההחלטות שלא להיכנע ולקיים את הבטחותיהם, בראותם כי איננו מתכוונים להתייאש לעולם!
ממילא גם מי שאינו אוהב את דרך המאבק צריך לבוא, כי עצם ההגעה מבטאת אמירה ברורה.
בנוסף, אם לשמאל יש כוח ו"מסירות נפש" להיאבק על כל בית ובית עם האידאולוגיות המעוותות שלו, לנו ההולכים בדרך האמת צריכה להיות מסירות נפש כפולה ומכופלת!
את המאבק הזה מובילים אנשים מדהימים שמוכנים לסכן את ביתם וממונם. אנשים שדחו הצעה לקבל בתים חדשים בתוך הישוב אלעזר, ומעדיפים להיזרק לקראוונים לפחות לשלושת השנים הקרובות, בעודם ממשיכים לשלם משכנתאות על ביתם העומד להריסה, בצירוף העובדה שהפיצויים שאמורים להגיע אליהם תקועים בבג"ץ, רק כדי ליישב גבעה נוספת.
הכל בשביל ארץ ישראל! הכל בשביל עמ"י! הכל לשם שמים!
אז איך אפשר שלא לבוא? איך אפשר שלא להיות חלק? איך אפשר שלא לגבות את האנשים המיוחדים הללו? איך אפשר לחשוב לעצור בעיצומו של המאבק הכללי על ארצנו?
הכותב: תלמיד שיעור ג' בישיבה בבית אל